בין עצב לשמחה: ראיון עם יעל דקלבאום
היא ליוותה את שלמה ארצי והייתה אחת הצלעות של "הבנות נחמה", אבל עכשיו יעל דקלבאום עושה את זה לבד, עם אלבום שני בעברית
כשהיא מגובה ברזומה הזה ובאלבום סולו שהושר כולו באנגלית היא משגרת לעולם שירים חדשים מתוך אלבום שני שבדרך, אלא שהפעם כל המילים (והלחנים) תוצרת הארץ. דקלבאום נטשה את אבות המזון המוזיקליים שלה לטובת האזנה מחודשת לחוה אלברשטיין ואהוד בנאי שמרכיבים את הד.נ.א של המוזיקה החדשה שיצרה.
אלא שהמעבר מאנגלית לעברית לא הגיע כל כך בקלות. למעשה, הוא הגיח מאיזו תודעה חבויה מתוך משבר עמוק. "כל היצירה של האלבום הזה הוא בעצם מסע, והמסע הזה התחיל עם 'שמחה ועצב'", היא מספרת. "הייתה לי הופעת השקה בבארבי לאלבום הראשון וזו הייתה הופעה מדהימה ואז קיבלתי טלפון מאח שלי שאמר לי שאבא שלי עבר שבץ. מה שקרה זה שנכנסתי לאבל מיד כששמעתי את זה, למרות שהוא נפטר רק הרבה אחרי, אבל באותו רגע הרגשתי שהוא מת ומתוך כל ההתרגשות של אחרי המופע והבשורה הכי נוראית שיכולתי לקבל, התחלתי לשיר את 'שמחה ועצב' שיצא בעברית. זה יצא מהקרביים. שנה וחצי אחרי שזה קרה אני יכולה לספר לך שחקרתי את המקום הזה ואת הארץ הזו כמו שלא עשיתי לפני כן. נסעתי המון לטייל, ישבתי שבוע בעמוקה וכתבתי. כאילו הבנתי שדילגתי על משהו חשוב שהיה בתוכי ורק עכשיו חזרתי אליו".
עד כמה האלבום הזה יהיה שונה מהאלבום הראשון שלך?
"האלבום החדש הוא בעברית, לא רק בשפה העברית אלא הוא יצא גם מאוד ישראלי. המוזיקה וההשפעות המוזיקליות יותר מקומיות. פה יש משהו יותר מקורי. הוא סוג של אנטיתזה לאלבום הראשון שלקח איזה שמונה שנים לעשות, עם כל החפירות מסביב. שם הייתה איזו הסתבכות עד שיצא
הכול נעשה ממקום מהיר ומשחרר. פחות הייתי בעניין של לייצר אנדרטאות".
אנדרטאות?
"יש בי צד נורא פרפקציוניסטי ואני יכולה לעבוד על אותו שיר שוב ושוב ושוב, כי אני יודעת שברגע שהוא כבר מוקלט, אין דרך חזרה. אז היום אני מבינה יותר את זה ששום דבר לא באמת שלם ושצריך פשוט לשחרר. להיות בשחרור ובעשייה כל הזמן. יש בי משהו שמאמין שמוזיקה צריכה להגיע לקהל כמה שיורת קרוב לזמן שבו היא נכתבה".
עברית היא סקס-מניאקית. בניגוד לאנגלית שמחביאה מגדרים, את שרה בעברית לאישה וכולם שומעים את זה חזק וברור. איך זה מרגיש?
"זה נכון שבאופן כללי הרבה פחות קל להתחבא בעברית. יש בזה משהו יותר חושפני, אי אפשר לגרום לזה להשתמע לכל מיני כיוונים. האמת היא שממילא זו לא הסיבה ששרתי באנגלית, אבל זה היה מאוד כיף להיחשף ככה, כי אני נהנית מזה שאני יכולה להגיד את מי אני אוהבת, ושזה כל כך ברור".
אחד השירים החדשים שלך נקרא "יהודית אומרת" ואת שרה שם על אהבה אפורה. אפשר הסבר?
"זה שיר שכתבתי על יהודית רביץ. ראיתי אותה באיזו תוכנית בטלוויזיה כשהיא לוקחת אנשים הביתה וחוזרת לשורשים, והיה רגע אחד שהיא אמרה משפט ש'כל השירים נכתבים על קצוות של אהבה'. היא הסבירה שהמון שירים נכתבים מתוך התאהבות והרבה מתוך שברון לב, אבל כמעט אף אחד לא כותב על האמצע. זה גם חלק משמעותי בתוך מערכת יחסים אז כתבתי מענה למשפט ההוא".
והיא שמעה את השיר?
"עוד לא יצא. אחכה שיצא האלבום ואשלח לה אותו".
לסיום, "הבנות נחמה" היו הרכב אהוב מאוד. מה קורה עם האלבום הבא שלכן?
"עכשיו כל אחת יותר מרוכזת בדרך האינדיבידואלית שלה, אבל אנחנו כן מבשלות את ההמשך. זה לא נגמר, זה פשוט בפגרה. לפחות כלפי חוץ. בחיים אנחנו נפגשות ושרות, נוסעות לים, יושבות בסלון, מדברות".
איך זה שלא בחרתם לנצל את המומנטום של ההצלחה?
"אנשים כמונו לא ממש עושים דברים לפי הגיון. לכל אחת מאיתנו הייתה אהבה אמיתית לעשות את הבנות ממקום של חיבור ואור ומוכנות ופשוט כל אחת מאיתנו הייתה צריכה לעשות זמן לעצמה כדי לעשות את הדבר שלה. דנה הוציאה אלבום מדהים וקרולינה גם, והדברים האלו לא היו קורים אחרת. אי אפשר לבלבל בין שני הדברים. זה לא שהפסקנו לעשות יחד, פשוט פינינו זמן למשהו אחר לרגע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם