המדובר: דיוויד פינצ'ר חוזר עם "הרשת החברתית"
דייוויד פינצ'ר נוהג לתפוס את הצופים בגרון ולחקוק תמונות בזיכרון הוויזואלי שלהם, אוהב דמויות שלא קל לאהוב, ומושך כוכבים למרות דיווחים על יחסי אנוש מקולקלים. היציאה האחרונה והאולטרה מצליחה שלו, "הרשת החברתית" (או: הסרט על ההוא מפייסבוק), מקרבת את הבמאי המוערך לאוסקר ראשון
זיכרון". הציטוט הזה, מאת לואיס ב. מאייר - אחד מטייקוני תור הזהב של הוליווד - הוא אחד האהובים על הבמאי דייוויד פינצ'ר, ולא במקרה. תחשבו על שתי יצירות המופת הבולטות בקריירה בת 19 השנים של פינצ'ר, "שבעה חטאים" ו"מועדון קרב": כמה זיכרונות יש לכם מהם?
האימג'ים של פינצ'ר תופסים את הצופה בגרון, תובעים ממנו, כמו כל יצירת אמנות גדולה, ריכוז חסר רחמים ונחקקים בזיכרון האסוציאטיבי-ויזואלי שלו, באופן שהולם במאי שהחל את הקריירה שלו בבימוי של קליפים ופרסומות, עיסוק שמחייב יכולת ויזואלית מרשימה וגם סף ריכוז גבוה.
אבל בניגוד ליוצרים אחרים שעשו דרך דומה ומצאו את עצמם בקולנוע האקשן, הפנטזיה או המתח, במאים כמו זאק סניידר ("300", "השומרים") או מייקל ביי ("ארמגדון"), פינצ'ר תמיד היטיב ליצוק תוכן של ממש אל תוך החזיונות הוויזואליים האידיוסינקרטיים שיצר: גם סרטיו המוצלחים פחות ("הנוסע השמיני 3", " המשחק", " החדר") מצטיינים בבניית עולם ייחודי ובתמות של פרנויה ומחנק שהופכים אותם ליותר מסתם קולנוע ז'אנרי, ליותר מסתם קולנוע.
הסרט המדובר ביותר בארצות הברית בימים אלה, "הרשת החברתית", משמש עבור פינצ'ר יציאה סגנונית חריגה (ושנייה ברצף, אחרי "סיפורו של בנג'מין באטן") בקריירה שפעלה תמיד באותם מחוזות ז'אנריים אפלים. "בנג'מין באטן" היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר (וזכה לבסוף על האפקטים המיוחדים, על האיפור ועל התפאורה), אבל אם הבאזז על "הרשת החברתית" מהווה איזושהי אינדיקציה למה שעתיד לקרות בטקס הבא - פינצ'ר נמצא בעמדה טובה מאוד לזכייה בפרס הבימוי שחמק מידיו לפני שנתיים (לידיו של דני בויל על "נער החידות ממומבאי"). נכון להיום, מועמדותו של פינצ'ר כמעט ודאית, כמו גם מעמדו המתעצם כאחד מהחשובים שבבמאי הקולנוע האמריקאים בשני העשורים האחרונים.
פינצ'ר, בן 48, החל את דרכו בעולם הקולנוע כחבר בצוותי אפקטים מיוחדים, בין היתר ב"שובו של הג'דיי" וב"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור". ב-1984 הוא ביים סרטון הסברה קצר עבור האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, שבו רואים עובר ברחם אמו מעשן סיגריה, והפך לשם דבר: הפרובוקטיביות, ההעזה והמקצועיות שהפגין בסרטון הפכו את פינצ'ר לבמאי פרסומות מבוקש, תחום שבו הוא עוסק עד היום.
"הנוסע השמיני 3", שהיה בקשיים עוד לפני שפינצ'ר קיבל את הג'וב, לא התקבל טוב בקרב הצופים והביקורות, אבל הצליח להחזיר את ההשקעה. בזמן העבודה עליו התגלגלו שמועות על האופי הפרפקציוניסטי ועל יחסי האנוש הבעייתיים של הבמאי הצעיר והעקשן, שקיבל לידיו את התקציב הגבוה ביותר שניתן אי פעם לבמאי בסרט הבכורה שלו באותה עת. "הם (אולפני פוקס המאה העשרים) כנראה שכרו אותי מכיוון שרצו מישהו שאפשר לשלוט בו", סיפר פינצ'ר בראיון למגזין אסקווייר, "אבל זו הייתה סיטואציה
השמועות לא הפריעו לאולפנים להמשיך להעסיק את פינצ'ר, שפנה לביים את "שבעה חטאים". הסרט גרף 327 מיליון דולר ברחבי העולם, הפך את פינצ'ר לבמאי-כוכב וחיבר אותו לבראד פיט, שכיכב אצלו אחר כך גם ב"מועדון קרב" וב"בנג'מין באטן". בדרך היו גם תלונות פומביות של שחקנים על סגנון העבודה הנוקשה של פינצ'ר. אר. לי ארמיי, למשל, שעבד איתו ב"שבעה חטאים", טען כי פינצ'ר "פחדן. הוא מפחד לקחת צ'אנסים ולשנות מילה בתסריט. הוא רוצה בובות, לא אנשים".
שחקנים אחרים, עם זאת, כן נהרו אל פינצ'ר במהלך השנים. מייקל דאגלס, אדוארד נורטון, שון פן, ג'ודי פוסטר, קייט בלאנשט ורוברט דאוני ג'וניור הם רק חלק מהשמות. אבל דווקא ב"הרשת החברתית" החליט הבמאי להימנע מליהוק כוכבים גדולים, בין היתר בשל האקטואליות של הנושא ובשל הגישה הריאליסטית שביקש לנקוט.
ב"הרשת החברתית" מספרים פינצ'ר והתסריטאי ארון סורקין (מי שיצר את הסדרה "הבית הלבן" ויזכה כמעט בוודאות למועמדות לאוסקר בפרס התסריט) את סיפורו של מארק צוקרברג, מייסד רשת "פייסבוק" בן ה-26 שהגה את הרעיון בזמן לימודיו באוניברסיטת הארוורד ב-2003. צוקרברג - צעיר מבריק, אינטנסיבי ועוקצני - עשה בשבע שנים את הדרך מסטודנט בודד ומוטרד לאחד מהמיליארדרים הצעירים בעולם, ומדורג תדיר ברשימות האנשים המשפיעים בדורו.
סרטם של פינצ'ר וסורקין מתאר את הדרך הזו, שלוותה במאבקים משפטיים ולכלוכים הדדיים (בעיקר בין צוקרברג לאדוארדו סוורין - שותפו, חברו הטוב ומי שפיתח את האלגוריתם שאיפשר את ייסודה של הרשת), ומתמקד באבולוציה המהירה של הרעיון הגאוני בפשטותו.
למרות יותר מ-500 מיליון חברי הפייסבוק שרכש מאז ייסד את הרשת, טוענים פינצ'ר וסורקין בסרטם, צוקרברג נותר בודד. "הוא מרתק, הוא חכם והוא חסר סובלנות באופן מדהים", סיפר פינצ'ר בראיון לטיים אאוט לונדון. "אבל זה מארק צוקרברג כפי שכתב אותו ארון סורקין, כי אני חייב לציין שמעולם לא פגשתי אותו, רק צפיתי בו מרחוק".
פינצ'ר טוען שבמאי לא חייב להזדהות עם הדמויות שהוא מתאר, ושהקהל מזדהה גם עם דמויות שלא קל לאהוב, כל עוד הצורך שלהם באהבה ובקבלה ברור. "אני אוהב את ג'ייק לה-מוטה, את טראוויס ביקל ואת רופרט פאפקין ("השור הזועם", "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה", בהתאמה, כולם בגילומו של רוברט דה נירו- י.ב). אני אוהב את הדמויות שלא משתנות, שלא לומדות מהטעויות שלהן".
צוקרברג (בגילומו של ג'סי אייזנברג, הצעיר המצוין מ"חיים בין השורות") הוא דמות כזו, והסרט גורף שבחים חסרי תקדים ממבקרים שמהללים את החדות שבה ניגשו פינצ'ר וסורקין אל גיבורם. באתר rottentomatoes.com, שמשקלל את ביקורות הקולנוע הבולטות, זכה "הרשת החברתית" לציון של 97 אחוזים, ועד השבוע הוא בילה פעמיים רצופות בראש רשימת שוברי הקופות בארצות הברית.
עדות נוספת לעוצמת ההמולה התקשורתית ניתן למצוא בפעולות של צוקרברג: כמה ימים לפני עליית הסרט על אודותיו הוא התארח בתוכנית של אופרה ווינפרי והודיע על תרומה של 100 מיליון דולר למערכת החינוך בניוארק, ניו ג'רזי. בתוכנית, רגע לפני שהציגה את צוקרברג הנבוך, קבעה ווינפרי כי הרבה אנשים יבקרו את העיתוי של התרומה. "זה סרט, זה כיף", ענה לה צוקרברג, "אבל אפילו היוצרים יודו כי חלק גדול ממנו בדיוני לחלוטין... אלה החיים שלי, אז אני יודע שהם לא היו כל כך דרמטיים".
גישתו המאולצת של צוקרברג נובעת גם מהעובדה שהסרט נעשה ללא שיתוף פעולה של פייסבוק. "כשכבר הייתי מעורב בפרויקט", סיפר פינצ'ר לטיים אאוט, "המפיק סקוט רודין ניהל שיחות סופיות עם האנשים מפייסבוק. הייתה להם רשימה של 12 דרישות לשיתוף פעולה איתנו, והשתיים הראשונות היו שהסרט לא יכול להתרחש בהארוורד ושהרשת החברתית לא יכולה להיקרא פייסבוק".
רודין ופינצ'ר ויתרו, והתסריט של סורקין מסתמך על תמלולים מהמשפט שניהל סוורין נגד צוקרברג, על תחקיר מעמיק ועל דמיונו המבריק של סורקין. בדיעבד, קרה הדבר שממנו חששו צוקרברג ויועציו יותר מכל: הדרמה שאותה ביקשו להצניע הפכה לאחד הסרטים החמים ביותר של 2010, לבד מהיותה אבן דרך נוספת ומפתיעה בקריירה של פינצ'ר.
כעת, עם מספר פרויקטים מסקרנים נוספים בדרך (ובהם עיבוד לרומן השוודי המצליח "נערה עם קעקוע דרקון", שכבר זכה לשני המשכונים בארץ מולדתו), מעמדו של פינצ'ר מעולם לא היה רם כל כך. בנוף הקולנועי של סוף העשור, פינצ'ר כבר לא זקוק לשבץ כוכבים כבראד פיט בסרטיו - הוא לא פחות כוכב בעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם