קול החתיכים: ראיון עם יחזקאל לזרוב
יחזקאל לזרוב, בדרך כלל שחקן עסוק, נכנס לאולפן הדיבוב בסרט הילדים החדש "מגה מוח". בראיון הוא מגלה שמדובר בעבודה קשה יותר ממה שחושבים, מסביר למה אין לו טלוויזיה בבית, ומה הוא מתכנן לעשות בחג עם שתי ילדותיו

מולו ניצב גיבורעל בשם מטרו גבר, שעוצר אותו מניסיונותיו. בגרסה האמריקאית, אגב, מדבבים בראד פיט, ויל פארל ובן סטילר. "אני מדבב כבר 20 שנה, וזה משהו שאני תמיד נהנה לעשות," מספר לזרוב. "זה מסוג הדברים שאני לא מתבייש להשתחצן בהם, אולי כי זה שייך לעולם הילדים".
למה הכוונה?
"לעולם לא תשמע אותי משוויץ בדברים שאני עושה, אבל בעבודות הדיבוב אני מרשה לעצמי. אולי כי יש בזה משהו ילדותי".
התחושה בתעשייה היא שזו העבודה הכי קלה עם הכי הרבה כסף.
"זה לא נכון. בדרך כלל אני עובד עם הבמאי שרון כהן, שלעבוד איתו זה כמו לעבוד על תפקיד בסרט או בתיאטרון. הרבה פעמים אנשים חושבים שדיבוב זה משהו קליל. עושים קולות של מפלצת ונגמר העניין. אבל עם שרון זו הקפדה על כל מילה ומילה ואינטונציה. על כל דבר הוא מתעקש. לפעמים אני מוצא את עצמי חוזר על אותה מילה 50 פעם, וכנראה שזו הסיבה שהתוצאה היא כפי שהיא".
זה עדיין יותר קל מאשר דמות בתאטרון, לא?
"לא, אני לא מרגיש שאני בא ומחפף. זה ממש כמו לעבוד על דמות. יש בזה את כל האלמנטים של בנייה כמו שיש בכל דמות. במקרה הזה, עשיתי דמות של גיבור שהוא רשע. הוא נולד לתוך זה. היה לי פה אתגר, איך לייצר דמות שהקהל יאהב".
יותר פשוט לראות את האמריקאים ולעשות כמוהם, לא?
"אף על פי שאנחנו לוקחים אלמנטים מהאמריקאים, עדיין אי אפשר לבנות אינטונציה אמריקאית. בדרך כלל אני לא רואה את הגרסה האמריקאית קודם. אני אוהב לגלות את הסרט תוך כדי דיבוב. התהליך עצמו הוא סיזיפי ומשאיר אותי במתח. אני לא מסוג האנשים שרואים סרטי אנימציה בעצמי, אבל לעשות אותם אני אוהב".

יש לך שתי בנות צעירות. הן מזהות אותך כשאתה מדבב?
"לא, הן לא ממש מזהות, אבל אני מספר להן. בשבילן זו אטרקציה מדהימה. אני לא חושף אותן למקצוע שלי. אני לא לוקח אותך לתיאטרון כי עד עכשיו בכל הצגה שעשיתי היה לי קטע מיני, אז הן עדין לא ראו אותי. אני בינתיים חושף את אבא כשחקן לילדים. אני חושב שהן מתלהבות מזה".
אתה מסתיר מהן את העבודה שלך?
"אני באופן אישי לא רוצה שהן יגדלו בהרגשה שאבא שלהן מוערך או מוערץ באופן מיוחד. כל האפקט שאבא מקבל מחיאות כפיים כל יום זה לא משהו שאני רוצה שיגדלו איתו.
מצד אחד ילדים רודפים אחרי הבנות שלך לחתימה, ומצד שני, כשהן חוזרות הביתה אין להן טלוויזיה.
"אין לנו טלוויזיה כבר שנה. העפתי את הדבר הזה מהבית. אנחנו לא רואים טלוויזיה, אבל אנחנו רואים הרבה סרטים בלי פרסומות. כל המטחנה הזאת של הפרסום לא מוצאת חן בעיניי. אתה שם להם ערוץ ילדים וכל הזמן אתה מקבל רק פרסומות. זה לא חינוכי. אני מנסה למנוע כמה שיותר את הזבל. אחר כך זו כבר תהיה בחירה שלהן".
אתה מתכחש למקצוע שלך?
"אני לא מתכחש למקצוע שלי. הן יודעות מה אני עושה ואני מספר להן. אני לא מגונן עליהן בצורה אובססיבית, אבל אני מנסה לשלוט בזה כמה שיותר מהר. אני לא בטוח שילד קטן יכול להבין מה זה אומר להופיע מול אלף איש".
לאן תיקח אותן בחנוכה הקרוב? פסטיגל, סרט או מחזמר?
"סביר להניח שאנחנו נלך להצגה. אני לא לוקח אותן לפסטיגלים ולדברים כאלה. לסרט שאני מדבב ודאי שאקח אותן".