מאמא מיה! סיפורה של פרידה לינגסטד מאבבא
לפרידה לינגסטד, הזמרת הברונטית מאבבא שחוגגת השבוע יומולדת 65, יש סוד אפל מהעבר: היא נולדה לאב נאצי ולאם נורבגית במסגרת יוזמה של היינריך הימלר. רק אחרי שזכתה הלהקה באירוויזיון התגלה לה שאביה חי, ומאז פגישתם היא לא הצליחה להתאושש. הסיפור המדהים של אבא של זאת מאבבא
ללא ספק, הספק מרשים לאישה בת 65, אבל מעל חייה הסוערים של אנני-פריד (שתכונה מכאן ואילך פרידה) מעיב סוד אחד גדול במיוחד: היא נולדה, שלא לומר בציניות "נוצרה", כתוצאה מפרויקט נאצי מזוויע של השבחת הגזע.
הפרויקט, שנקרא מקור החיים (Lebensborn Krigsbarnforbundet), היה יוזמה של היינריך הימלר, ראש האס.אס, ששאף ליצור גזע עליון של אנשים. אביה, אלפרד האסה, היה חייל נאצי שהוצב בנורבגיה וזווג לאמה, סיני, נורבגית בעלת מאפיינית אריים, כלומר שיער זהוב ועיניים כחולות.
על פי הדיווחים, כ-12 אלף ילדים נורבגים נוספים נולדו כחלק מפרויקט ההשבחה. הכוונות היו אולי לשפר ולהשביח את הגזע, אולם הגורל לא היה משובח או משופר עבור רוב הילדים האלה, שנולדו בשלהי המלחמה (וכונו בנורבגיה Tyskerbarnas, "הילדים הגרמנים").
בשל נסיבות הולדתם המפוקפקות זכו הילדים ואמהותיהם ליחס של בוגדים, זרים ומוקצים בנורבגיה שלאחר המלחמה. החברה הנורבגית ראתה בהם סחורה פגומה ולא בחלה באמצעים לנדותם ממנה. "הילדים הגרמנים", שאליהם השתייכה פרידה, נשלחו לבתי ילדים מיוחדים, הרחק מהחברה המנכרת.
הם סבלו מהשפלה, מעינויים ומרדיפות שונות. חלקם הוכנסו למוסדות פסיכיאטריים, שם ערך בהם הממשל ניסויים שונים ומשונים. כמה מאות מהילדים האלה, כיום בני 60 פלוס, תבעו את הרשויות הנורבגיות על כך שערכו בהם ניסויים במסגרת ממוסדת. הצבא והאוניברסיטאות לא ראו בהם אזרחים שווים, ועל כן לא חששו לנצל את כוחם ולהשתמש בילדים כשפני ניסיונות לסמים ולחומרים אחרים. התביעה נדחתה בבית המשפט העליון הנורבגי בשל חוק ההתיישנות.
ארגון מקור החיים, שמייצג את הילדים הגרמנים וקרוי על שם הפרויקט הארור, לא אמר נואש, וממשיך לנסות לתבוע את נורבגיה בבית הדין הבינלאומי על פשעי המלחמה שלה ואף מתחזק אתר אינטרנט פעיל שבו הוא שוטח את האשמותיו. חלק גדול מהילדים הגרמנים, כך טוען הארגון, אלה שנשארו במולדתם, נשלחו למוסדות פסיכיאטריים ולבתי ילדים, משם שוחררו רק בשנות השישים, כשהם מוקצים וחסרי יכולות להתמודד עם החברה. הילדים זוהו בנורבגיה עם גרמניה הנאצית, ועל כן התייחסו אליהם כאל אזרחים סוג ג': הם נרדפו, ערכו עליהם ניסויים שונים (הטענה המרכזית היא שהממשלה הנורבגית ניסתה עליהם את סם האל.אס.די) והם סבלו מחוסר זכויות בסיסיות.
גם כששוחררו מבתי הילדים או מהמוסדות הפסיכיאטריים סבלם לא נגמר: בשל העובדה שלא גדלו בקרב החברה, רבים זוהו שוב כחולי נפש ונשלחו לאשפוזים ארוכים ומיותרים. גם אמהותיהם סבלו לא מעט. הן הופרדו מילדיהן ונשלחו למחנות מיוחדים כדי לא להתערבב בחברה, ושם הועבדו בפרך. למזלה (היחסי) של פרידה, היא לא השתייכה לקבוצה שנשארה בנורבגיה ולכן לא סבלה מהרדיפות ומהעינויים.
יחד עם עוד כמה אלפי ילדים גרמנים אחרים, היא שולחה מיד אחרי לידתה מנורבגיה. במסגרת עסקאות שונות נשלחה קבוצה גדולה של הילדים למדינות שונות ברחבי הגלובוס וזהותם שונתה. פרידה ואמה נשלחו לשבדיה, שם נפטרה האם לאחר שנתיים ממחלה ופרידה גדלה כיתומה. האב הנאצי, כאמור, שב למולדתו זמן רב לפני כן ולא גידל את פרידה.
מלבד נסיבות הולדתה המצערות, החיים די חייכו אליה, לפחות בתחילתם. כבר מגיל צעיר ידעה פרידה שהיא עומדת להיות זמרת ונהגה לשיר באירועים בבית ספרה. בגיל 13 הצטרפה לראשונה למקהלה מקצועית, The Evald Eks Orchestra, ובמסגרתה הופיעה מדי סוף שבוע לקהל מרקד. בהמשך היא זכתה בתחרות כישרונות שבדית בשם "פנים חדשות", כך הופיעה בטלוויזיה באחד מהמשדרים שזכו לרייטינג הגבוה ביותר בתולדות המדינה.
בגיל 17 היא התחתנה עם איש המכירות/ מוזיקאי רגנר פרדריקסון. השניים הביאו לעולם שני צאצאים: האנס רגנר (היום בן 47) ואן ליס לוט, שכאמור נהרגה ב-1998 בתאונת דרכים בארה?ב (והשאירה אחריה נכד אחד לפרידה - ג?ונתן). פרידה ורגנר התגרשו ב-1970, וכבר בשנה האחרונה לנישואיהם היא פגשה את המוזיקאי בני אנדרסון מאחורי הקלעים של תחרות שירים.
למרות שידעה על נסיבות הולדתה, פרידה הייתה משוכנעת כל השנים כי אביה אינו בין החיים. רק בשנת 1977, בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתון גרמני, למדה פרידה כי אביה חי וקיים ועובד בגרמניה בתור קונדיטור. בלחץ של אנדרסון נפגשה פרידה עם אביה, פגישה שאותה שחזרה אחר כך בכמה ראיונות שנתנה לתקשורת. האב הגרמני, שהופתע מכך שיש לו בת כוכבת פופ מיליונרית, הובא לשבדיה ופגש את פרידה בביתה המפואר. "זה היה קשה", היא סיפרה ל"אובזרבר" הבריטי, "אני לא יכולה ממש להתחבר אליו ולאהוב אותו כפי שהייתי יכולה אם הוא היה בסביבה כשגדלתי".
לאורך חייה, ובעיקר מאז פגישתה עם אביה, סבלה פרידה מדיכאונות וממצבי רוח קשים. היא נפרדה מאנדרסון ב-1981, וב-1982 היא כבר נחתה בלונדון, לנסות את מזלה. ב-1986 עברה לשווייץ, ושם נשארה עד היום. ב-1992 נישאה פרידה בפעם השלישית לנסיך והארכיטקט היינריך רוצו, ואוטומטית הפכה לנסיכה בעצמה. החיים המלכותיים לא האריכו ימים, שכן ב-1999, שנה בלבד לאחר שבתה נהרגה, מת גם היינריך מגידול סרטני.
פרידה נשארה בשווייץ ועד היום היא עוסקת בפעילות למען קידום המודעות להתחממות כדור הארץ ואיכות הסביבה. בתחום השירה פרידה לא ממש פרצה כסולנית. היא שחררה חמישה אלבומי סולו, שהאחרון בהם, "נשימות עמוקות"), "Djupa andetag" יצא ב-1996. היא הופיעה עד אמצע שנות האלפיים באירועים שונים, וב-2004 שחררה את שירה האחרון, "השמש תזרח שוב", Shine Again The Sun Will", שהוקלט במסגרת האלבום של המוזיקאי הבריטי ג'ון לורד.
ב-2005 אמרה כי לעולם לא תחזור לשיר, ובינתיים היא עומדת בהבטחה. גם האיחוד המיוחל של אבבא, לקראת זכיית "ווטרלו" כשיר הטוב ביותר של האירוויזיון ב-50 שנותיו , לא התקיים בין השאר בשל סירובה לעלות לבמה. מלבד קריירת הפופ, פרידה הפכה עם השנים לסוג של נציגת כבוד עבור אותם ילדים גרמנים, למרות שלא הרבתה להתייחס לפרשה באופן פומבי.
"היא השיגה דברים מדהימים בשבדיה", אמר טור ברנדצ'ר, דובר הארגון מקור החיים. "אם היא הייתה נשארת בנורבגיה היא הייתה מסומנת בתור ?פריקית? ולא מצליחה להשתלב בחברה בצורה ראויה. אין ספק שבעצם העובדה שפרידה הצליחה ונשארה בעין הציבור, היא הצליחה להזכיר לכולם את הסוד שהנורבגים היו שמחים לשכוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם