הרגו אותנו ברכות: על פרק הסיום של "המשרד"
פרק הסיום של הגרסא הישראלית ל"המשרד", ששודר אמש ב-Yes, היה מצוין, שנון והצליח לתת תשובה הולמת לטענות נגד פורמטים מיובאים מבחוץ. הכל בזכות כתיבה מוכשרת ומדוייקת שהצליחה לגרום לשיבוט הישראלי לנגוע בדיוק איפה שצריך
''המשרד, פרק הסיום'', שלישי, Yes Comedy
להעביר אותו. דביר בנדק צילום: יח''צ yes
ועכשיו תהגו את המילה "תיאטרון" במבטא הרוסי של שמואל רודנסקי ותבינו שעם כל הכבוד ללימודים של דביר בנדק בבית ספר למשחק, מה שמשחק כאן זה אם הוא עבר בנק או לא. כי בישראל מאוד קשה לעבור בנק, כמו שקשה להתנתק מבזק, יס והוט. חברות השירות כאן חושבות שהן התחתנו איתנו לפני הרבה מאוד שנים בחתונה קתולית. ואם אני רוצה לעזוב את 012 ולעבור ל-013, הם דורשים ממני אישור מבית הדין הרבני.
ולכן, בנדק תפס אותנו בתודעה, והוא שב ושיחק אותה העונה הזאת עם "המשרד", שנפרדה מאיתנו אתמול. פיטוריו של בנדק-אבי משולם מניהול "פייפר אופיס" בגלל כל הרעות החולות שמאפיינות את אישיותו (גזענות, טיפשות, חוסר מקצועיות וכו'), לא החזיקו מים וגם לא שעתיים: יורשו וסגנו הנצחי, יריב שאולי (מעיין בלום), החזיק בכל התכונות הגרועות וכאילו העתיק אותם מקודמו ב"קופי פייסט", אבל האידיוטיות שלו עברה את גבול הטעם שאפשר באמת לשאת - מעבר לכך שבסדרה כזאת יש מקום רק לבריון קשקשים אמיתי אחד - דביר בנדק.
פרק הסיום היה מצוין, שנון ונתן תשובה הולמת לטענות נגד פורמטים מיובאים מבחוץ, שכאילו דוחקים הצדה יצירה מקומית. השיבוט הישראלי בניצוחם של עוזי וייל ואיתן צור יצר כתיבה מוכשרת שנגעה בלא מעט מחלות ממאירות שתקפו את החברה הישראלית. לא כתיבה מצליפה, אלא כזו שהורגת ברכות.
הגנבה האמנותית שמורה לסוף, וכמו בסצנה הנוגעת ללב ב"אסקימו לימון", כשבנצי המאוהב נכנס למטבח ורואה שם את נילי האלוהית, היא ענת עצמון, בזרועותיו של מומו הבוגדני, כך ברגע האחרון גונב לביא ליוסי את דנה ושובר את לבו.
מזל שלפחות בחיים האמיתיים מלי לוי מצאה אחד כמו שמעון גרשון, שהוא יותר קרוב ליוסי מאשר ללביא. וחוץ מזה דביר, העובדה שניידת של משטרת המחשבות הישראלית התחילה לסייר בתקופה האחרונה בלילות סביב מקום מגוריך, היא ההוכחה שהגעתך לפרקך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם