המקרה המוזר של הפלפל: על "פלפלים צהובים"
"פלפלים צהובים" היא סדרה עם בחירות אמיצות, גם בכך שהתמקמה בדרום הארץ וגם בהתמקדות בסיפורם של זוג צעיר המתמודד עם הפרעה התפתחותית של בנם. למזלה, היא מצליחה להיות אמינה ומדוייקת
''פלפלים צהובים'', יום שבת, ערוץ 2
מאחורי הקלעים של "פלפלים צהובים"
אבל הדרום הוא חצי מהסיפור של "פלפלים צהובים", שיצרה קרן מרגלית. במרכז הסיפור עומדת התמודדותו של זוג צעיר עם בנם הסובל מהפרעה התפתחותית בולטת על גבול האוטיזם. זו בחירה נועזת, מרתקת, אבל גם מסוכנת אש. סיפור ששורף את הלב מהרגע הראשון, אבל מחייב דייקנות, אמינות ובעיקר לא לגלוש למחוזות הקיטש. האסוציאציה הראשונה שעולה בראש היא "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", ספרו המפלח של מארק האדון הכתוב מנקודת מבטו של ילד אוטיסט, גאון מתמטיקה וחובב מספרים ראשונים.
מרגלית, אולי בגלל מגבלות המדיום הטלוויזיוני, בחרה לא ללכת רחוק מדי והסיפור אינו מסופר דרך עיניו של הילד. אבל גם הילד של מרגלית ניחן במיומנויות של גאון קטן. הקטן הוא בית ספר מהלך למוזיקה, שכל כולה מופת של קלאסיקה עברית, אינדי שחור ושירים ממיסי לב.
בכך מרגלית ממקמת את "פלפלים צהובים" בלב התרבות הישראלית ונותנת לה צביון אקטואלי. בוחנת את נכסי התרבות העבריים על רצף תודעה "נקייה" של אפרוח טרי המתחבר רגשית ליהלומים שכאלו. יופי של פסקול.
הטמפרטורה בחוץ 43 מעלות בצל. הדמויות לא יכולות לצאת למנוחת צהריים ארוכה, אחרת הסדרה תנזל מול העיניים. האקלים הבלתי אפשרי מזמין ריחוף סוריאליסטי. את המקום המתבקש הזה מילאה מרגלית בעזרת עובדי החקלאות התאילנדים שפניהם מכוסים ברעלות והם מדבררים (בקול אחד) את הסיפור המשפחתי בשפת אמם. בדיוק כמו מקהלה יוונית, מביטים בעיניים פקוחות על הגיבורים ויודעים לאן הם הולכים. חבל שאף אחד לא שומע אותם. מעניין לאן מרגלית תוביל את המקהלה בהמשך.
השימוש באלמנט ריאליסטי שמקבל טוויסט פרוע כזה הוא אתגר עבור בימאי. בעונה השנייה של "בטיפול" כתבה מרגלית את התסריט המדויק על בחורה חולת סרטן המסרבת לקבל טיפולים רפואיים, בגילומה של טלי שרון. כבר אז ניחנה ברגל טובה ללחוץ על הברקס ועל הגז. מה שמנע מהסיפור האינטנסיבי והטעון להפוך למכל ענק של קרמיסימו.
את כישרון הכתיבה שלה מרחיבה מרגלית ב"פלפלים צהובים". היא בונה מארז משפחתי מעניין, אם כי קצת צפוי. בת המושב (עלמה זק) הנשואה לסרן מדחיקני (יוסי מרשק שדומה, השם ישמור, לקרמר מסיינפלד). מעל כולם מנצח האב האלמן (יהודה ברקן), שכמו תמיד
דווקא הדמות שמגלמת מיכל שטמלר משכה את העין. רופאה שבגדה בבעלה (אורי פפר) בן המושב, ומחליטה לוותר על ההתמחות שלה במרכז לטובת שיקום חיי הנישואים. הזוג מדרים לשדות הפלפלים כדי לבנות התחלה חדשה, אבל הסביבה ומשפחתו מסרבות לאפשר להם למחוק את העבר. החיים הופכים לסוג של עונש עבורה, והצופה מרגיש שבכל רגע היא עלולה להתפוצץ. הפסיב-אגרסיב שלה הוא מרתק. אינך מבין מהם מוקדי הכוח שלה. מיניות שקטה ועוצמתית, אסרטיביות נטולת פשרות או ביטחון עצמי של ג'יפ האמר. דווקא האישה "המשובשת" היא הראשונה לשים לב לשיבוש (הפרעה של הילד). זו בדיוק הבחורה שלא תתאהבו בה מיד, אבל תעקבו אחריה שבוע אחר שבוע. דמות שממנה בונים סדרות טובות. ו"פלפלים צהובים", הגם שאינה מבריקה או מצטיינת באיזה פרמטר שלא הכרתם, היא בהחלט סדרה טובה, אמינה, מסקרנת ונוגעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם