לילה עשר: על רצועת הלילה של ערוץ 10
יערה רובינזון חושבת שרצועת הלילה של ערוץ 10 מצליחה להביא עניין אמיתי למרקע ולתת פייט למתרחש בערוצים האחרים
כמו גויאבה. גיא זוהר דביר כחלון
אתמול, אחרי שסיימתי צפייה משעשעת ב"יפה והחנון", מצאתי את עצמי צופה בשלוש התוכניות המגזיניות החדשותיות שיש בלילה בערוץ. טוב, את זה שאני אוהבת את "היום שהיה" אני יודעת כבר הרבה זמן. מישהו טען בפני פעם שגיא זוהר הוא כמו גויאבה; או שאוהבים אותו או שלא סובלים אותו. אם זה באמת המקרה, אין ספק שאני שייכת לסוג הראשון שנהנית מכל התייחסות צינית פשוטה שלו, שלא לדבר על זה שהוא חתיך.
זה לא במקרה ש"היום שהיה" נמצאת כבר שנים איתנו. מעבר לזה שגיא זוהר מצליח באישיות שלו לדבר בגובה העיניים לאנשים אינטליגנטיים, הפורמט שלה הוא פשוט ולעניין. מה קרה היום בדקה, גילוי מדעי כלשהו, סיפור משעשע, סיפור מרגש, תערוכה ביום ורגע של נחת. זה אולי נשמע קצת כמו זבנג וגמרנו אבל זה אמיתי, זה מתאים לקצב החיים שלנו ולא מאכילים אותנו בכפית. כאן לא סוחטים מאיתנו את כל המיץ הרגשי ולא מייגעים אותנו עם פרשנות ארוכה שאפשר לסכם במשפט אחד.
אפילו את מזג האוויר מצליחים להעביר ככה. בלי כל המפות הסינופטיות, הרי ממילא אנחנו לא מבינים בזה כלום. רק אם אפשר בבקשה לעבוד קצת על הגרפיקה של החולצות (שמראות אם אפשר ללבוש חולצה קצרה או לא) ולהשתדל בפעם הבאה לא לכתוב "טפטוף קל" דווקא מתחת לציור של הענן בלי הגשם. גם גיא זוהר עצמו מעיר על זה – אולי זה דאחקה פנימית של ההפקה?
אחרי "היום שהיה" מגיע "לילה כלכלי". לרוב, אני לא נשארת בשלב הזה מול הטלוויזיה. כלכלה לא מעניינת אותי. בטח ובטח כשרוב תוכניות הכלכלה מדברות עבור ועל אנשים עם כסף. לי, אין הרבה כסף. אבל אתמול, איכשהו עם הפרומו על בדיקת הפתע שערכו במסעדה של אייל שני ועל הקשר בין נוחי דנקנר והמס החדש על הדלק, הסתקרנתי.
אז נכון, התוכנית התחילה בסקירה משעממת בעיני של השוק, אבל מהר מאוד היא תפסה כיוון לוחמני. אני לא יודעת מה יקרה עם רעיון שביתת הדלק נגד המס החדש שיצרו צופי התוכנית אתמול יחד עם שרון גל, דידי הררי והקבוצה שלו בפייסבוק. אבל פתאום, אחרי הרבה זמן שלא, הצלחתי סוף סוף להרגיש מעורבת.
כיוון לוחמני. שרון גל
צילום: אמיר מאירי
לקינוח, עוד קיבלתי מנה של אכזבה מהמסעדה של אייל שני מניב גלבוע, שגרמה לי לרצות להזמין מיד מקום שם. כי אני פשוט חייבת לבדוק אם זה באמת כל כך נורא. אין מה לומר – טלוויזיה משתפת.
וזה לא במקרה ש"צינור לילה", התוכנית האחרונה המשודרת ברצועה היומית הזאת, סוגרת את היום עם האינטרנט. הכלי, שכבר כמה שנים טובות מתחרה עם הטלוויזיה עלינו וזוכה בזכות השיתוף. "צינור לילה" היא הדוגמא הקלאסית למיזוג בין המדיומים בדיבור על אמצעי התקשורת השני. עזבו אותכם מהטלוויזיה, יש משהו הרבה יותר מעניין כאן.
לא מאמינים לנו? תשאלו אז את עדן אברג'יל, את המפרסמים השונים, את אפרים שמיר, את וויקיליקס, אפילו שמעון פרס יגיד לכם – האינטרנט מגלם את חופש הביטוי האמיתי (אישי וציבורי). אין סודות והכל חשוף.
אבל במקום שאני אבלה כמה שעות בחיפושים עם העכבר, גיא לרר מביא לי את הקרם של הקרם בטלוויזיה ומנצל את המדיום שלו באופן האפקטיבי ביותר ולא בשביל להוציא עוד כסף מהצופים, אלא כדי לעניין, לרתום ולעורר אותם בנוגע למה שקורה כאן. וזה בדיוק מה שהשכילו להבין בלילה של ערוץ 10 בכך שפתחו פסייבוק פעיל לכל תוכנית ונעשה ניסיון אמיתי ליצירת מעורבות עם הצופים.
זה אולי יישמע לחלק כמו חילול השם, אבל לפעמים יש מקרים בהם, כמו אמש, הלילה של ערוץ עשר מנצח אפילו שידור חוזר של "הסופרנוס" בערוץ המתחרה. איך? באמצעות מנחים מצוינים (שכאן אפשר גם להכניס את הגיא השלישי בחבורה), פנייה בגובה העיניים, רלוונטיות, יצירת מעורבות ובלי יותר מידי בולשיט מסביב. אם נרצה להתעמק בעניין – יש לנו את גוגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם