שני צדדים לגריי: "האנטומיה של גריי" חוזרת
העונה השביעית של "האנטומיה של גריי" תגיע הערב למסך. בעוד האחת חושבת שהגיע הזמן לסגור את בית החולים "סיאטל גרייס" ולתת למירנדה ביילי ספין-אוף משלה, השני חושב שהביזאר השולט בעונה החדשה מספיק כדי להמשיך ולעקוב אחרי מרדית' גריי וחבריה
עונה שביעית של "האנטומיה" היא כמו שעת מוות מתאחרת, יותר מדי מתאחרת. כמו ניסיון החייאה הולך וחוזר שאין בו תכלית, שיודעים שלא יצא ממנו דבר. כמו חזרה מיותרת מאותו אור לבן, שקורא לה, או לו: "מרדית', דרק, בואו אליי, לעולם שבו הכל טוב ובו לא ישמעו אתכם יותר". איזו פנטזיה נפלאה.
העונה השביעית אוספת את השברים של הפרק המקאברי והמצויין שחתם את העונה השישית, שהייתה עונה בלתי נסבלת ורק זריקת ההתעוררות בשני הפרקים האחרונים והמחשבה שאולי, רק אולי, מירנדה ביילי מאוהבת, הצילה אותה ממיאוס.
כבר ברבע השעה הראשונה של פרק הפתיחה חזרתי לאותה תחושה צורמת שהגיעה בתחילת העונה הקודמת, וגם בזו שלפניה, ובזו שלפניה - התחושה שהצפייה ב"האנטומיה
תחושת המיאוס מהזוג המעצבן מרדית' את דרק מתעצמת, כי נוכחותה של ד"ר גריי על המסך נרחבת יותר מבעונה הקודמת. היא לא רק המספרת המעצבנת שנותנת גיחות קטנות, מתבכיינת על משהו וחוזרת לכוך שלה, אלא דמות ראשית, כמו בעונות הראשונות של הסדרה. הבעיה היא שהתכונות של מרדית' כל כך מעצבנות, וטון הדיבור שלה כל כך מייגע, שכבר בדקות הראשונות של הפרק, מתחשק להניח פיסת סלוטייפ ענקית על פיה. רק שתשתוק.
הבעיה עם "האנטומיה של גריי" היא שברור לכל חולה טלוויזיה שהיא כבר לא רלוונטית. היא מעייפת, לא סוחפת, ביזארית עד צחוק, ממחזרת את עצמה ואת מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות עד גיחוך. היא נתלית על כמה דמויות משניות חזקות, בראשן מירנדה ביילי, בעוד הדמויות הראשיות כבר לא מצליחות לסחוף - הנפחנית הפאתטית מרדית' גריי ובן זוגה, דרק, שהפך מ"מקדרימי" המקסים, זה שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים, לנפחן מעורר אנטגוניזם לפחות כמו אשתו הטלוויזיונית.
את התקוות תליתי בכריסטינה יאנג, הדמות האהובה עליי. אבל היא הפכה לכלה-נשואה טרייה עם חיבה לעיצוב פנים. אלליי, החזירו אותה מיד לחדר הניתוח, תנו לה לחתוך קצת בשר. רק שתחזור לעצמה. מירנדה ביילי היא הניצוץ היחיד של "האנטומיה של גריי" - קשוחה ומרגשת, עדינה וחסרת פשרות, קטלנית עם לב ענק. עצוב שעליה לחלוק מסך עם דמויות כל כך מעצבנות (ספין אוף, מישהו, בבקשה).
עם הידיעה על חידושה של "האנטומיה" לעונה שמינית, שאני מקווה שתהיה האחרונה במספר, נותר רק להודות שלמרות התחושות הקשות שמלוות את הצפייה הדואבת בעונה השביעית, אני עדיין מכורה לסדרה הזו - לפעמים אקדח נוצץ ויפה במערכה הראשונה הופך לפצצת סירחון במערכה השביעית. פצצת סירחון שאי אפשר לברוח ממנה.
(נועה רובין-סטרלינג)
לפני שנתיים, "האנטומיה של גריי" נראתה כמו עוד פציינט חולה שחייב ניתוח נוירוכירורגי דחוף. רומנים מרוחים, סיפורים שחזרו על עצמם ועלילה שהגיעה עד לגבול המד"ב הבהירו שאולי כדאי להכריז על שעת מוות, להוריד את כפפות הלייטקס ולהמשיך הלאה. אבל אז הגיעה ההברקה של היוצרת שונדה ריימס - "איף יו קנט ביט דם, קיל דם" (או בתרגום חופשי - "אם אתה לא מסוגל לנצח אותם - תהרוג אותם").
סיומה של העונה השישית שבר את הכלים. לבית החולים "סיאטל גרייס" נשלח אלמן מטורלל בשם מיסטר קלארק עם וולטר פי פי קיי ביד ואצבע חופשית על ההדק. הוא אמנם קיפח בדרך כמה נשמות לא טהורות, אבל היה בדיוק מכת החשמל שהיתה צריכה הדרמה הרפואית/אופרת הסבון כדי לחזור לחיים. "גריי" שבה להיות מעניינת. התוכנית קיבלה את הניעור שהיתה צריכה ועוד כמה סיפורים מעניינים לספר. ואחרי שש עונות, לא תמיד קל למצוא את הסיפורים הללו.
לאחר משבר העונה הרביעית (תנוח על משכבך בשלום דני דוקט), ב"גריי" מצאו סוף-סוף את השיטה להשאיר את הסדרה רלוונטית והיא מורכבת משלושה שלבים: הראשון, להרוג דמות קבועה. השני, להוסיף עוד כמה שחקנים לקאדר כדי לרענן. השלישית, ללכת על הביזאר. וכשאומרים ביזאר מתכוונים לחיי האהבה של דוקטור ביילי.
מירנדה היא הסטארית האמיתית של "האנטומיה" מאז ומעולם. היא אולי לא יפה כמו איזי, לא נוירוטית כמו כריסטינה ולא נכנסת לאקסטזה ממאווררים כמו אוואן, אבל הכריזמה שהיא מביאה למסך בנסיונה לרפא פיסטולות מצליחה להוות עמוד תווך לסדרה, ועכשיו היא כאמור מוקד משיכה לגברים.
הביזאר הוא גם מה שכרגע מחזיק את "האנטומיה" מעניינת. ההפוך על הפוך. הבאד בוי אלכס קרב הוא אמא תרזה, מארק סלואן רוצה להיות דדי יותר משוגר דדי וכריסטינה מעדיפה לעסוק בעיצוב הבית והמצפון במקום להשחיל עוד לב מדמם לגוף של זקנצ'יק מתוסבך. כל אלו הם משב רוח מרענן ממהמוצ'יניו-פוצ'יניו של דרק ומרדית, שעדיין קיים דרך אגב.
גם בתחום הקאסט נעשו שינויים לטובה. מרדית אמנם עדיין פה על כל שלל מצוקותיה המשמימות, אבל לצוות השחקנים צירפו כבר בשנה שעברה את שרה דרו (ילדת הכאפות אפריל קפנר) והיא בהחלט מוסיפה עוד צבע לקאסט. ואם אתם עדיין רוצים רומן, תמיד אפשר לתפוס את אלכס קרב מפשיט איזו מתמחה או אחות בחדר המנוחה. בשביל זה הרי הקימו את חדרי המנוחה.
בארה"ב בחרו את פרק הסיום של העונה הקודמת כאחד הטובים של עונת הטלוויזיה, גם הרייטינג עדיין מחייך ומביא מפרסמים - שני אלו מהווים עוד אינדיקציה להצלחה החיה וקיימת של סדרה אמריקאית בריאה. אז מה יש בעונה הזו? כריסטינה ומרדית - כבר לא, כריסטינה וחדר ניתוח - כבר לא. לקסי ומארק? אולי. קאלי ואריזונה? למי איכפת. השורה התחתונה היא שהביזאר חי ובועט ב"גריי" ובשביל זה כדאי לכם לראות את הפרקים הראשונים. למה להישאר? כי בסוף העונה הרי יהרגו מישהו, ואולי זו תהיה מרדית. את זה לא תרצו להחמיץ.
(בן זגגי)
העונה החדשה של "האנטומיה של גריי", הערב (21:15), יס דרמה HD
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם