הבהלה לזהב: ראיון עם נטלי פורטמן
עכשיו, כשהביקורות מהללות אותה וגלובוס הזהב בידה, אפשר כבר לומר שזו תהיה חתיכת הפתעה אם נטלי פורטמן לא תזכה בפרס האוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה ב"ברבור שחור". אבל הדרך הייתה מייסרת ומפחידה, מספרת פורטמן בריאיון ל"מעריב". מאורח החיים הנזירי שנאלצה לאמץ ("את לא יוצאת, לא שותה, לא אוכלת כמעט"), דרך המשברים הפיזיים ("נעלי בלרינה הן יחידות עינויים אכזריות ומרושעות") ועד הסצנה הלסבית ("שתיתי טקילה לפני")
"תצוגה מופלאה וחד פעמית", "הופעת משחק אותנטית ובוערת", "תפקיד חייה", "מושלמת", "בלתי נשכחת", "עוד תהפוך לאגדה": זהו מדגם קטנטן ומייצג של מגוון הסופרלטיבים שלהם זכתה (וזוכה) נטלי פורטמן על תפקידה כבלרינה מוטרפת ומעורערת בסרט "ברבור שחור". ואם להאמין ליתר דבריהם הנלהבים של רוב מבקרי הקולנוע בעולם, אז פורטמן כבר יכולה להתחיל ולכתוב לעצמה נאום תודה לטקס פרסי האוסקר הקרוב.
אבל טועה מי שחושב כי הישג כזה מגיע בקלות: פורטמן נקרעה - נפשית ופיזית-כדי להכין את עצמה למותחן הפסיכולוגי המעוות והמבריק של הבמאי דארן ארונופסקי ( " רקוויאם לחלום", " המתאבק" ). שנה של אימוני בלט מפרכים (כולל שלל פציעות למזכרת), עשרה ק"ג שהשילה מגופה הצנום גם כך ועשר שנים שבמהלכן המתינה לארונופסקי שירים את הפרויקט, לאחר שהציע לה אותו בשלביו המוקדמים בשלהי 2001. פורטמן אמנם נהנית כעת מההצלחה המסחרית ומהביקורות המפרגנות שלהן זוכה "ברבור שחור", אבל הדרך בהחלט לא הייתה קלה.
"אין ספק שזה פרק הזמן הארוך ביותר שבו עבדתי על תפקיד", היא מספרת בריאיון שנערך עמה בלוס אנג'לס, "אבל זה גם סימן למשהו בעל משמעות, פרק הזמן הזה". גם את התגובות החסרות תקדים להופעתה בסרט פורטמן יודעת לשים בפרופורציה. "מובן שזה נהדר לקבל מחמאות כאלו", היא ממשיכה, "אבל אתה חייב לחזק את האמונה שלך בעבודה בלי קשר לתגובות מבחוץ. נראה לי שהיום שאתחיל לעבוד בשביל לקבל תשומת לב יהיה היום שבו אפסיק להיות אמנית".
אני מבינה שעשית את רוב קטעי הריקוד בעצמך. איך נכנסת לתפקיד וכמה זמן לקח לך להפוך לבלרינה?
"זה היה אתגר אמיתי, ולמזלי הייתה לי תמיכה מדהימה. היו לי כל המורים, המדריכים והכוריאוגרפים שהייתי צריכה, וכמובן היה דארן ארונופסקי. כולם דחפו אותי ועזרו לי לאורך כל הדרך. התחלתי לעבוד עם המורה שלי לבלט, מארי הלן באוור, כשנה לפני תחילת הצילומים. התחלנו מהבסיס, ובמשך שישה חודשים עבדנו שעתיים בכל יום. זה חיזק אותי והכין אותי כדי שלא אפצע בהמשך כשהאימונים הפכו לתובעניים יותר. אחרי שישה חודשים עברנו לאימונים של חמש שעות ביום והוספנו שחייה: שחיתי בכל יום קילומטר וחצי, ואחר כך הייתה לי כיתת בלט של שלוש שעות. אחרי חודשיים הוספנו גם כוריאוגרפיה, ואז התחלתי להתאמן בערך שמונה שעות ביום.
"המשמעת הפיזית שאימצתי עזרה לי מאוד עם החלק האמוציונלי של הדמות, כי דרך החיים הנזירית הזאת ממש מתאימה לחייה של רקדנית הבלט: את לא יוצאת עם חברים, את לא שותה, את כמעט לא אוכלת, את כל הזמן גורמת לגוף שלך כאב פיזי קיצוני ואז את באמת מבינה כיצד מרגישה וחיה רקדנית בלט. גם בתהליך המשחק עצמו יש משהו שמקביל לאמנות הבלט. יש הרי משהו ריטואלי מאוד בבלט - הכנת נעליים חדשות לכל הופעה, קשירת אצבעות כף הרגל, החימום הגופני - זה תהליך כמעט דתי באופיו. כמעט כמו יהודים שמניחים תפילין, או קתולים וחרוזי התפילה שלהם".
הבנתי שרקדת בלט כילדה.
"ריקוד היה חלק מחיי עד גיל 12, ותמיד הערצתי רקדניות וריקוד. זו האמנות הכי יפה, הביטוי הזה ללא מילים. תמיד רציתי לעשות סרט על ריקוד, אז כשדארן הציע לי את התסריט הזה, שלא רק סובב סביב עולם הריקוד, אלא גם יש בו דמות מורכבת מאוד, זו הייתה הזדמנות נהדרת. רציתי גם לעבוד עם דארן, שהוא במאי שבשבילו אהיה מוכנה לעשות כל דבר".
אילו עוד קשיים פיזיים הציב לך התפקיד?
"נעלי הפוינט של הבלרינה. הנעליים האלה הן יחידות עינויים אכזריות ומרושעות. בלרינות כנראה מתרגלות אליהן במשך השנים, אבל בשבילי זה היה ניסיון חדש וכואב מאוד. גם ככה אני לא אוהבת לנעול נעלי עקב ומעדיפה תמיד נעליים שטוחות, אז דבר נוסף ששמחתי להיפטר ממנו כשסיימנו לצלם את הסרט הוא נעלי הבלרינה הארורות האלה".
את בת 29, ובגיל הזה בדרך כלל בלרינות נמצאות בשלהי הקריירה שלהן. העובדה הזאת הפריעה לך?
"מבחינה פיזית, היה לי אולי קל יותר אם הייתי יותר צעירה, אבל מבחינת הצד הרגשי של הדמות, אין ספק שהגיל שלי סייע לי. אמנם נדרשו עשר שנים להביא את הסרט הזה לכדי עשייה, אבל בדיעבד העובדה שהיה לי זמן להתבשל עם הדמות ועם הרגשות שלי כלפיה הייתה לטובתי".
נטלי הרשלג נולדה בירושלים ב-1981 ואימצה את השם "פורטמן" כשם במה רק כשהחלה את הקריירה הקולנועית שלה עם התפקיד שבנה אותה: ב-1994 השתתפה פורטמן בת ה-13 ב "לאון", מותחן הפשע הקומי של לוק בסון ומיד הכתה גלים. הילדה הברונטית הקטנה והעדינה גילתה יכולות יוצאות דופן בתפקידה כיתומה שמתחברת לרוצח שכיר שתקן ובעל לב זהב, וסומנה כהבטחה גדולה שהחלה להתממש בסרטים כמו "ילדות יפות", "היט", "הפלישה ממאדים" של טים ברטון ו"כולם אומרים אני אוהב אותך" של וודי אלן.
אחר כך הגיע התפקיד הנחשק (אבל הדל) כנסיכה פאדמה אמידאלה בטרילוגיית "מלחמת הכוכבים" החדשה של ג'ורג' לוקאס, ו"ונדטה" שבעבורו גילחה פורטמן את שיערה, אבל רק ב"קרוב יותר" היא נגעה בפעם הראשונה במחוזות הסקסיים והבוגרים יותר, שסימנו לה את המעבר מתפקיד הילדה-אישה או הלוליטה התמימה לדיווה הטוטאלית והסקסית שהיא מגלמת ב"ברבור שחור".
פורטמן מגלמת את נינה, לבטח אחת הדמויות המסובכות, האובססיביות והמורכבות שנראו על המסכים השנה, ועל כתפיה השבריריות הונחה המשימה המונומנטלית של הפיכתה לאנושית. "נטלי עבדה קשה מאוד מבחינה פיזית ומנטלית", אומר הבמאי ארונופסקי, "אבל היא הוכיחה שהיא יכולה לנתק את עצמה מההתרסקות המנטלית של נינה. זו מקצוענות שראיתי בעבר רק אצל אלן בורסטין (שגילמה את שרה גולדפארב המצמררת ב'רקוויאם לחלום'). מעולם לא ראיתי שחקן צעיר בעל יכולת כזאת". את היכולת הזאת פורטמן מסבירה בכך שהיא "לא מאלה שאוהבים להישאר בדמות. ברגע שאני מסיימת לצלם סצנה, אני חוזרת להיות אני ופשוט שבה לחיים הרגילים שלי".
אבל גם החיים הרגילים של פורטמן מתחילים להיראות כמו עלילה של סרט. מי שצפה בטקס גלובוס הזהב האחרון שבו זכתה פורטמן בפרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט ודאי קלט את התפיחה הקטנה שהופיעה באזור הבטן שלה, ואת החיוך הזוהר שלה על במת הפרס אפשר לקשור ליותר מאשר השמחה על אותות הכבוד המורעפים
פורטמן לא ששה לשוחח בריאיון על אהובה, אבל לארונופסקי אין שום בעיה. "שאלתי אותם לפני כמה ימים אם אני מקבל קרדיט על מערכת היחסים ביניהם", הוא מספר, "והם אמרו לי שכן, הקרדיט הוא שלי. בנג'מין הוא בחור מדהים, לפי דעתי, ואני חושב שהם מתאימים מאוד זה לזה". אבל לא הכול יין ושושנים: אביה של פורטמן, ד"ר אבנר הרשלג הישראלי, לא גילה התלהבות רבה מדי ממערכת היחסים של פורטמן ומילפייד, ועוד פחות מזה מהסצנה הלסבית הסוערת שבה משתתפת בתו בסרט. הצהובון הבריטי "דיילי מייל" אף טען כי מאז החליטה פורטמן לצלם את הסצנה המדוברת, התקררו יחסיה עם אביה שדרש ממנה להימנע מכך לאחר שהרגיש לא בנוח עם סצנה נוטפת סקס קודמת שלה, כחשפנית ב"קרוב יותר".
"הסצנה ב'ברבור שחור' הלחיצה אותי מאוד בהתחלה", אומרת פורטמן, "אבל התפקיד הזה היה טוב מכדי שאסרב לו, וזו הייתה הזדמנות אדירה להראות שיש בי צד חדש. בזמן הנשיקה פחדתי מאוד, אבל דארן אמר לנו שאם אנחנו רוצות לצלם את הסצנה הזאת רק פעם אחת, אנחנו צריכות לעשות אותה כמו שצריך. הוא גם זרק לי טיפים כמו 'תחשבי שאת עושה אהבה עם עצמך' ו'תשתמשי בלשון שלך'".
הבעיה המרכזית של פורטמן הייתה החברות רבת השנים עם מילה קוניס ("מופע שנות ה-70"), שאותה למעשה הציעה לארונופסקי לתפקיד הבלרינה הצעירה והפראית שמתגלה כיריבה של נינה. "העובדה שאנחנו חברות קרובות הייתה לטובתנו", מספרת פורטמן, "אבל זה גם קצת הפריע. קשה יותר לנשק חברה מאשר מישהי זרה. אבל דארן שמר עלינו מבודדות זו מזו, ודאג שנהיה על הסט בזמנים שונים ככל האפשר. למעשה, כמעט לא ראינו אחת את השנייה במהלך הצילומים".
הסצנה העצימה את הבאזז סביב הסרט הרבה לפני צאתו והפכה לאייטם לוהט ברשת. "מדובר בשתי בחורות שמתחרמנות, ולגברים יש קטע עם העניין הזה", אומרת קוניס. "זה קצת טיפשי, אבל אני יכולה להבין את העניין ששנוצר סביב זה. נטלי היא חלומו של כל גבר, והיא ממש גן עדן בעבור החנונים שבהם". פורטמן צוחקת כשהיא נזכרת בבקבוק הטקילה שהיא וקוניס ביקשו מהבמאי שלהן: "אפילו לא השתכרנו, שתינו רק כדי שלא נהיה עצבניות מדי בזמן הסצנה".
במציאות, כמו על המסך הגדול, פורטמן היא כמובן יפהפייה מדהימה, נמוכה למדי (1.60 מ') ודקיקה כגבעול. "את עשרת הקילוגרמים שהורדתי לצורך הסרט העלתי בחזרה מהר מאוד", היא מספרת, "מיד כשסיימנו לצלם התנפלתי על פסטות: בוקר, צהריים וערב, רק פסטה". אבל לכל הדם, היזע והדמעות שחוותה פורטמן בצילומי "ברבור שחור" צפוי להיות הפי אנד, כאמור. אחרי המועמדות לפרס האוסקר בעבור שחקנית המשנה על תפקידה ב"קרוב יותר" ב-2004, מועמדת פורטמן בראשונה לפרס השחקנית הראשית ונראה שאף תזכה בו.
את שומעת את כל הדיבורים על טקס האוסקר המתקרב ועל סיכוייך לזכות בפסלון?
"כן, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה. הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לקוות לו כשאת עושה סרט ושופכת את הלב שלך לתוכו זה שאנשים יגיבו אליו, והעובדה שהקהל יצא מהסרט נרגש ושהסרט עשה לו משהו ונגע בו, החמיאה לי מאוד. זה כבוד גדול, וזה כל מה שמשנה לי בשלב זה".
בין אם מאמציה הכבירים ב"ברבור שחור" יישאו פרי ובין אם לא, פורטמן כבר שועטת קדימה. למעשה, את סרטיה הבאים בחרה מז'אנר שאיתו כמעט לא התעסקה בעבר, הקומדיה. ב-No Strings Attached, שיצא לאקרנים בארה"ב, וכבר הפך ללהיט, היא משחקת לצדו של אשטון קוצ'ר בקומדיה רומנטית שעוסקת ביזיזות בין שני חברים טובים והמחיר הרומנטי שהם נאלצים לשלם על כך, ובאחרונה יצא הטריילר לקומדיה נוספת שבה היא מככבת, Your Highness, והספיק לעשות כבר רעש ברחבי הרשת. בסרט, שהוא שילוב של קומדיית סטלנים וסרט אבירים ומכשפים תקופתי, משחקת פורטמן לצד ג'יימס פרנקו ("127 שעות") ודני מק'ברייד ("על הפנים") וחושפת נתחים נאים ביותר של גופה, כולל סצנה אחת של חוטיני שמופיעה בטריילר וכבר הפכה למצרך נחשק במיוחד.
בנוסף, ב-6 במאי ייצא לאקרנים סרט הקומיקס המדובר "ת'ור", שמספר את סיפורו של האל הנורדי הקדום והפטיש הגדול שלו, ובו מגלמת פורטמן את האסטרופיזיקאית ג'יין פוסטר, מושא אהבתו של ת'ור. זה סרט הקומיקס השני של פורטמן אחרי "ונדטה", ועל אף שלא ממש תכננה להמשיך ולעשות סרטים מסוג זה היא נכנעה לפיתוי בשל הכישרון המעורב בו: מי שביים את "ת' ור" הוא לא אחר מאשר קנת' בראנה ("הנרי החמישי", "המלט", "רצח מן העבר"), שזו ההתנסות הראשונה שלו בז' אנר. "העבודה שלו פשוט קסומה", אומרת פורטמן, אבל מסרבת לגלות יותר.
בעבור בראנה והאולפנים שמפיקים את הסרט, העתיד טומן בחובו הזדמנות שיווקית לא רעה בכלל: ייתכן מאוד שאחרי ליל ה-27 בפברואר , ליל טקס האוסקר ה-83, הם יוכלו להתהדר בשחקנית ראשית זוכת אוסקר. למעשה, אתם כבר יכולים להמר על זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם