מה עובר על ניקולס: על הסרט "עונת המכשפה"
"עונת המכשפה" מתבסס על רעיון סביר למותחן אימה מיסטי, אך התוצאה מרושלת כמו התספורת של ניקולס קייג'. סיפור של בינוניות פושעת
מגוחך. "עונת המכשפה" יח''צ
אלה ימים לא רעים לבני משפחת קופולה. לסופיה יש סרט יפה לעין ובעל עניין מסוים, פרנסיס פורד מציע את עבודתו הטובה ביותר זה שנים. ורק ניקולס קייג' ממשיך לדשדש במי אפסיים. אני מריץ בזיכרוני את הפילמוגרפיה של קייג' ולא מצליח להיזכר מתי ראיתי אותו בתפקיד טוב.
ב"קיק אס" הוא היה לא רע, אך מה לפני זה? האם צריך להרחיק עד 2005 כדי לגלות אותו בתפקיד סביר ("שר המלחמה")? ומה באשר לסרט הגון? מה זו הרשימה הזאת? "שוליית המכשף", "נקסט", "איש הקש", "אוצר לאומי". מה קרה לשחקן המוערך שסגר את המילניום הקודם עם "להעיר את המתים" של מרטין סקורסזה ופתח את הנוכחי עם "אדפטיישן" של צ'רלי קאופמן?
הנה עוד משהו שעשה קייג' במפנה המאה: "עקיצה ב-60 שניות", סרט מרדפי מכוניות לא רע עם אחת אנג'לינה ג'ולי. ג'ולי, אז בתחילת דרכה, הפכה בעשור האחרון למלכת השטיח האדום. קייג', שחקן נחשב עם אוסקר שהחל לבנות קריירה מוצלחת ככוכב אקשן לא טיפוסי ("הפריצה לאלקטרז", "עימות חזיתי") הצליח במהלך אותו עשור להפוך את הקריירה שלו למסובכת כמו... כמו תספורת של ניקולס קייג'.
בחזרה ל"עקיצה ב-60 שניות" ולבמאי דומיניק סנה שהעשור שעבר עליו מאז "עקיצה" מביך אף יותר. אף על פי כן חברו להם השניים יחדיו, בלתי אם נועדו, כדי להציג לראווה את "עונת המכשפה". ומדובר במכשפה שהיה מוטב לה להישרף בטרם עשתה את הדרך הארוכה אל המסכים.
קייג' מגלם את ביימן, אביר צלבני שמחסל כופרים במיומנות המצופה מגיבור אפוס היסטורי, כולל ספירת גופות תוך כדי לחימה. נשמע משעשע? אולי, אבל בסרט תקופתי ששואף לאיזשהו ריאליזם על אף הטון הפנטסטי שלו זה יותר מגוחך. כמו גם העובדה שביימן הודף חצים בחרבו ושותפו פלסון (רון פרלמן) נוגח בראש חשוף באנשים עטויי קסדת ברזל.
אבל זה לא מפתיע כאשר חוזים בצמד האבירים מקשקשים באנגלית אמריקנית (ובאופן כללי מתנהלים כמו צמד שוטרים ברחובות ניו יורק). האם היה מוגזם לצפות לקצת מאמץ מצד שני השחקנים המוערכים (פרלמן הוא זוכה גלובוס הזהב)? או שפשוט לאף אחד על הסט לא היה אכפת, העיקר שנגיע לקטעי האקשן?
טוב, בואו נגיע לאקשן. ביימן ופלסון, אחרי שחיסלו אלפים במסעי הצלב הרצחניים, מגדלים בן רגע מצפון (איזו בנייה עדינה של הדרמה והמהפך המוסרי), נוטשים את חיל האבירים ומגיעים לכפר מוכה מגיפה. לאחר שהם נכלאים בעוון עריקות הם זוכים לחנינה בתמורה לביצוע משימה - הובלת מכשפה (קלייר פוי, נקודת אור בסרט) למנזר עתיק שם יטפלו בה כגמולה וישימו קץ למגיפה שהביאה על המחוז.
הרעיון לסיפור הגיע לסנה מ"החותם השביעי" של אינגמר ברגמן. שזה בערך כמו לומר שאבי ביטר כתב את "קורבן האהבה" בעקבות "סיפור הפרברים". לא שאי אפשר להבין את הדמיון בין היצירות (אביר החוזר ממסעי הצלב ומתעמת עם המוות) אך המרחק ביניהן רב כמו המרחק בינינו לבין ימי הביניים.
סנה לקח רעיון סביר למותחן אימה מיסטי-יש בו אפילו אלמנט חתרני לז'אנר כשהוא לא מסתפק בהצגה המוכרת של המכשפה כשעירה לעזאזל - אך מבצע אותו בבינוניות פושעת. הטון לא הולם את התקופה, הרובד המיסטי לא סוחף, האקשן רק סביר והכול מרושל כמו... כמו תספורת של ניקולס קייג'. בסוף הכול חוזר למה שקורה בראש של ניקולס קייג'. כשהוא בוחר באילו סרטים להשתתף למשל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם