ברבור שחור: איפה נמצאים היום שחקני "משפחת קוסבי"
בשכונות העוני של ארה"ב אמנם לא ממש אהבו את זה, אבל בסופו של דבר "משפחת קוסבי" הנאורה, האינטליגנטית והמצחיקה עשתה חתיכת מהפכה באופן שבו שחורים מוצגים בטלוויזיה ונתפסים בחברה האמריקאית. מגזין "רייטינג" מציג ראיה (1): גם אחרי שהסדרה ירדה מהמסך הקוסבים הצליחו להסתדר בחיים. ראיה (2): ברק אובמה
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק. זה כדאי!
"משפחת קוסבי" הייתה לא רק להיט מסחרי היסטרי - היא גם גרפה פרסים והייתה חלוצית בהרבה מובנים. היא הסדרה הראשונה שהציגה משפחה שחורה אינטליגנטית ובעלת אמצעים, שההורים בה בעלי מקצועות חופשיים והילדים הולכים לאוניברסיטה, וחוץ מזה היא פתחה את הדלת לאינספור סיטקומים המבוססים על מופע סטנד אפ, כמו "סיינפלד", "דרו קארי", "רוזאן", "כולם אוהבים את ריימונד" ועוד.
ביל קוסבי - קומיקאי, שחקן, סופר, מפיק טלוויזיה, מחנך, מוזיקאי (בין השאר הוא מתופף ג'אז) ואקטיביסט - היה כוכב ענק עוד הרבה לפני שהפך להיתקליף הקסטבל - גינקולוג ופטריארך שחור הנושא שם של לורד אנגלי. קשה לדמיין אילו הורים שחורים יקראו לבנם על שם גיבור "אנקת גבהים" של אמילי ברונטה - הרומן הקלאסי מהמאה ה-19.
קליף הקסטבל זכה במקום הראשון ברשימת "האבות הטלוויזיוניים הטובים ביותר של כל הזמנים" של המגזין "TV Guide", ולא בכדי. "לא אהבתי את הסיטקומים הקיימים", השיב קוסבי למגזין האונליין השחור "The Root", כשנשאל לאחרונה מדוע יצר את "משפחית קוסבי". "זה לא היה קשור לצבע שלהם, פשוט לא אהבתי אף אחד מהם. ראיתי ילדים קטנים, בני 6 או 7 למשל, ילדים לבנים, ילדים שחורים, ואת הדרך שבה הם דיברו לאמא ולאבא שלהם. הכותבים הפכו את היוצרות כך שהילדים הקטנים היו חכמים יותר מההורים. זה לא היה מצחיק בעיניי. הרגשתי שזה מניפולטיבי ושהקהל קיבל מסר חסר אחריות כלפי מוסד המשפחה".
קוסבי נולד בפילדלפיה, פנסילבניה, ושירת בחיל הים, שם טיפל בפצועים ששבו ממלחמת קוריאה. אחר כך קיבל מלגה לאוניברסיטה בזכות היותו חבר בנבחרת הריצה, אך עזב את הלימודים (אך שב אליהם מאוחר יותר) כדי לפתח קריירה של קומיקאי. הוא התחיל בתור סטנדאפיסט בניו יורק וצבר פופולריות במהירות, למרות שרבים ביקרו אותו על כך שהוא לא מתייחס להיותו שחור במופע שלו ולא מנצל את זה לצורכי סאטירה חברתית. שנים מאוחר יותר אמר קוסבי: "אני לא יודע מה המפתח להצלחה, אבל המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם".
באמצע שנות השישים כיכב בסדרה "אני מרגל" - שזיכתה אותו בשלושה פרסי אמי - לצד רוברט קאלפ, שנפטר לפני פחות משנה. קוסבי הפך לשם טלוויזיוני חם כל כך שבכל סדרה שבה כיכב מאותה
באייטיז, כאמור, הוא חזר עם "The Cosby Show" ("משפחת קוסבי" בשבילנו). באמצע שנות התשעים ניסה את כוחו בסדרת מתח קומית בשם "The Cosby Mysteries", ששרדה עונה אחת בלבד (ובה השתתף גם הראפר מוס דף), ובמחצית השנייה של שנות התשעים קיבל סדרה בשם "Cosby", שהייתה למעשה גרסה אמריקאית לסיטקום הפנסיונרים הבריטי "One Foot in the Grave".
בגרסה האמריקאית גילם קוסבי את הגמלאי הנרגן, ופליסיה ראשאד (ע"ע) - אשתו ב"משפחת קוסבי" - חזרה בתור אשתו גם הפעם.
מכל אלה ההצלחה הגדולה ביותר כמובן הייתה "משפחת קוסבי", שאותה ביסס במידה רבה על חייו האישיים. קוסבי אמנם לא היה גינקולוג, אך גם הוא ואשתו קמיל הם זוג אקדמאים שחורים ובעלי אמצעים ששמותיהם מתחילים באות C ויש להם חמישה ילדים (אחד מהם נורה למוות בגיל 27 בזמן שהחליף גלגל בצד הכביש המהיר בלוס אנג'לס ב-97'). קוסבי קיבל שליטה מלאה על התכנים של "משפחת קוסבי" והתעקש לייצר סיטקום משפחתי חינוכי נטול וולגריות ואלימות. את אותו קו המשיך בספין אוף שיצר ב-87', "עולם אחר", שמתרחש בקולג' השחור הפיקטיבי הילמן, שבו לומדת בתו של קליף הקסטבל, דניס. קוסבי עשה עוד אינספור פרויקטים בטלוויזיה, וגם שיחק בסרטים והוציא ספרים ותקליטים. ואת כל אלה הוא ממשיך לעשות גם היום, בגיל 73.
אבל ביל קוסבי הוא לא רק בדרן, הוא גם איש רציני, בעל דוקטורט בחינוך ודעות פוליטיות מוצקות. הוא ידוע כמתנגד לאפליה מתקנת וכמי שמביע תסכול לנוכח תופעות פופולריות בקרב שחורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כמו סמים, הריונות בגיל הטיפש-עשרה, אנטי אינטלקטואליות, גנגסטה ראפ, וולגריות, לבוש מתריס, משפחות חד הוריות ועוד תופעות שלדעתו מבזות את האידיאלים של מרטין לותר קינג. ב-2004 נשא את "נאום העוגה" המפורסם, שבו טען שמשפחות שחורות אינן מיטיבות לחנך את ילדיהן.
הוא הואשם לא פעם בתור נציג המעמד הבינוני השחור שעיוור לבעיות האמיתיות של שחורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. לא מעט שחורים בארה"ב תופסים את קוסבי כמשתכנז ורואים באידיאלים שלו בגידה בשחורים. מנקודת המבט שלו, ההפך הוא הנכון. כשנשאל ב-2009 אם הוא חושב שברק ומישל אובמה היו פעם מעריצים של "משפחת קוסבי" ענה: "אני לא יודע. אני חושב שהם היו. הם היו מוכרחים להיות. אני צופה במשפחת אובמה, ואני מעריץ של הסדרה שלהם".
פליסיה ראשאד, 62, שזכתה באמי על תפקידה כקלייר הקסטבל, נולדה ב-48' ביוסטון, טקסס, והדבר הכי מעניין בה זאת המשפחה שלה. בעלה לשעבר (השני, מתוך שלושה) הוא ויקטור וויליס - השוטר המקורי של להקת הדיסקו אנשי הכפר; אמה, ויויאן אליזבת איירס - שעל שמה נקראה האמא ב"נסיך המדליק מבל אייר" - הייתה אמנית, משוררת ומחזאית והייתה אף מועמדת לפרס פוליצר; ואחותה היא דבי אלן, המורה לריקוד מ"תהילה". את שם משפחתה אימצה מבעלה השלישי, שדרן הספורט ושחקן הפוטבול בדימוס אחמד ראשאד, ובחרה להשאיר אותו למרות שהתגרשה ממנו לפני עשור.
את קריירת המשחק שלה התחילה פליסיה בברודוויי. ב-78' הוציאה אלבום קונספט המתרגם לשפת הדיסקו את סיפורה של ג'וזפין בייקר - הבדרנית האפרו־אמריקאית שהפכה לכוכבת בינלאומית בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
"משפחת קוסבי", שבה גילמה אישה שחורה גאה אלגנטית ורהוטה שהיא גם עורכת דין וגם אשתו של קליף הקסטבל ואם חמשת ילדיו, הייתה הסדרה הראשונה שבה ראשאד שיחקה. לאחרונה נשאלה בבלוג בידור נוצרי איך קיבלה את התפקיד של קלייר הקסטבל: "עברתי סדרה של אודישנים. מאוחר יותר שאלתי את מר קוסבי: 'למה ליהקת אותי?'. הוא סובב את הסיגר שלו ואמר, 'בגלל המבט שהיה לך בעיניים כשאמרת לתיאו לסתום את הפה. זה היה מבט של אמא'". קוסבי כנראה היה מאוד מבסוט מהמבט הזה, כי הוא ליהק אותה שוב כאשתו בסדרה "קוסבי" ואחר כך בסדרת האנימציה "Little Bill", שבה דיבבה את דמות אמו של ביל הקטן.
מאז "משפחת קוסבי" השתתפה ראשאד בשלל סדרות וגם שיחקה בכמה סרטים. היא המשיכה לשחק בברודוויי, וב־2004 הפכה לאישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס הטוני לשחקנית הראשית הטובה ביותר בהצגה. בשנים האחרונות החלה ראשאד גם לביים לתיאטרון.
ב-2008 כיכבה בברודוויי בתפקיד ביג מאמא בהפקה שחורה של "חתולה על גג פח לוהט", בבימויה של אחותה, דבי אלן, ולאחרונה השתתפה בשני סרטים חדשים - בקומדיה הרומנטית "Just Wright" בכיכובם של קווין לטיפה וכוכב ההיפ הופ קומון (ראשאד גילמה בסרט את אמו של קומון), ובדרמה "For Colored Girls", המבוססת על מחזה שנחשב לאבן דרך בפמיניזם השחור, שבה שיחקה לצד וופי גולדברג וג'נט ג'קסון.
המשך הכתבה בגיליון רייטינג החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם