שרוף עלייה: ראיון עם עינת שרוף
אתם מכירים אותה כמלכת השירה בציבור, האישה שקופצת על שולחנות בגנקי בפזמון של "בלבלי אותו". בועז כהן מכיר אותה כעינת חלפון, הבחורה מתיכון מקיף יהוד שאהבה את הביטלס. ערב עליית תוכנית אירוח בכיכובה בערוץ 1, עינת שרוף מגלה איך עוברים את היום כשבראש מתנגנים 8,000 שירים
האב , בן-ציון חלפון, סגן שר החקלאות, נהרג בתאונת דרכים כשעינת הייתה בת 14. לחיים יש דרכים משונות לציין תאריכים חשובים. "הלכתי עם ירדן, הבת שלי, שהיא סטודנטית לרפואה, למרכז לאבחון ומניעת סרטן במרכז הרפואי תל אביב. פרופ' נדיר ארבר, שהקים את המכון הזה, זכר שעזרתי פעם לגייס כספים למלחמה בסרטן, והציע לי להיכנס ולהיבדק חינם. עשיתי את הבדיקות. עברתי מחדר לחדר, גמרתי והלכתי הביתה. למחרת מצלצלים אליי מהמעבדה של המכון ואומרים לי, תראי עינת, יש בעיה. יש בדיקה שמעידה על בעיה בשד השמאלי. החוורתי. נפלתי. זו סצנה מסרט. אמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות. יום הולדת כל כך חשוב השבוע, ופתאום זה? לא הייתי מסוגלת לחכות שבועיים לממצאים הסופיים. אחד החברים שלי הפנה אותי למכון 'הלאה'. תוך 48 שעות עושים לך בדיקה ומוודאים אם יש לך סרטן או אין.
אז נסעתי לירושלים עם מיכל אחותי, יד ימיני בכל דבר רע וטוב בחיים, וכל הדרך דיברנו. מיכל ואני היינו יחד בלילה שבו אבא נהרג, ובבוקר קמנו יחד אל הבשורה הנוראה. יש בינינו קשר חזק. כל הדרך לירושלים השמים נראים אחרת. העצים יותר ירוקים. שלדי הברזל חזקים מהרגיל. אני מסתכלת על כל דבר והחיים כל כך יפים, וכל כך עצוב לי לחשוב שצריך להיפרד מהם".
במכון "הלאה" עברה שרוף ביופסיה, מנסה להתרגל לאפשרות הלא בלתי סבירה שאולי יימצא אצלה גידול ממאיר. "לא הפסקתי לחשוב מה יהיה. גם אם לא רציתי להיות דרמטית וטראגית, חברה שלי במיאמי, אחת הקרובות לי ביותר, חלתה השנה. ראיתי מה היא עברה, וכשנודע לי שיש גוש הבנתי שאני הולכת לעבור את הדבר הזה. אז אי אפשר לא להיות דרמטית. הייתי שם לידה כשהיא כאבה, בכתה ולא יכלה לקום מהמיטה.
"כל הדרך חזרה הביתה הסתכלתי על השמים והתפללתי, 'אלוהים, תזכור את הדברים הטובים שעשיתי לאנשים, אלוהים, אני לא רוצה ללכת, אני רוצה להישאר פה עוד קצת, בבקשה'. בערב הייתה לי הופעה בגנקי בתל אביב. ואין לי עוד תשובה. הגוש ממאיר או לא ממאיר? בשבילי זו הייתה הופעת פרידה מהקהל ומהחיים. פתחתי עם שיר, 'תן לנו היום לחיות מהתחלה', מילים של דודו ברק. כל מה שרציתי זה שעכשיו יזכרו אותי. שרתי וחשבתי מה כל האנשים האלה יזכרו ממני? האם יעשו ערב לזכרי? מי יופיע?".
היית רוצה ערב לזכרך?
"אין לי עם בעיה עם ערב לזכרי, אבל אני רוצה להיות שם, שותפה מלאה לבחירת השירים".
איזה שיר את בוחרת ללוויה?
"ליל אמש, בגלל המשפט 'במשעול בלב שדות, זוג פוסע לבדו, וידה בתוך ידו, כברכת שלום'. זה הכי רומנטי בעולם אבל גם צובט את הלב: 'כל הכוכבים כבים עם שחר, הרקיע צח וגם אפור, הוא והיא חוזרים בדרך יחד, רק ליל אמש, הוא לא יחזור'. ואולי דווקא שיר שמח".
אבל בינתיים, ההחלטות החשובות האלה ייאלצו להידחות, כי למחרת ההופעה בגנקי, בחמש אחר הצהריים, כשכל ארבע אחיותיה נמצאות איתה, צלצלה הבחורה מהמכון ואמרה לשרוף את המשפט שהיא לא תשכח. "עינת, הכל בסדר". ברגע ההוא, היא מספרת, נפתחה החגיגה האמיתית של יום ההולדת שלה. "על כל דבר שמחתי. רציתי לנשק את הקירות. לחבק את העצים. חזרנו בלילה מהופעה, תמיר (הרפז, בן זוגה-ב.כ) הכין תה, וזה היה התה הכי טעים בעולם. לא הייתה מאושרת ממני. זה משהו שאי אפשר לתאר. תמיר שאל אותי מה אני רוצה ליום ההולדת. אמרתי: להגשים חלום. הוא אמר, 'או-קיי, מה החלום?'".
ובאמת , מה החלום?
"המון חלומות, מה קרה לך?".
נו , באמת. את מצליחה, מפורסמת, אהובה. הופעת בקיסריה, הדיסק שלך מכר 70 אלף עותקים, את חורשת את העולם, היית בטלוויזיה, קיבלת קמפיין דוגמנות. להמשיך?
"תמשיך, תמשיך".
יש לך בת עורכת דין ועוד בת רופאה.
"והאמא עולה על שולחנות".
נכון . מפריע לך שהפכו את זה לבדיחה?
"ממש לא. אני הכי צוחקת על זה. כשכתבו על השריפה באיקאה, התגובות באינטרנט היו: 'על איזה שולחנות עינת שרוף תעלה עכשיו?'. גם בפרסומות ביקשו שאכניס את זה. מה לעשות שכשאני שמחה, אני עולה על שולחנות. זו באמת אני. למה זה צריך להפריע לי?".
אז עכשיו שקיבלת הודעה רשמית שאת בריאה, למה את שואפת?
"אני מרגישה שאני רוצה לעשות עוד המון דברים. אם אני אפסיק לרצות לעשות המון, אם אעצור את המרוץ הזה תקפוץ עליי זקנה. לפעמים אני שפוכה, גמורה מעייפות, יושבת במרפסת, ויש לי הופעה בלילה, ולמחרת אני צריכה לקום בחמש בבוקר, ואז
את לא עושה דברים שאת לא אוהבת?
"לא. אם תשאל אותי למה ואיך הגעתי למקום שאני נמצאת בו, אגיד לך בצורה מאוד פשוטה-כי אני אוהבת מאוד מאוד מאוד את מה שאני עושה. את כל מה שאני עושה".
איך חגגת את יום ההולדת?
"כל שנה אני חוגגת בבית בשמחה וששון, הכי חשוב לי לעשות את זה אצלי בבית, ואני מתכוננת לאירוע כאילו אני ילדה בת עשר. מה אני אלבש? איזה אוכל נגיש? וכולי זוהרת ובהתכוונות מלאה לעניין, כמו ילדה שמארחת את החברים מהכיתה. השנה הגיעו כל החברים ורמי קליינשטיין ואני החלטנו לבחור את כל השירים שאני לא עושה בהופעות. שירים של נתן אלתרמן, סשה ארגוב, נחום נרדי, מתי כספי".
להגיד שעינת שרוף היא תופעה זה כמו לטעון שבמצרים התחוללה השבוע מהפכה. אין ולא הייתה זמרת כמוה בתולדות המוזיקה הישראלית. היא היחידה שיכולה למכור לכם בכרטיס אחד את שירי הלהקות הצבאיות, בצל ירוק, אריק איינשטיין, כוורת, זהר ארגוב ו"בלבלי אותו".
פוגעת בדיוק בחיבור בין המזרח והמערב, החדש והישן, הנוסטלגיה והכפיים. הקהל שלה מגוון כמו הרפרטואר: צעירים ומבוגרים, אשכנזים ומזרחים, סלבס וסתם כאלה שאוהבים שירה בציבור. לטענתה, מעולם לא רצתה להקליט אלבום עם חומר מקורי. "שירים של אחרים מרגשים אותי כאילו הם נכתבו בשבילי".
30 שנה אחרי שיצאנו יחד מבחינת הבגרות האחרונה בתיכון מקיף יהוד, בשבילי היא הייתה ונשארה עינת חלפון. עינת הגבוהה, הכהה, שמבקשת מעמי לוי שיוציא את הגיטרה וינגן את In My Life. הוא ניגן ואנחנו שרנו ביטלס בקולות. אחרי ניתוק ארוך, נפגשנו לפני שנה. חזרנו אל חלומות הנעורים. היא רצתה להיות זמרת, אני רציתי להיות שדרן רדיו, שנינו הגשמנו את מה שביקשנו מעצמנו ובאופן טבעי חזרנו גם לפגוש את החברים מהכיתה, חלקם גרים בארצות אחרות.
אף אחד מאיתנו לא התפלא על ההמראה של עינת חלפון אל פסגת ההצלחה האפשרית בישראל. היא עלתה על שולחנות גם בשיעורים של ז'אק, המורה לפיזיקה. תמיד שרה. בטקסים בבית הספר, בתחרות "פזמון תיכון", בטיולים השנתיים. בגיל 20, אני עוד הייתי בצבא ועינת כבר הייתה אמא לתאומות, דחפה עגלה כפולה וכמובן שרה. "הייתי אומרת להן 'לילה' והן היו עונות 'טוב'. ואני שואלת, 'תאכלו רק...' והן עונות יחד, 'עוף'. כבר אז אהבתי להפעיל. התאמנתי עליהן".
אביהן של התאומות הוא האיש שנתן לה את השם שהפך למותג, ניר שרוף. הוא היה מ"פ בפלוגת עורב בצנחנים, עינת הייתה הפקידה הפלוגתית. "כל החיים השתנו פתאום. כולם מסביבי היו חיילים, חשבו לאן הם נוסעים בעולם, ואני כבר נסעתי לעולם האמהות. רציתי להיות בחברת אנשים שהם כמוני, הורים, אז ירדתי למושב קדש ברנע, בדרום, ושם גידלתי את הילדות כמה שנים עד שחזרתי לעיר, ובמקרה התגלגלתי לאיזה אודישן".
זה היה אודישן למחזמר "עלובי החיים". "פגשתי בחור שהכרתי שסיפר לי שהוא הולך 'לעשות אודישן'. שאלתי אותו מה זה אודישן. לא היה לי מושג. עד כדי כך הייתי מנותקת. הוא הסביר לי שזה מבחן להופעה. הצטרפתי אליו. אמרתי לאלדד שרים וסטיבן פימבלוט שהגיע מחו"ל, לא בחרתי כלום, ובמקרה הגעתי, אבל אני פה אז תנו לי לשיר. אני מתביישת להגיד שאפילו לא ידעתי מה זה בכלל 'עלובי החיים'".
ומה קרה?
"אלדד שאל, 'מה תשירי?'. ואני אמרתי, 'אין פה במה, ואני חייבת במה'. אלדד התעקש, 'אין שום במה'. ואז שאלתי, 'אכפת לכם שאעלה על כיסא?'. הם לא התנגדו. עליתי על הכיסא ושרתי את 'ושתי הולכת לתלייה' מתוך 'המגילה' של איציק מאנגר. אלוהים יודע למה בחרתי בשיר הזה. אבל התקבלתי למקהלה. במשך שנה ליוויתי את אבי טולדנו, ליאור ייני, יובל דור ושלומית אהרן. זה היה השפשוף הרציני הראשון".
כמו שהתחתנה מוקדם, שרוף גם התגרשה מוקדם. שנים גידלה את התאומות בעצמה, עד שפגשה את תמיר הרפז, או כמו שהיא קוראת לו בהומור: "תמיר והלהקה". גיטריסט , מוזיקאי, האח של אורי מהפרברים וחבר קרוב של רמי קלינשטיין ויאיר לפיד, איתם הוא מעלה בשנה האחרונה מופע משותף. הרפז הוא גם הגיטריסט והמעבד של הופעותיה.
למה, בעצם, לא התחתנתם?
"כי הרבנות, או הטקס, זה לא מה שעושה את הגבר שלך לבעל. בשבילי, בעל זה אחד שכשאת לא מרגישה טוב, הוא יעשה לך כוס תה. מישהו שיהיה שם בשבילך. תמיר תמיד שם בשבילי, ואני בשבילו. דווקא הוא הציע לי נישואים בגיל 40, אבל אז נכנסה הופעה, דחינו את זה, והזמן חלף והתגלגל, והנה בינתיים הבת שלי מתחתנת. רק עכשיו היא הודיעה לי. תכף אהיה סבתא. לא מפסיקה לדמיין את זה. איך הנכד נכנס ואני מלמדת אותו לשיר 'יום יום חג'".
המשך הכתבה במוסף "סופשבוע" של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם