דני? דינה! ראיון עם דינה סנדרסון
דינה סנדרסון, כבר מזמן אחת משחקניות התיאטרון המבטיחות בארץ, מגיעה גם למסך שלכם עם "קאמבק" (ערוץ הוט קומדי סנטרל). בריאיון, שמזכיר בהומור שלו את אבא דני, היא מספרת על הגעגועים העזים לאמה, על הפרסומת שעשתה עם פאריס הילטון ועל הפלוסים והמינוסים שבלגדול במשפחת סנדרסון. "ביקשתי מענת עצמון להשתמש בכישורי הגובה שלה", היא מדגימה, "כדי שתמשוך את חוט התנור החשמלי באמבטיה"
"אמא שלי גיחכה בנימוס, אח שלי שיחק בנינטנדו ואבא שלי פשוט הביט בי. פאוזה. אני מבינה שנכנסתי למקום לא טוב", מספרת דינה. "אבא שוקל את מילותיו בכובד ואומר לי 'אני חושב שאם תעבירי את המילה ארנב לסוף המשפט זה יהיה יותר מצחיק. תני לי לשמוע את זה שוב'. אני מליטה את פניי בידיי בייאוש, ומספרת את הבדיחה עוד פעם. אבא עוצר אותי באמצע ואומר לי 'את יודעת מה, תעשי את שתי הגרסאות, ואז נראה מה יותר טוב'. זאת ילדותי המשונה".
משפחת סנדרסון יכולה להרים יחד מחזמר. עם אבא דני המוזיקאי המיתולוגי, עם האח אדם סנדרסון הבמאי המצליח שבין השאר ביים עם מולי שגב את הסרט "זוהי סדום" של חבורת "ארץ נהדרת", ועם דינה, שבגיל 24 הפכה לאחת השחקניות הכי מרעננות, מעניינות ומקסימות בארץ.
היא החלה את דרכה בתיאטרון כבר בגיל תשע, לאחר שאמו של חברה הטוב מיכאל מושונוב, סנדרה שדה, שלחה אותה לאודישן בתיאטרון הקאמרי והיא התקבלה להצגה "סיפור משפחתי". לאחר מכן למדה במגמת קולנוע בתיכון, שירתה בתיאטרון צה"ל ובאחרונה סיימה לימודי משחק אצל יורם לוינשטיין. במהלך השנים היא שיחקה בהצגות "עקר בית", " האב", "יומן חוף ברייטון" ו"הגיל הנכון לאהבה". בימים אלה היא מככבת בהצגות הקאמרי "משפחה חמה" ו"האריסטוקרטים". ובטלוויזיה הופיעה ב"אבידות ומציאות", "אמא'לה", "אגדת דשא", והייתה חלק מפאנל השנונים של "טינופת".
לא ברור אם יתמששו השמועות על איחודה של כוורת השנה, אבל דני סנדרסון וגידי גוב התאחדו בדרך הזויה אחרת. השחקן אורי גוטליב, הנודע כגידי גוב קטן, מאחד כוחות עם דינה סנדרסון, שהיא גרסה מוקטנת של אביה דני סנדרסון ודומה לו מאוד באינטונציה, בהומור העצמי, בנירוטיות וגם בגובה.
הקאמבק מתרחש במסגרת התוכנית היומית החדשה "קאמבק" של הוט קומדי סנטרל. בתוכנית הפרועה גוטליב הוא הרצל, הסייד קיק שלו הוא מעיין בלום וגם סנדרסון מגלמת דמויות הזויות שונות. בחצי השנה האחרונה היא גם הצטרפה בצעדים מהוססים לתופעת הילדים של הזמרים, והגיחה במסגרת שתי הפקות הקשורות לאביה. הראשונה הייתה במסגרת "לילה לבן" בתל אביב, שבו ביצעה בראשונה גרסת כיסוי לשיר של אביה עם מקס, הבן של אלון אולארצ'יק. השיר הנבחר היה "אינספקטור פיקח" של כוורת. בהפקה אחרת שהתקיימה בדצמבר הופיעה דינה הופיעה בפעם הראשונה בחייה עם אבא דני, במסגרת ארבע הופעות שהתקיימו לרגל יום הולדתו ה-60 במועדון זאפה בתל אביב, ושרה את It's My Party.
"אבא שלי מנגן כבר שנים והוא נורא רצה שאשיר. אני מאוד אהבתי לשיר, אבל תמיד נורא התביישתי. שרתי כזה חלש, באוזן כמעט. אנחנו מאוד אוהבים לשיר יחד בבית, יש איזה בלאנס חמוד בין הקולות שלנו. בהופעות בזאפה היו לו המון אורחים, אז אבא הציע שגם אני אעלה. זה היה פשוט מקסים. למרות שזאת הייתה הפעם הראשונה ששרתי איתו זה הרגיש מקום טבעי, טוב ומוכר. זה זרם מאוד. זה קצת כמו שגידי ואבא שלי עולים לבמה. לעולם לא תוכל לעקור את החברות ואת הקרבה שלהם מהמוזיקה. אחד מזין את השני". האם תהיה המשכיות למסלול השירה, אני שואל. "תראה, אני לא הולכת עכשיו לפוצץ את היכל נוקיה. אני עוד לא שם".
תארו לעצמכם איזה חמוד יכול היה להיות תינוק עם מטענים גנטיים של דני סנדרסון ומוני מושונוב. זה היה אפשרי, לפחות במשך שבוע אחד בכיתה ה' שבו דינה הייתה חברה של מיכאל מושונוב. "מיכאל היה אז חבר של שירן מוסטובוי, ואני הצעתי לו חברות במסדרון של בית ספר גורדון. הוא רץ בהמשך המסדרון וצעק לי '99 אחוז שכן!'. ונפרדנו אחרי שבוע".
אבל הם נשארו ידידים מעולים. מה היה קורה אם הרומנטיקה הייתה נמשכת יותר משבוע?
"זה היה נגמר אחרי שבועיים".
בשנה שעברה צפתה דינה במיכאל משחק את דמותו של קוסטיה בהצגה "השחף" בתיאטרון הבימה. "בהצגה קוסטיה מעלה בעצמו הצגה ומראה אותה לאמו ארקדינה השחקנית. אמו לועגת לו בבוטות. קוסטיה צורח ומפוצץ את התפאורה. ברגע הזה מיכאל התפרץ בבכי. ואני, מהשורה ה-15, כמו גלאי, זיהיתי את הסאונד הזה של ההשתנקות ומאז הוא נחרת בי חזק. זה בכי מתוך קבלת ביקורת מהורה שאתה מעריך את הדעה שלו. מיכאל ואני באים מבתים שבהם ההורים לא יכולים להיות רק הורים. אי אפשר להפריד את זה שהם אנשי מקצוע. הם מאוד תומכים והכול, אבל יש אובייקטיביות מוחלטת, חדה ברורה וצלולה. כילד אתה לפעמים מאוד רוצה את העיוורון של ההורה, שיחשוב שאתה גאון, וכל מה שאתה עושה מושלם. כשהמשפחה שלי יוצאת מהצגה שבה אני משחקת, הם לא יבלפו. הם לא יסתירו את דעתם אם הם לא אהבו. לא בלהעליב, לא ברוע, ועם נימוקים חכמים ועצות מעשירות. גם הביקורת המקצועית במשפחה שלי הובילה אותי לפעמים למקום של בכי".
"אני לא רוצה שום פרוטקציה ממך!", צועקת דינה על אבא שלה במהלך ההצגה "האריסטוקרטים", שכתבה עדנה מזי"א וביים עמרי ניצן. דינה מגלמת את דבי הקוצנית שהולכת עד הסוף עם המלחמה שלה לטובת החלשים ומורדת באביה קצין הצבא יאיר בן כנען (שמגלם גיל פרנק). בקטע המדובר היא מסרבת לפרוטקציה שעשויה למנוע ממנה להיכנס לכלא.
האם בדומה לדמותה בהצגה, גם בחיים האמיתיים סירבה דינה להיעזר בפרוטקציה מאבא? "יש הפרדת כוחות מאוד ברורה אצלנו", אומרת דינה. "אנחנו לא מאותו תחום בכלל, וכידוע, כדי להשיג תפקידים צריך לעשות אודישנים. לא התקבלתי להרבה תפקידים בחיים שלי. מי שחושב שעשו לי פרוטקציות זה או נודניקים או קנאים".
האם גם את מרדת באביך?
"המרד הכי גדול שלי באבא אי פעם היה לקנות בגדים בצבע ורוד. כל הילדות שלי רציתי בגדים ורודים ואבא אמר 'עזבי, זה ילדותי'. אז אמרתי לו 'אבל אני ילדה!'".
פברואר 2010, ניו יורק, שש בבוקר, קור אימים. הבת של "אמא ודני" הסכימה לקפוא במזג האוויר הלא אנושי הזה בעודה לובשת שמלה ורדרדה דקיקה בלבד. מה לא עושים בשביל האהבה לוורוד. אה, וגם בשביל ההזדמנות להצטלם עם פאריס הילטון לפרסומת של מפעל הפיס. "לסט מגיעה לימוזינה לבנה ארוכה. פותחים לי את הדלת שלה, ובקצה השני של הלימוזינה יושבת פאריס הילטון במשקפי שמש, רגליים משוכלות ותיק פרווה עליה, מביטה בפוקר פייס קדימה", היא נזכרת. "התקדמתי לעברה, זה הרגיש כמו מסע של קילומטרים שנמשך שעות, ומאותו רגע זה היה כאילו שמו דודה פולנייה ליד ברבי בהוואי. השטייטל פוגש את בוורלי הילס. הפצצתי אותה בשאלות על הדברים הכי אזוטריים. למשל, אם
"פאריס הייתה כל כך שקועה בשליחת אס אם-אסים בבלקברי שלה, שגם אם הייתי חוטפת התקף לב לידה בלימוזינה והייתי מתה, היא לא הייתה שמה לב", מוסיפה דינה. "אלא אם הראש שלי היה נופל על הכתף שלה, ואז היא פשוט הייתה מנערת אותי מעליה, וממשיכה להתכתב בסלולרי. אמרתי לה שהיא קצ'קה, היא לא ידעה מה זה, והתקשיתי להסביר לה. היא פתאום ביקשה שיצלמו אותנו. היא הייתה צריכה להתכופף כדי להיות בגובה שלי, ולדעתי עד עכשיו יש לה נקע".
ואז הגיע רגע השיא. הכוכבת העולמית של מפעל הפיס העלתה לטוויטר את התמונה שלה עם דינה, וכתבה: "על הסט מצלמת את הפרסומות ללוטו הישראלי עם השותפה החמודה והקטנה שלי דינה", וחתמה בסמיילי.
בספטמבר 2005 נפטרה אמה נעמי בגיל 53 אחרי מאבק ממושך בסרטן. נעמי הייתה, בין השאר, עורכת ב"מעריב" וב"את", עורכת עיתון שדולת הנשים, עורכת ספרים ופעילה בארגון "רופאים לזכויות אדם".
כשאמא שלה הגיעה לבית החולים בפעם האחרונה, דינה בת ה-18 וחצי בכתה בחדר ההלבשה באולם תיאטרון בנתניה שבו התקיימה ההצגה "עקר בית" בהשתתפותה. זמן קצר קודם לכן דיברה איתה. דינה ידעה שזאת נסיעה שממנה אמא לא תחזור. "אני זוכרת שהתלבשתי והתאפרתי בפנים קודרות. מיקי קם, חברה של המשפחה ששיחקה בהצגה את אמא שלי, שאלה אותי מה קורה. אני שמה גרביון אחד על הרגל, מספרת לה, ובוכה. מיקי מחבקת בתמיכה ובאהבה. אין מקום לנחמה ולעידוד במצב כזה, רק לחיבוק. אחרי כמה דקות של בכי אני שמה את הגרביון השני. מנגבת דמעות. עושה תיקוני איפור, אוספת שיער, עומדת זקוף ומתחילים את ההצגה. זה רגע מאוד טרגי, אבל איכשהו לחיים יש כוח גדול למשוך אותך קדימה ולגרום לך לעשות דבר שנראה כל כך בלתי אפשרי. אתה לא חי ללא העצב, אלא לצד העצב".
לפני כמה שבועות עזבה דינה בראשונה בחייה את בית הוריה ועברה לגור לבד בדירה בתל אביב. "במעבר דירה הזה, כל החוסר של אמא הוא בלתי נתפס. חסרו לי כל כך הרבה רגעים גם ברמה הפרקטית, הספציפית, כמו המנורה משוק הפשפשים שהיא בטח הייתה קונה ותולה לי. וגם ברמה הרגשית הרגשתי החמצה גדולה. יש את המעבר שילד עושה מלהיות מאוד נזקק ותלותי בהורים, ובאיזשהו שלב יחסי הכוחות טיפה מתאזנים. הילד יכול גם לתת ולעזור להורה, והקשר הופך בעיקר לחברות ולא בהכרח לטיפוליות. כל הזמן עצוב לי, שכבר לא יקרה שלב החברות הבוגרת בין שתי נשים הכי קרובות, הכי אוהבות והכי דומות.
הייתי בפריז לא מזמן, והיה לי ברור שאת הנסיעה הזאת הייתי צריכה לעשות עם אמא שלי. החלל הריק הזה מתמלא בדברים אחרים - חברים, משפחה, האני העצמי, אבל אין באמת תחליף למקור. זה נראה לי מטורף לחלוטין שלא אוכל להזמין את אמא שלי לדירה החדשה לשתות קפה ולאפות לה עוגיות".
לצד הכאב והגעגוע לאם, היא התרגשה מההתגייסות של כל בני המשפחה למעבר הדירה. אבא דני ניצח על הפרויקט. "אבא הוא ארכיטקט, חשמלאי, אינסטלטור, נגר, מעצב פנים וקבלן, כל זה בגוף אחד לא מאוד גדול. שאלתי את ענת אם אני יכולה להשתמש בכישורי הגובה שלה ושהיא תמשוך את החוט של התנור החשמלי בחדר האמבטיה שאליו אני לא מגיעה. בזכותה לא יהיה לי קר במקלחת".
ענת היא ענת עצמון, בת זוגו של דני סנדרסון, שדינה שידכה לו. דינה עצמה עברה לגור לבדה. ללא חבר או שותף. "אורי אברהמי אומר במופע המדהים שלו 'ציפרלקס 20 מיליגרם' שאנחנו חושבים שנמצא בן זוג ויותר לא נהיה בודדים, אבל בעצם אנחנו לא מבינים שהבדידות היא בתוך הדנ"א שלנו".
מי שיהיה בן זוג שלך ירוויח, למשל, איחוד אפשרי של להקת כוורת בחתונה, כמו שקרה בחתונתו של אדם אחיך.
"אם אתחתן כדי שיהיה איחוד של כוורת, כנראה הזוגיות לא במצב כל כך טוב".
באמצע האייטיז, ארבעה חודשים לאחר לידתה של דינה, אמר עליה דני סנדרסון בריאיון ליאיר לפיד ב"מעריב": "כל מה שהיא עושה זה שוכבת על הגב ומחייכת כל הזמן. זה נהדר, אבל בשלבים מאוחרים יותר זה עלול להיות קצת לא לעניין".
ובכן, השלבים המאוחרים הגיעו והמצב המאוזן נשאר המצב החביב על דינה. "הרבה פעמים, כשאני בבית, חברים שלי יוצאים ומזמינים אותי להצטרף. אז תמיד אני אומרת 'אני לא יכולה, אני כבר בטרנינג'. אתה יודע כמה אני מאושרת בימים שאני יכולה ללכת לישון ב-23:00? חבר טוב שלי אמר לי 'אני לא מבין, הטרנינג שולט בך או שאת שולטת בטרנינג?'".
במהלך השנים יצא לדני סנדרסון תדמית של חנון, על אף שהצהיר שהוא לא באמת כזה. דינה, לעומת זאת, מצטיירת כחנונית אמיתית. בעוד שדני סיפר שחלם להיות שודד בנקים, החלום הגדול של דינה בצעירותה היה להיות פקידת בנק.
"ידעתי לכתוב צ'ק בעיניים עצומות מגיל אפס, היו לי טפסים מבנקים מכל העולם. ההורים שלי ניסו לשכנע אותי לפחות להיות מנכ"לית. יש לי בבית חותמת: 'דינה סנדרסון, מנכ"לית הסניף'".
עדויות קשות נוספות למצב החנוניות המתקדם של דינה: בכיתה ט' היא ביקשה מהמורה תוספת של שיעורי בית במתמטיקה; היא לא הייתה בבר כבר מאה שנה; והכי מדאיג - בגיל 24 היא מסתובבת עם קלמר.
חשבת לשנות את השם דינה מתישהו?
"לא, למה?".
כי השמות של אביך ושלך נשמעים כמו מתוך הסדרה לזהירות בדרכים.
"אתה יודע שאבא לא קלט את זה בכלל? גם אני קלטתי את זה רק לפני שנתיים, כשאבא ואני אמרנו בפעם הראשונה 'היי, השמות שלנו דומים!'. גאונים . תמיד חשבתי שדינה זה שם של מישהי מבני ברק. ועכשיו לאחי יש ילדה, אתה קולט, אני 'דודה דינה!'. אתה מבין את הצירוף הדוחה של המילים האלה? ".
שתי הפקות שבהן היא משחקת בימים אלה מאופיינות בהתכתבות עם העבר הרחוק: התוכנית הקומית "קאמבק" מחיה את דמותו של חוזה המדינה, וההצגה "האריסטוקרטים" מתרחשת בשנות ה-50 וה-70. יש בזה משהו שהולם את סנדרסון, שנוסף למראה ילדותי אוחזת במה שסבתא שלה כינתה "מוח זקן".
"אני אוהבת ללכת אחורה בזמן", היא אומרת. "אין לי מושג איזה מוזיקה הולכת היום. שנות ה-70 זה המוזיקה הכי מאוחרת שאני שומעת. גם בקולנוע אני חזקה בסרטי האהבה של לוביץ' משנות ה-30 ובדברים שבילי וויילדר כתב וביים. אגב, כשהצטלמתי לפרסומת עם פאריס הילטון, היא שאלה אותי בלימוזינה, לקראת ביקורה המתוכנן בארץ 'יש מועדונים טובים בתל אביב?'. מצאה את מי לשאול. אמרתי לה 'אני לא יודעת, כי אני בעיקר יושבת בבית ורואה ברגמן'. אז היא שאלה אותי 'מי זה ברגמן?'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם