ליהנות מהדרך: על הסרט "הדרך"
ספר הפולחן של קורמק מקארת'י "הדרך" עובד לסרט יפה ויזואלית, אך עם עלילה רזה שלא תמיד עושה חסד עם הדמויות
''הדרך'', ארה''ב 2009
סצינות אווירה קודרות. "הדרך" יח''צ
הרב-לאומיות של עושי הסרט לגווניהם השונים יש בה כדי לשקף משהו מהטון האינטרנציונלי-אפוקליפטי שמכתיבה העלילה הרזה במתכוון, המתחוללת בשוםמקום ובכל-מקום, וגיבוריה כלל אינם מזוהים על פי שמותיהם. נתוני הפתיחה מצביעים על כך שכדור הארץ טולטל בטראומה קיצונית ביותר - אולי מלחמה גרעינית, אולי שינוי פתאומי במזג האוויר או התרחשות וולקנית קטלנית - והותיר את השורדים המועטים כשהם נטולי מזון ומקורות אנרגיה.
שלושה מהשורדים את הקטסטרופה-המכונים כאן "הגבר", "האשה" ו"הילד"-מהווים את גרעין הסיפור, שמעט מאוד קורה בו. העובדה שמקארת'י קרא לספרו "הדרך", מושג שמשרת לא מעט אמונות דתיות-מחסידי ברסלב ועד הטאואיזם הסיני-יש בה כדי למקם באופן מדויק את מרחב המחייה המטאפיזי שלו.
הרובד העלילתי מנציח מסע רגלי שמבצעים "הגבר" ו"הילד", אב ובנו הקטן, במסלול בריחה מפני הרעים ובחתירה למצוא בסוף מסעם את הטובים, אלה שקרויים גם "שומרי ניצוץ הלהבה". מעת לעת חותך את הסיפור הבזק מהעבר, שבו נראית "האשה", אמו של הילד, כשהיא מוותרת על אופציית ההישרדות הפרטית שלה. ההבזקים האלו מעלים בזיכרון גם את הסרט הקלאסי "המזח" של כריס מארקר הצרפתי, שהתעסק בדיוק באותם חומרי גלם עלילתיים שבהם דש "הדרך".
לאורך מסלול ההתקדמות פוגשים האב ובנו בעוד טיפוסים מהזן האנושי, סימבוליים אף הם, כשעיקר תשומת ליבם מתמקדת בחמיקה ממפגשים מיותרים עם אותו סקטור של שורדים קניבלים, שמקיימים עצמם על ידי זלילת בשר אדם. העולם ששרד הוא קפוא, אפור, לח וערפילי, והמסגרת הסיפורית כולה - סיפור חניכה של בן על ידי אביו, מזכירה מאוד את האופן שבו הנצרות מתארת את ימיו החטופים של ישו על פני כדור הארץ, ואולי גם את גלגוליו המגוונים של ניאו איש המטריקס.
הישגו הבולט של "הדרך" נעוץ בשלמות החזותית שלו, שלוטשה בידי אגוויסרובה, צלם מיומן שעיצב בעבר את "דבר אליה", " הים שבפנים" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה". שרידיו של כדור הארץ נראים פה משכנעים הרבה יותר מאשר כל אותן אנימציות מחשב להן נזקקים היצרנים של סרטי האסונות ההוליוודיים, שבשנים האחרונות, מאז קריסת המגדלים התאומים, מרבים לתאר את קץ האנושות.
ההתעסקות החד משמעית בדת ובמוסר, והוויתור על קו עלילתי מתפתח לטובת סצינות אווירה קודרות, מקשה על שחקני הסרט לבנות דמויות של ממש. במיוחד סובלת מכך דמותה של "האשה", בגילומה של ת' רון, שכל שעליה לעשות כאן הוא לדגמן סבל אינסופי. מורטנסן, בתפקיד "הגבר", משתדל , ולא תמיד מצליח, לגבור על המסגרת המוגבלת של היותו סמל, ולפתח את דמות האב.
"הדרך" הוא ההפך מסרט מפויס עם הקהל, ולכן יש להעריך את עצם ההחלטה להפיק אותו. הוא צולם ב-2008 והפצתו בארצות הברית עוכבה מספר פעמים עד חשיפתו לפני כשנה. הפצתו בארץ, וזהו נס עסקי כשלעצמו, עוכבה שנה נוספת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם