שלוש שעות יותר מדי: על "אייל גולן קורא לך"
התוכנית "אייל גולן קורא לך" מורכבת משלוש שעות (יומיות!) מרוחות ולעוסות שמעוררות חשק למגע של עורך
הרבה יותר מדי. "אייל גולן קורא לך" צילום מסך
אני באמת מתנצל אם הפסדתי במקרה איזה שוס פראי בהשתתפות ירון אילן ויוסי גיספן, אבל מה לעשות, יש לו"ז. ילדים, פנצ'ר בגלגל, שיחה חוזרת עם הבנק. על פי שעוני האירוע התחיל בחמש אחרי הצהריים, שיא היום, שעת העומס בכבישים. אמצע השום מקום ותגידו, מי בימינו עושה תוכניות של שלוש שעות? מה זה, ספיישל בסוריה עם בשאר אל אסד ולהקתו?
אייל גולן על הכיפאק, מאוד נחמד. עובר מסך בפור של חמישה קילומטרים על המתחרים. גם התפאורה היא פי מיליון יותר אלגנטית משל התבורי' ס, מהשנה שעברה, שזו לא חוכמה גדולה. אבל רבאק, שלוש שעות. מה, מצפים שאנשים ישבו מרותקים למסך עד שימותו מזקנה? אם לפחות היה מעניין, אז היינו עושים הנחת סוף עונה. מכות בין המתמודדות, טראש-טוק בנוסח ג' רי ספרינגר. קאלט לשנים הבאות. אבל לא. זאת עוד תוכנית לבחירת הזמרת שאולי תהיה הדבר הבא בשוק החתונות ותלך חזק בדרך לאוטובוס, בתחנה המרכזית. הרי הייתה שם שאלה שגולן הפנה לאחת המתמודדות והיא בעצם מתמצתת את כל התורה על רגל אחת.
"מה בחורה שלומדת ברימון עושה בתוכנית כזו?". זאת אומרת, במילים אחרות, "בחייאת, אנחנו הולכים פה על מזרחית ואת באה עם הקטע של הצפונבונים והג'אז והפאנקי? לא מתאים". ואכן , הבחורה קיבלה מהשופטים מחמאות על היכולות הווקאליות, אבל נופתה מהסגל.
כל הגדולה של "כוכב נולד" או "אמריקן איידול" נמצאת בעריכה הקצבית. תיק-תק, הכל מתוקתק. העורך הוא מלך העולם. בשעה וחצי מכניסים חודש של מיונים, מאות זמרים, מיליוני דמעות שנשפכו.
מוציאים עם שפכטל את רגעי המבוכה הקטנים, את השתיקות הרועמות, את הקטעים שבהם המגיש מקבל הוראות באוזניה, או אפילו את המתיחות הקטנה, שאני חושב שזיהיתי, בין הזמר לאילנית, גרושתו, שישבה באולפן.
היה שם, למשל, רגע שגולן כבר החליט לנפות מתמודדת. אמר שהיא לא מתאימה. זכותו, הוא הרי יבחר את הזמרת, לה הוא יפיק את האלבום, שיאו של האירוע. אז יצאו לפרסומות, חזרו והנה הוא מתנצל ומספר שהמודחת בכל זאת בפנים. אני חובב קונספירציות. לכו תדעו אם מישהו לא לחש לו באוזן "אייל, היא נראית טוב, יש לה סיפור אנושי. הייתה חרדית, חזרה בשאלה. מתאים בול
ל"רייטינג". השערה , אבל עם עריכה נכונה, מי בכלל היה חושב על זה?
בשידור חי זה נראה לעוס, מאובק ובמיוחד זוחל. תחשבו שרק בסוף, בחמישה לשמונה, 175 דקות אחרי שריקת הפתיחה, הגענו לבחירת השתיים שיגיעו לגמר השבועי. כל הבלגן הזה ורק גמר שבועי ולא אליפות העולם או האולימפיאדה, למרות המאמץ הגדול שהשקיעו.
בחמישה לשמונה כבר הייתי באאוט מוחלט. לא היה איכפת אם גולן יבחר בשירלי או ההיא ששרה בערבית, רק שיבחר ושיבחר מהר. יש לי פיפי. שעתיים אני מתאפק. ואכן, מיד אחרי סיום המסע המפרך, יצאתי לרחוב עם דגל ישראל, התחבקתי עם הטכנאי והחלטתי לפרוש בשיא. שלוש שעות יומיות זה יותר מדי גם למי שחולה בשפעת והשלט נתקע לו על ערוץ 24. אני הייתי מקדיש מקסימום חצי שעה, ערוכה דק דק, עם טחינה למעלה, אבל לא לדאוג, אני לא אברח בקלות מהתיק הכבד. אייל גולן בטח ישב אצל הספר, יופיע קבוע בפיצוציה, יהיה בכל המקומות שנוחתים על הערוץ המזמר ומסרבים לעזוב, כי כל אחד וטעמו האישי. אני, למשל, לא בקטע. אני יותר בכיוון של המתמודדת מרימון, זו שעפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם