תנו לו צ'אנס: ראיון עם בן בכר
הוא מגדיר את עצמו "ערס מטרוסקסואל", שונא את השמש הישראלית ומעריץ את זאב רווח. מביים מערכונים ב"ארץ נהדרת" ושותף במקביל להצלחה של "מה קשור". בשעה שהשלישייה יוצאת עם סדרה חדשה בניצוחו, "עם סגולה", בן בכר מסביר איך עוברים מסאטירה לבורקס, מה הופך את ציון ברוך לבחור הכי מבוקש בסביבה ולמה כל כך קשה לתחזק זוגיות עם שרי גבעתי
"ביום ראשון, אחרי שידור קשה, המסדרון בקשת שקט וכולם עובדים על הנקסט", מספר בן בכר, במאי מערכוני החוץ של "ארץ נהדרת" בעונות האחרונות (משפחת פילוס, מסעדת חמודי, ליטל מעתוק, חיזקי חובב הטבע), ומי שמלווה את שלישיית מה קשור כבר עשר שנים. "זה לא קל. אין דבר יותר גרוע מזה שעוברים לידך ולא אומרים כלום. אצלנו אין מחיאות כפיים. זה לא תאטרון ולא קולנוע. מחיאות הכפיים היחידות שלנו זה הרחוב. כשכולם אומרים 'מצ'עמם לי'".
ואיפה אבי ניר בסיפור הזה?
"ידו בכל. פרומו, יח"צ, שיבוץ. הוא האיש שבא ראשון לבניין והאיש האחרון שיוצא. כשאבי חטף מכות ונפגע, כולנו היינו בשוק, הלם ואבל. זה היה מפחיד. פגעו באבא שלנו. אבי הוא בן אדם שתמיד אתה יכול לבוא למשרד שלו ולדבר. הוא מאוד מעריך שאומרים לו דברים בפנים. הוא לא מפחד מביקורת, אוהב לנהל דיאלוג. אני לא למדתי קולנוע וטלוויזיה, עבורי קשת היא בית הספר לטלוויזיה הכי גדול בארץ".
אנחנו חיים במדינה לאומנית, פנאטית. מתי הרגשת שנגעתם באזור הסכנה?
"ביימתי מערכון על הפילוסים שחוגגים בר מצווה בבית הכנסת וזורקים עוף על הפרוכת. בתור נכד לרב היה לי קשה עם זה. התגובות היו קשות. שנישרף בצואה רותחת בגיהינום. התביישתי. אבל אולי זה בגלל שאני מזרחי. גם כל הטיפול בסיפור קצב היה קשה לי. אני חושב שלא צריך לכבות סיגריות על בן אדם גמור. לפעמים'ארץ נהדרת' עושה את וידוא ההריגה שהוא קיצוני מדי. אבל זה מה שהופך את מולי לעורך המיתולוגי של התוכנית. בסופו של דבר, מולי בחור פרובוקטיבי. הוא חולה על פרובוקציה. וגם אבי ניר. אם אין על מה לדבר בראשון בבוקר, לא עשית את העבודה. צריך לתקוע את הסכין במקום הכי כואב. אני מעריץ אותם".
כבר חמש שנים מאכיל בכר את החיה הדו ראשית. מצד אחד הוא אחד מראשי החץ של "ארץ נהדרת". מצד אחר, הוא במאי הבית של שלישיית מה קשור, הרכב ההומור הכי מצליח בארץ, עם למעלה מאלף הופעות, פסטיגלים, מאות אלפי צפיות ביוטיוב, וארבע תוכניות טלוויזיה. בכר מייצג אג'נדה הפוכה לזו של חבורת הציניקים וטובחי הפרות הקדושות של "ארץ נהדרת". עם החומרים של מה קשור, שנושקים לקומדיה העממית, המסורתית בנשמתה, זו שמחבקת את הישראליות ולא בזה לה - קל לו יותר. מה קשור נמנעת מלהעליב ומתמוגגת מטיפוסים צבעונים, ערסים פואטיים, בהמות מחמד של מציאות המתקיימת ב-90 אחוז לחות. אגרסיביים, טמבלולים, תחמנים.
"יש משהו בישראל שגורם לזה שאתה צריך לספק לצופים תאונת דרכים", מסביר בכר את ההומור המיוחד של מה קשור. "נורא מהר משתעממים כאן. השלישייה כל הזמן צופרת. כאסח בפרצוף. משהו טמפרמנטי, לא מתוחכם תמיד. אבל יש כאן אמירה: האמת של להיות ישראלי. יש עוד מקום בעולם שהנרווים כאלה חשופים? זה בדיוק כמו הבורקס. התפרקות של דמות שלא יכולה לשלוט בעצמה. נונסנס של סלפסטיק. אתה רוצה שאנשים יחליקו על בננות. קומדיה היא תחום אכזרי. לכן רוב הכותבים הקומים מדוכאים".
איך אפשר לחיות עם הפיצול הזה? "אני מרוקאי משתכנז", מספר בכר, 35. " תמיד הייתה בי הערסיות לצד הסטייליסטיות. ערס מטרוסקסואל. נולדתי בטבריה לאיש צבא, תת אלוף כזה. בגיל 14 עברנו לתל אביב. זה היה אירוע מחולל עבורי. צפונים, דרומים. בדיוק כמו ערוץ 2 שהביא יחד את כל השופוני הזה. למדתי בתיכון חדש. הייתי שחקן. רק בזכות זה עליתי כיתה. הייתי תלמיד נוראי".
לאחר הצבא נרשם ללימודי קולנוע בקמרה אובסקורה, אבל עזב לאחר חודשיים. "היה מחזור לא טוב. חגי לוי, שהיה המורה שלי לתסריטאות, הציע לי לכתוב איתו. הוא הכניס אותי לתעשייה. כתבתי לסדרה "101" ואחר הייתי עורך וידאו בניוז. חדשות ערוץ 2, רשתות זרות".
דובר קוסאשווילי היה מקור השראה. "אחות של אמא שלי, דבי, הייתה חברה של דובר. סיפור האהבה שלהם היה הבסיס ל' חתונה מאוחרת'. רומן סודי. המשפחה שלנו ידעה, שלו לא. המשפט שרונית אלקבץ אומרת לליאור אשכנזי, 'מה היה קורה אם ההורים שלך היו נכנסים לדירה?' נאמר על ידי דבי במציאות. גם ההמשך קרה בדיוק כמו שמתואר בסרט: ההורים שלו הפתיעו אותם בדירה שלה. וכמו בסרט, דובר עזב את דבי והתחתן עם בחורה גרוזינית".
איך התרשמת ממנו?
"ישבנו ביחד בארוחות השבת המשפחתיות. אני הייתי עורך וידאו צעיר והוא סטודנט לקולנוע תמהוני ותפרן שעבד כמאבטח באוניברסיטה ועשה סרטי סטודנטים. הוא נתן לי המון השראה. הוא פנאטי לאמנות שלו. לא מעניין אותו מה חושבים עליו, מה אומרים. הערצתי אותו. הוא לא זקוק לכלום בחיים מלבד היצירה שלו. אני מדור אחר, כן חשוב לי לחיות טוב".
המעבר מעורך וידאו לעמדת הבמאי היה כמעט מקרי. "פעם אחת היו צריכים בקשת לצלם פרומו ל'ראשון בבידור' ולא היה במאי פנוי. לקחתי את דודו טופז, הגענו לפיצוצייה וצילמנו שלוש שעות. הבנתי שיש לי את היכולת לגרום לאנשים להרגיש בנוח, להשתחרר. כשאתה מצלם טאלנטים תמיד אומרים לך הוא קשה, בעייתי, פרימדונה. אני פחות מרגיש את זה. אולי כי לא באתי מהאקדמיה".
הסרטון
מה לבכר ולקומדיה? "בגלל שלא למדתי קולנוע, זה בא אצלי ממקום אינטואיטיבי ומאיזשהי נקודת מבט ילדותית. לפעמים גם הזויה. הכנו סדרת מערכונים על מחבל מתאבד. המשכתי לעבוד איתם ב'היכל התרבות', ביימתי עבורם קליפים שונים, עשינו את הסדרה'הישראלים' לרשת שהייתה הפרויקט הכי משמעותי שעשיתי עד אז. יצרנו עולם שלם. התחריתי ראש בראש עם עצמי. בשלושת השבועות הראשונים הפגזנו ברייטינג היסטרי ועברנו את'ארץ נהדרת'. אחר כך הם עברו אותנו".
ההצלחה של בכר לא נעלמה מעינו הבוחנת של מולי שגב, שחיפש לאחר סיום העונה השנייה מחליף ליונתן גורפינקל, הבמאי הראשי של "ארץ נהדרת", שאיתו בנה את השפה העיצובית של התוכנית. בכר הוזמן לביים את מערכוני החוץ של "ארץ נהדרת". לאחר התוכנית הראשונה קיבל מכתב פיטורים. "צילמתי את הקטע על שני ההודים. מולי ראה את הצילומים, כל כך כעס ופיטר אותי. אמר, זו לא 'ארץ נהדרת'. זה סוריאליזם. אמרתי לו למה הדיכאון הזה? אבל הוא החזיר אותי. הוא ראה שיש לו פייט מעניין".
איך היחסים ביניכם?
"עבדתי ב'ארץ' חמש עונות ובכל פעם שצילמתי מערכון הייתה בינינו מלחמה. אני מחפש את המכחול הסובייקטיבי והוא רוצה שזה יישאר אצל הצופה. יונתן הוא הבן של דוד גורפינקל, הצלם של הקולנוע הישראלי. כל הניאו ריאליזם של אורי זוהר. צילום שמושתת על האמת. אם יונתן היה מביים את'זוהי סדום' הסרט היה נראה אחרת".
עם כל הבדלי הגישות בכר מעריץ את הבוס שלו. "'ארץ נהדרת' זה אחד המפעלים הכי גדולים בטלוויזיה. אני נאלץ לקבוע פגישות בשתיים בלילה עם מולי. זה כמו מטה בחירות, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מערכת ענקית ומשומנת, שכל במאי בתעשייה רוצה לעבוד בה. כל הזמן שיחות, כל הזמן ויכוחים. אצל מולי האש תמיד דולקת. ברגע שנכנסת למשפחה הזו, דעתך חשובה".
לוח הזמנים הוא בלתי אפשרי. "הפונקציה של הזמן היא דרמטית. ביום ראשון אני מקבל את התסריט ושעון החול מתחיל לעבוד. ביום שלישי מצלמים 18 שעות ברצף, הולכים לישון לחמש שעות ואז 20 שעות עריכה ברצף ואני מגיע עם הקלטת לשידור. אין מקום לטעויות. זה ממכר כמו כל דבר אינטנסיבי. מדהים כמה סבל, בכי, צעקות ומתחים בשבוע בשביל שעה אחת של צחוק. בשידור הכל הופך לחזק: הטעויות מרות יותר, ההצלחות גדולות יותר. כשאני חושב על עתיד הטלוויזיה, שכל אחד יחליט מתי לצפות ובמה, אני נהיה עצוב. השידור החי הוא מדורת השבט האחרונה שנותרה. לשמוע את השכנים שלך מתפקעים מצחוק או שואגים 'יש' כשנכנס גול".
אתם לא משלמים מחיר על המהירות הזאת?
"'בארץ נהדרת' אין זמן לתיקונים וגרסאות. הרבה פעמים אנחנו עובדים עם הדרפט הראשון. זה משרת את התוכנית. אם היו עוד שבועיים של עבודה, היו אומרים 'זה קיצוני', 'פה נערוך'. בקצב של העבודה שלנו זה לא יכול להתקיים".
"ארץ נהדרת" באמת מכתיבה את סדר היום הלאומי, או שזו עוד מיתוס שהתקשורת יצרה?
"היכולת של מולי לשנות דעת קהל בתקופת בחירות היא מדהימה. הדמות של חלי הפכה את שלי יחימוביץ לכוכבת ומשם לכנסת. כל הניסיונות האחרים ליצור תוכנית מקבילה כמו 'שבוע סוף' של רשת מועדים לכישלון. אם 'סאטרדיי נייט לייב' יש אחת, אז ברור שבמדינה קטנה כמו ישראל לא יהיה מקום לעוד תוכנית. אני לא מאמין שקשת יוותרו אי פעם על 'ארץ נהדרת'. זה המפעל הכי חשוב לאבי ניר".
אחת הטענות שמושמעות נגד "ארץ נהדרת" היא שזמן המסך לחיקויים, במיוחד של הקריקטורות מ'האח הגדול', הוא מוגזם. שהיא הפכה למעין פרומו לתוכניות אחרות של קשת.
"קשת מייצרת את כוכבי התרבות החדשים של ישראל בתוכנית אחת ומחקה אותם בתוכנית שנייה. התרנגולת מטי- לה ביצים ומולי עושה מהם חביתה. ולתרנגולת הזו קוראים 'קשת'".
בכר ממיין את הקסט של "ארץ נהדרת" לשתי קבוצות: אלה שמצטיינים במשחק ואלה שתותחים בחיקויים. "אלי פיניש", הוא אומר, "הוא כזה גאון בחקיינות שהוא נותן את הדבר עצמו. כי הוא יותר קומיקאי משחקן. כשיובל סמו מחקה אין זכר לדמות המקורית. הוא בא בשיגעון".
ואסי כהן?
"אסי הוא הפטרון של הטלוויזיה, הדה נירו, השייקה אופיר. השחקנים רואים את הרצינות שלו, העגמומיות, החרדה על הביצוע, החיפוש האין סופי אחר הפיאה המושלמת. הירידה המדהימה שלו לפרטים הופכת אותו לאגדה מהלכת. בימי צילום הוא שותה 20 כוסות קפה, מעשן שתי קופסאות סיגריות, לא יחייך לרגע, עושה הגהה על כל מילה במערכונים. כל שחקן שעובד איתו נכנס למודעות יותר גבוהה. הוא יוצר סביבו אווירה ממש קדושה. בחיי היומיום הוא בחור שקט, כאילו חסר כריזמה. שומר את עצמו לרגעים שהדבר קורה".
קשה לעבוד עם צוות טאלנטים שכזה?
"יום צילומים יכול להתקיים בלי במאי. יש צלם, תאורן, עוזר במאי. תזמורת שיכולה להתנהל בלי מנצח. התפקיד הכי חשוב של הבמאי זה להוציא מהשחקן את הכי טוב ברגע נתון. בתוכנית שבועית עם סטופר ביד יש לזה חשיבות עצומה".
איך אתה יוצר את זה?
"באווירה שאתה בונה על הסט. זה משהו גדול ממצלמה ופנס. מקדש שקורה בו משהו מחדש, לא צפוי, שיישאר לנצח. השעה הראשונה מאוד מפחידה. מציאת הקסם, הסולידריות, התחושה שמה שעושים עכשיו הוא הכי טוב. שחקן מעריך במאי שהכין עבורו את הקרקע ליום צילומים. לוקיישן, איפור, תלבושות".
נשמע טוטאלי.
"אין במאי קולנוע חשוב שהוא לא מטורף. חי את הסרט שלו עד הסוף. אובססיבי בחוסר ההתחשבות בבריאות שלו, במשפחה. אני צועק בסטים, הורס אותם מצחוק והתלהבות. בגלל זה אני חולה כל הזמן. כאבי בטן, אמוציונלי שלוקח כל דבר ללב. חיים כל הזמן בפריים טיים. מול שעון מתקתק. כל יום צילום הוא כמו היום האחרון שאצלם. לפני צילומים לא אצא בלילה לבלות, כמו שחקן כדורגל לפני משחק חשוב. מגיע לסט במצב תודעתי מסוים. זה שואו".
יש עוד פרויקטים בקנה?
"אני עובד עם יובל סמו על סדרה בשם 'השנה של זנזורי', על מורה נהיגה ממודיעין שנשארה לו שנה אחת לחיות ובכל שבוע הוא מגשים פנטזיה אחרת. עם מה קשור אנחנו עובדים על פיצ'ר שיתבסס על דמותו על המחבל המתאבד. זו תהיה הקומדיה הראשונה על הנושא הזה. קריצה ל'אל תתעסק עם הזוהן'".
אולי קריצה ל"זוהי סדום" ?
"אם מה קשור היו עושים סרט, הוא היה מביא בהתחלה פחות צופים, אבל לאורך זמן היה עוקף את'זוהי סדום'. היה מקבל משקל סגולי יותר גדול דווקא בגלל שהבורקס שנוגע ללב ופחות ציני. הבורקס מגיע ממקום רגשני. מה לעשות, מרוקאים יותר חזקים ברגש". זו לא אמירה בעייתית? "זאב רווח הוא הגיבור של מה קשור. הם מעריצים אותו. הגרוטסקה והליצנות לא משנות את העובדה שהוא הכי מצחיק ומרגש. מה קשור אלופים בחיבור בין רגש לצחוק. יש בהם תמימות שנוגעת ללב. את הסרט 'מתחת לאף' ראיתי מאה פעמים".
בחודשים האחרונים בכר צובר שעות נוספות במשרדים של קשת. מבחינתו הבלתי ייאמן התרחש: מה קשור קיבלו סוף סוף את ההכרה המיוחלת מאבי ניר, שהחליט שהזכיינית תפתח תוכנית פריים בכיכובם. אחרי מסע תלאות ארוך "עם סגולה" עולה סוף סוף, פרק הבכורה ישודר מחר (מוצאי שבת). הקונספט : מערכונים על ישראלים ייצוגיים יותר ובעיקר פחות המתרחשים בחו"ל: בבית הלבן, במשימות של המוסד במדינות עלומות, במרכזי שאנטי בהודו ובתאילנד.
מה לאימפריה של קשת ולשווארמה של מה קשור?
"בקשת לא אהבו את ה'ישראלים' ששודרה ברשת", מספר בכר. "עבורם זה היה יותר מדי שכונה. הם רצו למתן את השכונה. אבל כשהם ראו את התוצאות, הם ביקשו שנגביר את השכונה. כשאתה אוכל פלאפל, אתה צריך גם את הטחינה. יש מערכון בו שלושה תימנים נוסעים לתאילנד לשחרר את הבן שלהם, נשבים בקסמי התאילנדים וההצלה מתאחרת. אבי ניר ראה ואמר: חסרה לי ההשתוללות של מה קשור, חסר לי את העמך".
זה לא הסתיים עם התימנים. "זו מלחמה בלתי נגמרת על כל דבר", מעיד בכר. "אומרים לך 'זה גס מדי', 'זה מיותר'. בקשת לא יגידו לך אני סומך עליך. אלא אני סומך עליך אבל כאן אתה טועה. תשכנע אותי למה אתה צודק".
בכר יודע על מה הוא מדבר. מה קשור מעולם לא זכו לכבוד של הברנז'ה. הם נתפסים כליצנים מרמלה שכבשו לרגע את ישראל השנייה בעזרת הומור ארסי לייט. מעין ערוץ 24 של הצחוקים (השלישייה אף הגישה שם תוכנית). אבל למה קשור יש תפקיד הרבה יותר מרכזי בהומור ממה שהוקצה להם על ידי מעצבי דעת הקהל. מלבד היותם יחידת הבידור המובילה בארץ, ההומור שלהם יכול ללמד המון על מה שמצחיק את הישראלים היום.
"מה קשור הם ממשיכי דרכם של הגששים, במובן הקונספטואלי של המילה, בעובדה שאי אפשר להשוות אותם למשהו אחר, לטוב או לרע", ממתג בכר בלי למצמץ. "יש משהו בשלישייה הזו שעובד כיחידה אחת, תמיד יש את השואו שלהם. האחים מארקס הישראלים. במובן הזה הם שונים מ'ארץ נהדרת', שהיא ממשיכת דרכה של'ניקוי ראש', שם יש פלנטה שלמה של דמויות".
אבל אצל מה קשור אין גרם אחד של אירוניה עצמית.
"זה ההבדל בין הקאסט של מה קשור ל'ארץ נהדרת'. אבל פה נכנס אלמנט של המזרחיות. שלישיית מה קשור לא תעשה בדיחה מעליבה על דת או על המנון המדינה. הדת, המסורת, כל כך טבועה בהם, שהיא פורצת החוצה. הדבר הכי חשוב לציון הוא שאמא שלו תאהב את הדברים שהוא עושה. לא בטוח שלטל פרידמן מעניין מה אמא שלו תחשוב. מה קשור הם יותר בקטע של הבידור והרצון לרגש. הם לא צינים שנהנים לשחוט פרות קדושות. אני לא חושב שיעשה רע ל'ארץ נהדרת' לשלב את מה קשור בעוד שתיים שלוש עונות".
הישראליות שמגולמת במה קשור היא אגרסיבית, בוטה, וולגרית, שמחה לאיד. לא חראם?
"מה קשור מסתכלים למציאות הישראלית בגובה העיניים. הם לא שיפוטיים כלפי הישראליות. הם לוקחים את הניואנסים והופכים אותם לרינגטון.'חוחיחשלי' ו'א-מא'. הם לא העליבו מישהו, וב'ארץ נהדרת' אין מערכון אחד שמישהו לא נעלב ממנו. המטרה של התוכנית לבדר, להפוך לקאלט, להפוך לבורקס. בורקס מודרני, שאתה אוכל בסכין ומזלג ולא ביד. המראה של מה קשור היא עקומה, כמו בלונה פארק. משהו מעוות של המציאות, אבל בלונה פארק".
וב"ארץ נהדרת"?
"המראה של 'ארץ נהדרת' נמצאת בבית שלך. במציאות. מולי לא הרשה לי להפעיל את הפילטר כזה. הוא רצה תחושה דוקומנטרית. הפריים נראה כמו שהעין רואה אותו. נקי, בלי עיוות. את'עם סגולה' לקחתי לכיוון תאטרלי, מצויר, קומיקס. אתה מרגיש את זה בצבעים של הסט, האיפור, העדשה הרחבה. ילדים מאוד אוהבים את מה קשור. וזה גם הטעם האישי שלי. אני אחד שאוהב את טים ברטון ואורסון וולס. לא אוהב את קן לואץ'. לא מעניינים אותי מסמכים אנושים מזעזעים".
אסקפיסט ?
"אל תיתן לי את המציאות, תן לי פנטזיה. כי זה אני. אני חולם כזה. להיות בתוך חלום זו תחושה מנחמת. אסתטית. המציאות והאור הישראלי קשים לי".
זו מן הסתם הסיבה לכך שבכר מסתובב תדיר עם משקפיים כהים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהלוק הכה מוקפד שלו.
אחד המערכונים הבולטים ב"עם סגולה" מתרחש בבית הלבן. שלום מיכאלשווילי מגלם את העוזר הישראלי של אובמה. אשתו )ברוך( מתפרצת כל הזמן לישיבות, סוחטת מינית את בעלה ודורשת להשיג למשפחתה טובות הנאה חומריות מנשיא ארצות הברית. הגבר, כמובן, נכנע. "אתה יכול להוציא את הבן אדם מרמלה, אבל רמלה תישאר לנצח בבן אדם", אומר בכר. "הכנסנו את המוזיקה המזרחית לבית הלבן. המתח המיני בין שלום לציון הוא אמיתי. הם אוהבים. זה לא גבר שמשחק אישה, זה גבר ואישה. מתח מיני תכל'ס".
בעקבות "עספור" מיכאלשווילי הפך לכוכב. איפה הוא היה לפני זה?
"כבר בגיל תיכון שלום היה הכוכב הגדול של רמלה. כולם העריצו אותו. בזכותו אסי וציון נכנסו לעסק, גם הם העריצו אותו. במשך כל השנים הוא היה המבוגר האחראי. שלום הוא השחקן של הניואנסים הקטנים. השנה, בעקבות הגירושים וההצלחה של 'עספור', הוא החליט להפוך לילד הרע. סוג של מרד מאוחר. מהילד הגרוזיני שציון צוחק עליו הוא הפך לברבור. גבר מבוקש, שחקן מוערך".
אז מי ירש אותו בתפקיד האחראי?
"אסי (ישראלוף) עבר שינוי גדול. הוא מוזיקאי מדהים שהתחתן לאחרונה ונולד לו ילד. בעבר הוא היה דווקא המופרע הכי גדול בחבורה. הרס לי סטים בצילומים. בועט, שובר. הוא היה חייב להתפרע. שחקן נשמה שלא שומר כלום בבטן. הוא מאוהב בדמויות שלו והולך איתן הביתה".
אבל הכוכב הבלתי מעורער נשאר ציון ברוך.
"ציון הוא חצי גבר, חצי אישה", מסביר בכר את תפקידו בשרשרת הפיקוד. "הדמות הנשית בשלישייה. מעין דמות רביעית. עד לפני שנתיים הוא היה השם היחיד שיכולת לזהות במה קשור. הוא היה הכוכב הגדול. מראשוני הדור החדש של הסלבים שצמחו כאן".
הדמות שלו אניגמטית. שילוב של אדם שמצד אחד מאוד שומר על עצמו ומצד שני אקסהיביצוניסט חסר תקנה. בראיונות הוא מצטייר כחסר מודעות עצמית.
"הוא שומר על עצמו, חשוב לו כל כך הכבוד. אם הוא לא היה שחקן הוא היה עבריין. סתם. ככה זה עם כל השלישייה. אתה לא יודע איך הם שומרים אחד על השני. ציון הוא גולדן בוי. אוהב את השואו. רוצה להיות כמו ג'וני דפ. חי את החלום של עצמו. מקנאים בו. אומרים איך המוקיון הזה הצליח. כל אחד רוצה לנסוע במרצדס, לצאת עם הנשים הכי יפות, להיות סמל מין. את אסי כהן הפפראצי יתפסו עם טי-שירט דהוי ותינוק, אז ברור שתחבב אותו יותר. ציון שייך לדור אחר: שילוב בין סלב לשחקן. הוא מתלהב והתלהבות שלו כובשת. כל הסטיגמה של הזיין היא לא נכונה. הוא רומנטיקן. יכול לשבת לילה שלם ולנגן לבחורה. מחזר מושלם. גם בנים נמשכים להתלהבות הזו. קטורזה, שלומי שבת-מרגישים נוח לידו.
"הוא מתקשר לאריק איינשטיין ומדבר איתו. אריק מת על מה קשור. ציון ובר רפאלי חברים טובים. פשוט חברים. יושבים אצל בר ומשחקים משחקי חברה. טריוויה. הם נהנים איש בחברת השני ומצאו קשר מקסים. הרבה יותר קל לחשוב שציון הוא פלסטיק מאשר לחשוב אולי יש כאן עניין, קסם חבוי שגורם לבלגן. אם היינו בסבנטיז ציון היה מזיין נערות זוהר. זה מטריף אנשים מדעתם. כמו צביקה פיק, אהבה בסוף הקיץ".
נו . אפילו אני מתחיל להתעצבן.
"תחשוב מה ציון מייצג: לא משנה איך אתה נראה, מה העבר שלך, מאיפה אתה בא - ואתה יכול להצליח. זה מה שחשוב".
הפכת לחלק מהחבורה הזו?
"אני בן אדם מלנכולי, לא מוקף בחברים. הם גורמים לי לצחוק. כיף להם ביחד, ילדי קרקס כאלו. חוגגים את החיים. אנשים שאוהבים להתחרע ולהעביר את השיגעון שלהם לאחר. הם לא ישנים כמעט בלילות. כל היום עובדים ובלילה יוצאים לבלות. כשאני איתם זה פורקן מבחינה פסיכולוגית הם עשו לי ריפוי גדלתי במשפחה מפורקת והשלישייה נותנת לי תחושת משפחה".
זה לא שבכר לגמרי מתנזר. במשך כמה שנים הוא קיים זוגיות צמודה עם השחקנית מיטל דוהן. לאחרונה סיים קשר עם שרי גבעתי. "אני מעריץ את ציון לא בגלל שהוא יוצא עם כוכבות, אלא בגלל שהוא מצליח איתן. כל כך קשה לחזור הביתה לשחקנית שזקוקה למחיאות כפיים. חייתי עם מיטל שלוש שנים ואחר כך עם שרי. גיליתי שעדיף שלא יהיו עוד כוכבות בבית אלא משהו יותר מחבק מאשר דורש במאי בפעולה. שחקנים הם אנשים שחייבים כל הזמן פרגון ושילטפו אותם ויגידו כמה הם טובים יש להם חרדה אמיתית שמחר זה ייגמר בגלל שאני במאי, הן דרשו ממני לומר את דעתי. ואם היא עשתה פרויקט לא טוב, אני אומר לה מה אני חושב ואז נגמר הערב. מיטל היא החברה הכי טובה שלי אבל כזוג זה היה קשה".
כמה קשה?
"אתה נהיה פסיכולוג. ואני בעצמי זקוק לפסיכולוג. אני מוקף בילדים האלו שנהיה כוכבים. אני חייב מפלט. ושחקניות זה עוד עבודה. עדיף לי אישה שאדבר איתה על הפסטה הטובה שהכינה או על הספר המעניין שקראה. פרטנרית שתשכיח את העולם הזה שלי שהוא כל כך מעייף ותובעני. שתפריד בין העבודה לחיים. זה כמו שפוליטיקאי לא יתחתן עם פוליטיקאית. תאר לך את ביבי ולימור לבנת כזוג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם