כמה הערות: שניצר בפסטיבל קאן
סרטו של יוסף סידר, "הערת שוליים", סובל מתסריט רפה במקצת ושינויים תכופים בסגנונות הבימוי. שניצר בפסטיבל קאן
כמו בהומורסקה נושנה של אפרים קישון, מתבססת גם עלילת הסרט של סידר על טעות בירוקרטית מביכה, שבבת אחת חושפת את כל הכביסה המשפחתית המלוכלכת.
בנקודה זו כמו מתבקשת מאליה איזושהי תפנית דרמטית בסיפור, שכן אחרת מתכווץ הסרט בזוטריותו. למרבה הצער, שום המצאה שכזו אינה בוקעת מתוך התסריט הרפה במקצת, ו"הערת שוליים" נותר ככזה.

זהו סרטו הרביעי של סידר ("ההסדר", "מדורת השבט", "בופור"), שעד כה הצטיין בבחירת נושאי סרטיו (שאותה קלקל לעתים בטיפול קולנועי שהתחנף מדי לקהל). הפעם, לא רק התסריט הוא שמכשיל אותו, אלא בעיקר השינויים התכופים בסגנונות הבימוי. פתיחה קומית תמוהה, סצינות סיום כאילו סוריאליסטיות, אך בהחלט בלתי מדויקות, וכן שילוב לא מובן של קטעים מתוך המחזמר "כנר על הגג". למה? ככה. ההקרנה הראשונה בקאן, שנערכה בליל שבת בפני העיתונות, הניבה מחיאות כפיים חלושות.
אתמול פורסמו הביקורות הבינלאומיות הראשונות על אודות "הנותנת" של הגר בן אשר, שהן לא בדיוק מבשרות אביב חייכני לסרטים מתוצרת הארץ. אליסה סיימון מ"וראייטי" מגדירה את עבודתה של בן אשר כ"שאפתנית, אך לחלוטין בלתי מספקת". טוד מקארטי הנודע, שמפרסם ב"הוליווד ריפורטר",
בינתיים מתקדמת לה התחרות הראשית, ומתוך ששת המועמדים שכבר נחשפו, ראויה לצל"ש מחצית השעה הפותחת של "האבמוס פאפאם" ("יש לנו אפיפיור"), סאטירה דתית של נאני מורטי האיטלקי על אודות הכנסייה הקתולית.
מישל פיקולי בן ה-85, המגלם דמות של אפיפיור המנסה להימלט מייעודו הקדוש, מציב עצמו כמועמד מוביל לפרס השחקן המצטיין בפסטיבל. הסרט עצמו, הולך ומתפספס לקראת סיומו.