גורי לפרונט: על "מצב האומה"
"מצב האומה" היא תוכנית סאטירה לא רעה עם כמה פאנצ'ים טובים. ועדיין משהו לא עובד שם בדינמיקה הקבוצתית
מצב האומה, שני, ערוץ 2, 22:00
משבית שמחות. ליאור שליין צילום מסך
"מצב האומה", המוניטור של הזכיינית רשת, יכולה לספק הסבר אחד או שניים על האנטגוניזם השלייני. נתחיל מזה שמדובר בתכנית סאטירה טובה. כלומר לא רעה, שזה גם משהו. ההישגים מסתכמים בפאנצ'ים חזקים ביחס של אחד לחמש, צחוקים דה-פקטו פעמיים בממוצע בין מקבצי הפרסומות, גורי אלפי, אורנה בנאי כשהיא לצידו של גורי אלפי, ואורח מתחלף שנסחב לאולפן בעיקר כדי שנעריך את הקבועים (אתמול היה זה מאור כהן שאמלל את עצמו). גם הפוליטיקאים שמגיעים לאולפן נצלים על הגריל ונבעטים החוצה אחרי שנפרדו מכמה נוצות. סך הכל, הצפייה במצב האומה לא מותירה את הצופה אומלל על הכורסה בסלון, שקוע בחרדות הבוקר שאחרי. משווע לדגל ולהמנון הלאומי.
אז מה בכל זאת לא עובד אצל הנבחרת של ליאור שליין? קודם כל הדינמיקה. מצב האומה, כפאנל סאטירי-דחקאי, צריכה לכסות על היעדר השטיקים שקיימים אצל המתחרים בפטנט משלה. אין לה את החיקויים והוויזואליות של "ארץ נהדרת" או את האינפנטיליות המשעשעת של "טלוויזיה במיטבה". היא רחוקה, תודה לאל, מהבורקסיות של שלישיית "מה קשור" ומהשכונה של "צחוק מהעבודה".
בקטע הזה אמורה הייתה להיכנס הדינמיקה באולפן. זאת שלוקחת את גורי אלפי, כריש בכל קנה מידה, מושיבה אותו ליד אורנה בנאי ומעודדת אותם להיכנס אחד בשני כשהפאנץ' מתפקשש.
אלפי הוא אלוף האלתורים וההתפרצויות הספונטניות. כל משפט שלו הוא מיני מערכון. בנאי, ללא התחפושות של "ארץ", היא אבירת זכויות בעלי חיים מרירה-מתוקה, שניזונה בעיקר מהאור של גורי. שליין מפשר בין השניים ומידי פעם מצליף בכוחות עצמו. במקום לקבל עוד מהדבר הזה, מההתקוטטות, מהבריחה אל הספונטני, האישי, הג'וסי - הפאנל של מצב האומה משתדל בכל הכוח להיצמד לטקסטים. והיה וסטה מהקווים, יבוא שליין ויחזיר אותו למוטב. משבית שמחות.
ויש גם את ההומור. כאמור, חומר טוב (אורנה בנאי שואלת את שר התחבורה, ישראל כץ, בתור זה שאסר נסיעת משאיות בנתיבי איילון, כיצד הוא מצפה שלסביות יחזרו הביתה מבילוי. השר מחפש יציאת חירום קרובה). בין היתר, הציע הפאנל רעיונות לגאדג'טים חדשים וחנך את הפינה החדשה "דבר אחד טוב על אהוד ברק". אין פתרון קסם. דקלום בדיחות קצרות שנורות בקצב אש, מותיר את הצופה מסוחרר קמעה. תוסיפו לזה את האינטונציה הגמלונית של שליין ואווירת ה"בואו נספר 200 בדיחות כתובות, מישהו כבר יצחק מכמה" והנה לכם ווייפאאוט סאטירי.
מה הפתרון? יותר מושב לצים מג'ונן, פחות מסדר הציניקנים של ליאור שליין. יותר פוליטיקאים עם נכות קשה באזור הביקורת העצמית (השר כץ, אצל רזי ברקאי מתחשבנים עם עובדי הרכבת, לא במצב האומה), פחות אורחים מכווצים בכיסא. ואולי הכי חשוב, יותר גורי אלפי, פחות ליאור שליין. בשורה התחתונה אפשר להבין למה שליין ממגנט חיצים מכל עבר, ואפשר גם להתחיל להיגמל מלירות אותם עליו. שליין רחוק מלהיות הפנצ' ר של מצב האומה, הוא עוד מסמר על הכביש. גורי אלפי, לעומת זאת, צריך להישלף מהמרכב התחתון היישר לפרונט של מצב האומה. אם זה לא יקרה, מישהו בקשת כבר ידאג להעמיס אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם