עולם משלהן: על הסרט "החולמות"
"החולמות", סרטה התיעודי של אפרת שלום דנון המוקרן בפסטיבל דוקאביב, פותח חלון לעולמן של קולנועניות חרדיות
החרדית תקווה סטולוף חלמה על הרגע הזה, הגיע יום הצילומים הראשון בחייה לסרט שמיועד לנשות המגזר בלבד. תקווה מגלמת בסצנה אמא לבת שקיבלה התקף חרדה ומוכנסת לאמבולנס. בזמן הצילומים ברחוב מתגודדים סביב הסט חרדים קיצוניים. הם מתחילים לצעוק בגסות לעבר הקולנועניות החרדיות: "מה זה? נשים מצטלמות?! זה לא יהיה כאן! בושה! תסתלקו מכאן!". פניה של תקווה בהלם. הצילומים נאלצים להיקטע והסט התפזר.
"החולמות" מתוך הסרט
זהו רגע דרמטי בסרט הדוקומנטרי "החולמות" של הבמאית והיוצרת אפרת שלום דנון שיוקרן ביום שישי הקרוב בבית ציוני אמריקה בתל אביב במסגרת פסטיבל דוקאביב. זהו סרטה הראשון של שלום דנון, 33, בעברה עיתונאית ומבקרת טלוויזיה, אותו יצרה עם המפיקה יפעת פרסטלניק. את הסרט כתב וערך בן זוגה, גילי דנון. הסרט הפיוטי והמעודן מספק הצצה תיעודית נדירה לעולמן המורכב של קולנועניות חרדיות. במרכזו עומדות המורה רוחמה ובעלת סלון הפיאות תקווה. למרות שהן מעולם לא ביקרו באולם בית קולנוע הן החליטו להפיק, לביים ולשחק בסרטים משל עצמן כדי להגשים את החלום, ונתקלו בנידוי ובחובות כספיים. "רוחמה ותקווה חכו כל החיים שיוכשרו התנאים והנפש האמנותית שלהן תמצא ביטוי", אומרת אפרת שלום דנון. "הן חיו בתחושה של החמצה עד שהתאפשר להן ללמוד משחק, לכתוב וליצור".
להתאים לחוקים
צפייה בסרט מעלה תחושה כי לקולנועניות החרדיות אין חופש יצירתי בתוך הצנזורה הדתית.
"מצד אחד, היוצרות לא באמת יכולות להגיד את מה שהן רוצות כי הן חייבות להתאים את עצמן לחוקים. הן מפוקחות על ידי רבנים והקולנוע החרדי הוא מאוד תעמולתי. מצד שני, יש פה פריצת דרך אדירה בעצם העשייה. הנשים האלו לראשונה יכולות ליצור ולהקרין סרטים. זה עדיין לא משהו נורמטיבי. רוחמה העזה בסרטה, בפעם הראשונה, להעלות נושאים שלא עלו
קודם בסרטים חרדיים, למשל דמות של חוזרת בתשובה או מערכת יחסים קצת נוקשה בין אמא לבת שלא הולכת במסגרת. הסרט קיבל את האישור הרבני הנדרש ואחר כך ספג ביקורות מאנשי חינוך בחברה החרדית שנידו אותו. הכשלון של הסרט הכניס את רוחמה לחובות כבדים. בסופו של דבר היא רצתה להגיד משהו על המציאות סביבה ולא ממש אפשרו לה לעשות את זה".
אפרת שלום דנון צחי צלניקר
מציאת קולנועניות חרדיות מבית, ולא חוזרות בתשובה, והחדירה לעולם החרדי היתה לאפרת שלום דנון, כחילונית, משימה כמעט בלתי אפשרית שבה היא צלחה. "במהלך התחקיר מצאתי שחקנית, אבל הזרם המחמיר אליו היא משתייכת במגזר החרדי החל לאיים עליה כי שמעו על ההצגות בהן השתתפה אז היא פחדה להצטלם לסרט חילוני. זה כאב לה כי היה לה חשוב להשמיע את הקול שלה לעולם. היו לא מעט מגבלות צילומיות. מאוד מורכב לעשות סרט על דמויות שלא יכולות לבטא בצורה ישירה את הרגשות שלהן כי האשה החרדית מחונכת לצניעות ולהתכנסות. הסרט משמיע את קולן של נשים שבדרך כלל הן די שקופות, לא יודעים עליהן והן לא עומדות במרכז הבמה. זה סיפור על חופש ועל חוסר חופש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם