ביג בן: גל גדול
מה היה קורה אם הישראלים היו צריכים לאתר את בן לאדן (ואיך קשור לזה גלעד שליט)? למה דנה ויס בלתי נסבלת ויונית לוי נפלאה? מדוע צריך לפרוש סופית מהאירוויזיון? מנחם בן עם תובנות השבוע
ישראל איבדה את תחושת הצדק שלה ואת האומץ. זה כל כך ברור. היום רק אמריקה ההורגת את בן לאדן פועלת ברוח אנטבה. לנו נשארה רק גל גדות ההוליוודית, ששוברת קופות ב"מהיר ועצבני 5". אם אנחנו, למשל, היינו מאתרים את מקום מחבואו של בן לאדן, ברור מה היינו עושים: קודם כל, לא הורגים אותו מפחד בג"ץ ו"הארץ", הרי הוא היה בפיג'מה (ראו פרשת המחבל מקו 300); אחר כך לוכדים אותו בסיכון גדול של לוחמינו (כי הלוחמים גיבורים, רק ההנהגה מפוחדת); ואחר כך משחררים אותו כמובן תמורת עסקת שבויים כזו או אחרת, בלחץ משפחת שליט כזו או אחרת, כדי שיחזור לרצוח בנו.
כאלה אנחנו. ופולישוק (המצוין) הוא המראה המדויקת של החיים הציבוריים שלנו. רק הספרון החדש והמשובח של "אם תרצו", עם הג'ינגל המצוין "נכבה - חרטא", מעשה ידי מתנחלים טהורים, עומד מול כל שטיפות המוח. ויפה שאברי גלעד פרגן להם במשדר הבוקר שלו.
אני לא סובל את דנה ויס ואת "פגוש את העיתונות" החנפני ומוטה השמאל שלה. איזה מין שיקול דעת זה למשל לראיין ב"פגוש את העיתונות" האחרון במשך חצי שעה את בוב סיימון, העיתונאי האמריקאי הוותיק שחושב שהוא מבין משהו, והוא לא (בין השאר הוא מציע לאובמה להניח אקדח על השולחן הישראלי), ואחר כך להקצות פחות מחצי שעה מכווצת-פרסומות לשיחה בין ארבעה ישראלים, ביניהם בן דרור ימיני (שיש לו דברים חשובים הרבה יותר לומר מאשר בוב סיימון)? כמה לבנטינים ופרובינציאליים אפשר להיות?
לכל מי שמתעלק בזמן האחרון בעיתונות על יונית לוי ומאשים אותה בקור וביובש רגשי: כמה אטומים אתם יכולים להיות? אין נפלאה ומלוטשת מיונית. אין מדויקת ממנה בהבעות הרגשיות. אין אינטליגנטית ממנה. אבל אולי זה הזמן האמריקאי החלול, הצעקני והמצהיב שלנו (עם הרבה זמר מזרחי ברקע) שלא מתאים כבר לזוהר הפנימי שלה. אנחנו מתאימים כנראה הרבה יותר ל"פוליגרף" של גדי סוקניק.
אחרי שדנה עפה בחצי הגמר באירוויזיון (וזה היה בבירור עוול מוחלט) נתתי לעצמי כמובן פטור מצפייה בתחרות הגמר של הקיטש האירופי המלוקק והבוגדני הזה, שאין בו שום טעם אחרי שעבר לאנגלית ואיבד כל צבע.
די לראות את רשימת המדינות שעלו מתוך חצי הגמר לאירוויזיון כדי להבין למה דנה אינטרנשיונל, למרות הופעתה המרהיבה ולמרות האהבה הגדולה שהדהדה אליה ברעמי מחיאות כפיים ובקריאות מתוך האולם עצמו, לא עברה: רובן מדינות בלטיות או מזרח אירופיות - תוצאת התפרקות הגוש הסובייטי - המפרגנות זו לזו, ותושביהן מצביעים למדינות האחיות שלהן, שהן לא ישראל.
נניח שכל 22 מדינות הליגה הערבית היו מצורפות לאירוויזיון. מה בדיוק היה הסיכוי שלנו אז? האם מרוקו הייתה מצביעה לישראל לפני תוניס? לכן רק תקנה שתקבע כי מדינה רשאית להצביע רק עבור מדינות שאינן חלק מגוש ההזדהות הטבעי שלה-או כל שיטת בחירות אובייקטיבית אחרת, אם יש כזו - תיתן לישראל סיכוי כלשהו באירוויזיון עתידי כלשהו. אחרת עדיף לפרוש. ואגב, לכל מי ששאל אם באמת התחרמנתי על דנה בשבוע שעבר או שסתם התבדחתי, אז לא. זו הייתה באמת התחרמנות. אבל זה עבר לי בינתיים. מת עלייך, דנה.
לא רק האירוויזיון מפדח. גם השופטים ב"כוכב נולד" לא משהו. אני שומע את ארז שמואלי, הקצב הנפלא ששר נפלא, בשיר של אהוד בנאי "כולם יודעים". שיא הרגש. שיא הדיוק. אני רואה אותו גם בשיר של חוה אלברשטיין. מדייק ממש עד קצה הנפש. והשופטים עומדים מולו, אהבלות, ואומרים לו, בלי בושה: זה לא ריגש אותנו. כמו איזו אישה פריג?ידית ששום דבר לא עושה לה את זה. ולכן הם מזייפים אורגזמות של התרגשות על מה שכביכול כן עושה להם את זה. יאללה. יאללה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם