שידורים בצבע: ראיון עם יעל שרוני וליאת הר לב
יעל שרוני וליאת הר לב, שתי הנשים המצחיקות שסוחבות על גבן את הגברים ב"רמזור", חוזרות לעונה שלישית. נמרוד דביר נקלע לשיחה על בורגנות, נישואים והיריון, והבין כמה חסר לו הומור נשי בחיים
בתור הכוח הנשי ב"רמזור", הקומדיה של אדיר מילר שחוזרת לעונה שלישית ב"קשת" (חמישי, 21:45), נראה שהשתיים כבר גיבשו לעצמן הומור פנימי, כזה שמסתפק בעווית פרצוף או בשבר מילה כדי לגרום לשתיהן להתגלגל בצווחות אושר. "במהלך הקריאות של 'רמזור' כל כך צחקנו, הפכנו לשלולית על השולחן", נזכרת הר לב. "היינו צריכות להחזיק אחת לשנייה את היד כדי לא ליפול. ככה אנחנו".
יש משהו מגבש בזה שאתן בעצם שתי הנשים היחידות בסדרה גברית?
שרוני: "לגמרי. הרגשנו שאנחנו שתי בנות נגד העולם. זה מעולה שהם הבינו שהיחסים בינינו זו עוד פלטפורמה מגניבה להיות מצחיקים".
הר לב: "אנחנו פאוור קאפל על הסט. אין לנו הרבה סצינות משותפות, אבל כשיש אנחנו מסתערות על זה".
למי שעוד לא מכיר, "רמזור", שזכתה אפילו לגרסה אמריקאית שבוטלה כעבור עונה אחת, מספרת על שלושה חברי ילדות שמגלמים מילר, ליאור כלפון ונירו לוי. שרוני היא לילך, אשתו הרצינית של איצקו (כלפון) ואמא לדניאל החוצפנית (יובל וין), והר לב היא טלי, בת זוגו של אמיר (מילר), שהפכה במהלך העונה השנייה לאשתו. גם בחיים שמחוץ לסדרה השתיים הן נשים נשואות, ושתיהן גרות בצפון המנומנם של תל אביב. הר לב, 31, נשואה לשחקן בועז קונפורטי ושרוני, 36, נשואה לנדב סברוב,
הר לב: "תקשיב, יש לה את הילדה הכי יפה בעיר".
שרוני: "להביא ילד זו חוייה משנת חיים וככל שאתה עושה את זה בגיל יותר מאוחר, כך אתה מקטר יותר".
הר לב: "באמת? נראה לי ההפך".
שרוני: "אתה פשוט כבר כל כך רגיל לפנאי שלך שזה הרבה יותר חסר מאשר כשאתה צעיר. אבל זו חוויה מדהימה, למרות הקיטורים. ילדתי את אלונה בגיל 35 ואני חושבת ש-32 זה הגיל האידיאלי להביא ילד ראשון".
הר לב: "היי".
בקרוב אצלך?
"אני נשואה שנה וחצי ואני רוצה ילדים, אבל זה לא דחוף לי. נראה לי שזה משהו שצריך ממש לרצות ואני עוד לא שם".
במציאות היא אולי עוד לא שם, אבל בעונה החדשה של "רמזור", בת דמותה טלי החולמנית והקצת-קרצייה, דווקא נמצאת בהיריון, לעומת לילך, בת דמותה של שרוני, שמתחילה את העונה כשהיא פרודה מבעלה. "בעונה השלישית למדתי לאהוב את לילך וזה לא היה קל", מסבירה שרוני. "בהתחלה היה לי קשה עם הדמות הזו ולקח לי זמן להבין את ההומור שבה. עם הזמן הבנתי שככל שהיא יותר קיצונית ויותר מפלצתית אז ההומור יוצא החוצה טוב יותר. גם צילמתי במקביל את 'סרוגים'. הייתי מגיעה עם האנרגיה הזאת של הרכות והצניעות, ממש ההפך מהדמות של לילך שרק נותנת בראש כל הזמן. בעונה השלישית אני יותר שלמה איתה, מתפרעת אפילו".
אבל גילמת בעבר כבר דמויות מהסוג הזה, של נשים קשות, גם ב"השיר שלנו" וגם ב"משחק החיים".
"זה דומה. אולי היה לי קשה עם החזרה למשהו שכבר מיציתי. בחיים אני ממש לא דומה לזה".
הר לב מוסיפה שגם היא עברה תהליך עם דמותה של טלי, ומטילה את האשמה על העובדה שמאחורי הסדרה עומדים שני גברים. "אנחנו הרי נשים בסדרה של גברים שכתבו גברים על גברים", היא אומרת. "לקח לנו זמן להתאים ולקרב את זה אלינו. בעונה הראשונה הנוכחות שלי הייתה מאוד לא מורגשת ואחר כך הדמות שלי הייתה קצת קיצונית, אפילו קריקטורה של בחורה, ולא היה לי נוח עם זה. דווקא מצחיק אותי שטלי היא בחורה אנאלית כזאת, אבל זה הוביל אותה למקומות של לחוצת חתונה. היו סיטואציות בהן היא הייתה קצת פתטית בעיניי. בעונה הזאת, בגלל שזו עונת היריון, זה יותר שלה. היה לי הרבה עם מה לעבוד - בכי, צחוק, לחץ. כל ההורמונים שלה משתוללים".
אבל זה עדיין נשאר במחוזות הקריקטורה, לא?
"זה נכתב בעיניים של גבר שרואה את זה מהצד. אף פעם לא הייתי בהיריון, אבל גם אני רואה את זה מהצד ואומרת: 'וואו, מה קרה עכשיו?'. זה נורא אינדיבידואלי. תראה, הדמות שלי היא נורא בת. בת כמו שבן רואה בגן. אני חושבת שהגברים בסדרה צריכים למצוא תירוצים למידת הסמרטוטיות שלהם אז הם כאילו הצדיקו את זה בנשים. כל אחת מאיתנו מצליחה להוציא מהגברים מה שהיא רוצה. לילך משפיטה, טלי בעזרת מתיקות. בחיים אנחנו גם ככה, אבל יותר מתוחכמות".
"הגברים בסדרה", כפי שהר לב קוראת להם, הם למעשה צמד המוחות שמאחורי "רמזור", הקומיקאי אדיר מילר והתסריטאי רן שריג, שהתפרסם בשנה האחרונה בזכות "מחוברים" והרומן הלוהט עם דנה ספקטור. "בזמן שהם כותבים הם מזמינים אותנו לסיעור מוחות", מספרת שרוני והר לב מוסיפה: "נפגשתי איתם לדבר על הדמות. הייתי מאוד לא מוכנה לכך שאהיה בהיריון, אפילו בתור טלי, וניסיתי למצוא סיבות למה לא כדאי שאהיה, אבל זה לא עזר לי".
היריון או לא היריון, "רמזור" מתעסקת בחיים שאחרי גיל 30, על כל היבטיהם: הצד של אלה שהתברגנו אל מול מי שהחליט להישאר צעיר לנצח; אלה שמעוניינים להקים משפחה, אל מול הזוג שמשפחתו מתפרקת, והכול כמובן, בהומור. "אני חושבת שאחרי גיל 30 אתה צריך ללמוד לצחוק על עצמך", מסבירה שרוני. "זה אלמנט חשוב להישרדות. חייבים לגחך על סיטואציות בחיים כי לפעמים אתה לא מאמין שזה באמת מה שקורה לך. אנשים אחרי גיל 30 שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות זה מביך בעיניי".
הר לב: "אם אתה ציני כשאתה צעיר, אז כשאתה מבוגר זה ממורמר. אם אתה תמים, בגיל צעיר זה חמוד, אבל אחרי גיל 30 אתה נראה אידיוט. טוב לב בגיל 20 זה מתוק, אחר כך זה - מה נסגר איתך. אבל מצד שני, משהו מבשיל. אני חושבת למשל שיוצרים אחרי גיל 30 חייבים להיות ממש מבריקים. אם אתה בן 20 ומוציא ספר שירים גרוע, אז זה נסלח, אבל חן הנעורים הזה לא עובד אחרי גיל 30. צריכים להיות ממש טובים, אחרת זה פשוט לא מתאים יותר".
שרוני: "לכן כל מה שנותר לך הוא להתברגן".
כמוכן?
"הייתה לי תקופה ארוכה של בליינות וזה עדיין קורה, אבל הרבה פחות. המחיר שאתה משלם עכשיו בבוקר הוא הרבה יותר כבד. אין בי געגוע ליציאות, אבל כן יש בי געגוע לפנאי. האימהות לוקחת הרבה מאוד מהפנאי שלי".
הר לב: "אני חושבת שהמקצוע נורא שומר עלייך מהתברגנות. זה עדיין סוג של קללה בשבילי. אני בסוג של מאבק עם זה. לוקח לי זמן להפנים שאנחנו כבר לא גרים במרכז תל אביב, אבל 25 הצגות בחודש זה משהו ששומר על תחושת הבליינות, כי יוצאים לשתות אחרי הצגה. אני מתה על זה. אני גם לא יודעת ממה אני מפחדת, כי מה זה הבורגנות הזו".
שרוני: "אני למדתי לחבק את זה בזרועות פתוחות. בורגנות זה פשוט הדבר הטבעי שקורה לך ככל שהזמן עובר. אתה מתמסד, אתה מתחתן, אתה עובר לגור במקום שקט יותר. התהליך הזה עושה לי טוב". משחק החיים "רמזור" היא סדרה חריגה בנוף הישראלי, שמרובה בדרמות אבל לא עשיר בקומדיות מצבים, במיוחד לא כאלה שממש מצליחות להצחיק. "לא ברור למה הומור בארץ לא עובד", אומרת הר לב. "אולי בגלל הציניות שיש פה? זה מוזר, כי בישראל נורא אוהבים לצחוק. הכול מצחיק כאן. גם במקומות שעובדים בהם נורא קשה וזה לא מובן מאליו, יש המון הומור. אבל זה עוד יקרה לדעתי".
גם חסרה כאן סדרה עם הומור נשי. הרוב מבוסס על גברים.
שרוני: "עכשיו ששאלת, אפשר לגלות שאנחנו בדיוק עובדות על הספין - 'טלי ולילך', הבנות של 'רמזור'. סתם , אני צוחקת. אני מאוד מאמינה בהומור נשי ועוד תהיה פה סדרה קומית של נשים. לא מערכונים, סדרה של ממש. אני חושבת שכשאישה באה לכתוב ישר הדרמה יוצאת, אם זו קרן מרגלית ב'פלפלים צהובים', או דלית כהנא או עירית לינור. יש דרמה".
הר לב: "קראתי פעם שאחוז הנשים שניגשות לשעשועונים ממש נמוך. גם אם מישהי יושבת בבית ויודעת את כל התשובות, בסוף בן הזוג שלה ילך לשעשועון ולא היא. אולי יש איזה פחד אצל נשים לטעות, לצאת מפגרות, להשתטות".
שרוני: "אני נגיד נורא אהבתי את 'מתלהבת' של מיה דגן. צריך לא לפחד, לדעת לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות ולצחוק על עצמך. בעיניי זה הסוד של אישה מצחיקה".
הר לב: "אחת ההחלטות שלי לקראת גיל 30 הייתה לעשות דברים רציניים יותר. פעם אחרונה שצילמתי משהו לילדים ועמדתי עם כובע מטופש ושרביט, אמרתי 'טוב, אולי די'. זה מקסים, אבל עברתי את השלב. לא הייתי יכולה להיות מנחה בערוץ הילדים או בפסטיגל. זה ממש לא אני".
שרוני: "גם אני לא".
הר לב ושרוני הכירו זו את זו בתיאטרון, כששיחקו יחד בהצגה "אונור" בבית לסין. "היה לנו כחלק מהעלילה קט-פייט מטורף", מספרת הר לב, שמשחקת בימים אלה ב"הבדלה" של תיאטרון הקאמרי. "זה ממש לא כמו 'רמזור'. אני אוהבת תיאטרון, זה ריגוש אחר לגמרי".
"זה היה כיף", מוסיפה שרוני. "אני מתגעגעת לבמה כשאני לא שם. זה קשה כשיש תינוקת, אבל מתמרנים. כרגע אני משתתפת בהצגה 'המסיבה של אביגיל' של תיאטרון הספרייה ואני מניחה שכשארצה לעשות יותר תיאטרון אהיה פחות בטלוויזיה".
תמיד ידעתן שאתן רוצות להיות שחקניות?
"לקח לי הרבה זמן להבין שאני שחקנית. אני זוכרת שבחזרות ל' המסיבה של אביגיל', יעל לבנטל הביאה את הבן שלה. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי שהוא בטח חושב שאנחנו משחקים כמו בגן ילדים. הרגשתי קצת מטופשת, אבל אז אמרתי לעצמי - 'איזה כיף, אנחנו משחקים כמו בגן ילדים'".
הר לב: "גם לי לקח זמן להיסגר על עצמי. התחלתי ללמוד משחק בגיל 22 ועד אז לא הייתי מוכנה לעלות על במה בשום מצב. בזתי לזה, משחק היה ממש רחוק ממני. חשבתי שמשחק זה משהו שכולם יכולים, שזה לא ממש אמנות. אבל כשהתחלתי לשחק, החיים שלי בעצם התחילו מחדש ואני מאוד שלמה עם ההחלטה".
מה פרויקט החלומות שלכן?
שרוני: "אלונה. אבל אם אני צריכה לבחור משהו מקצועי אז אני רוצה לעשות קלאסיקה. מאז בית הספר למשחק לא עשיתי מחזה קלאסי ויש לי צורך נורא חזק לחזור לשורשים".
הר לב: "בא לי לעשות סרט מצחיק ממש, כמו הסרטים של סת' רוגן נגיד. לא קומדיה פוליטית, לא חברתית, פשוט סרט פאן, מצחיק, קליל. אולי יום אחד אשב ואכתוב את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם