ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

קיק אס: על "קונג פו פנדה 2"

"קונג פו פנדה 2" הוא סרט חביב ותו לא, אבל האנימציה הנפלאה מצדיקה את הצפייה בו

"קונג פו פנדה" היה להיט מפתיע בשנת 2008 - לאו דווקא מבחינה כלכלית אלא בעיקר מבחינה אמנותית. למרות הסיפור המוכר שלו (יצור חריג מצליח כנגד כל הסיכויים להפוך להצלחה בתחום שלכאורה מרוחק ממנו מאוד), הסרט העביר בחן ובאנימציה נהדרת את העלילה על הפנדה השמנמן שהפך ללוחם קונג פו. האנימטורית ג'ניפר יו, שהייתה עורכת הסיפור באותו סרט וביימה כמה קטעים בו, קיבלה על עצמה את מלאכת בימוי סרט ההמשך.

"קונג פו פנדה 2" מפגיש שוב את הצופים עם הלוחמים הנועזים מהסרט הראשון - פו (ג'ק בלאק) הוא עכשיו לוחם מנוסה וסלב מדרגה ראשונה, ויחד עם חבריו לחמישיית הקונג פו (בקולותיהם של אנג'לינה ג'ולי, ג'קי צ'אן, לוסי לו, סת' רוגן ודיוויד קרוס) ומנהיגם מאסטר שיפו (דסטין הופמן) הוא מגן על אוכלוסיית המדינה.

החבורה יוצאת למשימה הקשה מכולם - לסכל את תוכניתו של שן המרושע (גארי אולדמן), שחזר לאחר גלות ארוכה במטרה להשתלט על העולם. הסרט מציג שני קווי עלילה מרכזיים - המאבק בטווס שן האכזר, והקשר בין פו לאביו האווז הטבח (ג'יימס הונג הנהדר), שמתערער אחרי שפו נזכר במראות מילדותו הרחוקה וסוף סוף קולט שהוא מאומץ. מובן ששני הסיפורים משתלבים, והסרט מזגזג בין מסע חיפוש השורשים וקטעי האקשן (שחלקם מצוינים).

מבחינה עלילתית נדמה דווקא ש"קונג פו פנדה 2" פונה יותר לילדים מאשר הסרט הראשון. הוא פחות מתוחכם, הבדיחות בו נדירות יותר (או אולי סתם מצחיקות פחות), הקטעים האפלים מעטים ואין בו הרבה רפרנסים תרבותיים, בניגוד לנהוג כיום בסרטי אנימציה שפונים הן למבוגרים והן לילדים.

סביר שהצופים המבוגרים יותר יחשבו שהעלילה צפויה במיוחד; הדיבוב של בלאק מידרדר (כמו שאר קריירת הקולנוע שלו) ודמויות המשנה לא מפותחות (העובדה שלעמיתיו של פו אין שמות פרטיים - הם מכונים על פי סוג החיה שהם - צרמה עוד בסרט הראשון). אבל בשביל צופים אלה השקיעו יוצרי הסרט בצד שמצדיק את הצפייה בסרט בכלל - האנימציה. האנימציה בסרט יפהפייה (למרות שימוש יתר בהילוך אטי). היא נוצרה בשלושה סגנונים נבדלים, והמעבר החלק בין סוגי האנימציה מביא להערכה גדולה אף יותר לצוות האנימטורים.

במיוחד ראוי לציין את דמות הרשע

הראשי בסרט, שהיא נפלאה ממש. הסרט כביכול מתרחש בסין ומציג סממנים מסורתיים מוקפדים, אך מדינה זו מאוכלסת בהמוני חיות רנדומליות, מארנבונים ועד תנינים וקרנפים, שמרחיקים אותה מריאליזם. וטוב שכך, לאור העובדה שסין ויחסיה עם ארה"ב נמצאים בראש סדר היום המדיני, מה שמקל לערוך ניתוח קולוניאליסטי של הסרט, שקצת קשה להימנע ממנו לרגעים.

המסר שנובע מהסרט במפורש - בעייתי יותר: לא משנה מאיפה באת ומה עשית בעבר, משנה רק מי אתה ומה מעשיך בהווה. כותבי הסרט בוודאי התכוונו להעלות על נס את השוויון ואת היכולת להשתנות ולהשתפר, אבל לפעמים זה נשמע כמו תמיכה בהיפטרות מעבר לא נקי. לילדים, לשמחתם (גם אם הם לא מודעים לכך עדיין), הממד הפוליטי-מדיני-חברתי שמזנק לפעמים מבין השורות כנראה לא יציק. יש להם אקשן סלפסטיק, בדיחות וסיפור שלם וכיפי וגם לצופה המבוגר והפחות ביקורתי זה יספיק בהחלט.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...