ראשי » רייטינג » טלוויזיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

סוף ציטוט: על "מה נסגר?"

מוקדם מדי לקבוע האם "מה נסגר?" עם רועי בר נתן מבשרת על סוף עידן מערכוני החיקוי. אבל אפשר לקבוע שאין כמו המקור הגרוטסקי על פני חיקוי רשלני שאינו מסוגל לייצר פרשנות חדשה

הנה עוד ערב שבת מגיע והבחור הצנום עולה על המסך. רועי בר נתן, שחשבתי כי לעולם כבר לא יצליח להיחלץ מבין קפלי השומן של שולץ, בובת האימים הגרוטסקית שעטפה אותו במשך שנים, הצליח להפתיע אותי. במעבר הזה, מגוש הכריות חסר החן, המאוס, שמדקלם טקסטים ירודים לגירסת האקסטרה סמול - טמונה ההצלחה.
 
בר נתן עומד חשוף כולו, כמעט נבוך, ומגיש פריימים הזויים שנקלטו בטלוויזיה במהלך השבוע. ההגשה שלו מינימליסטית ומדויקת: כמה מילים על הסצנה, הערה מהקהל באולפן והלאה עוברים לתמונה הבאה. את עודפות המשחק הוא שומר למוקיונים התורנים שיורטו על ידי התצפיתנים העירניים של התוכנית "מה נסגר?". כדי לייצר רצף חוזר בר נתן מדי תוכנית לגיבוריו: מגישי הערוץ הראשון, מטיף קוקו מערוץ ההידברות, כוכבי טלנובלה הודית ודן שילון אחד. כולם מספקים מאגר בלתי נגמר של שטויות.

לבר נתן משימה כפולה: אסור לו לגנוב מהם את ההצגה, אבל הוא עדיין צריך להקרין ריחוק והתנשאות מידתית. השיטה: להיות הוא עצמו ולא להתחפש. רק ככה הוא יכול להפוך את הסאב טקסט לטקסט ולהיפך. הסתמכות על היכולת הקומית הטבעית של השחקן היא לא פטנט מקורי, אבל הביצועים של בר נתן לא רעים בכלל. יש רגעים שהמופע הלא בומבסטי הזה מצחיק מאוד. אבל העיקר - בשונה מתוכניות בידור ישראליות אין כאן רגע מאוס אחד. הפוזיציה הכנה הזו גורמת לצופים להיות בעדו. בים הסיאוב לפעמים כנות היא נכס. הצופה המיומן כבר מזהה מקילומטרים מי עובד עליו, איזה חמור מנסה לעשות עליו קופה. בר נתן לא נשאר חייב: הוא מתגמל את הצופה ברעננות, אינטליגנציה וכישרון. סוף סוף אפשר להבחין ביכולות שלו. אין כרס שתסתיר.

אני חושב שאבי תוכניות הציטוטים העבריים היה שלמה ניצן, שההגיש אותם בתוכנית "סיבה למסיבה" של רבקה מיכאלי. כילד חשבתי שזו פינה מרהיבה. מצחיקה, גרוטסקית במידה, מחבקת את החיים. כל כך אהבתי את דוד שלמה. גם הוא שידר לי כנות אמיתית. מאז היא עברה גלגולים שונים: "רק בישראל", "ארץ נהדרת" - כשאת הכנות החליפה הציניות ומעיין הציטוטים של תוכניות ההווה הוא הטלוויזיה והיוטיוב.

מוקדם מדי לקבוע האם התוכנית של בר נתן מבשרת על סוף עידן מערכוני החיקוי. אבל אפשר לקבוע שאין כמו המקור הגרוטסקי, על פני חיקוי רשלני שאינו מסוגל לייצר פרשנות חדשה על הדמות. מעטים התסריטאים שיצליחו לייצר חיים חדשים לאבי ביטר או אירוניה עצמית לבר רפאלי. זו הסיבה שאני מעריץ קריקטוריסטים מוכשרים. אבל העולם, לפי הרייטינג של ערוץ 24, מעדיף את הקריקטורות שלו נוחרות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...