מה יגידו השכנים: על "ערים!"
ההפרעה הנרקסיסטית של דנה ספקטור אולי חיננית בטורים שלה, אבל בעיקר עצובה ומייגעת בתוכנית הטלוויזיה החדשה "ערים!", שעתיים של קשקשת טלוויזיונית שלה ושל בן זוגה רן שריג
''ערים!'', א-ה, 22:00
ומה שהתחיל בטור השבועי, המשיך אתמול לכל אורך תוכנית הבכורה של "ערים!" בערוץ 24. דנה לא שכחה לרגע מהביקורות. "דיברנו הרבה על עצמנו כמו תמיד", "איך שהוא אמר את זה מניות השנאה אליי עלו ב-40 אחוזים" ו"ישראלים מדברים", הם רק חלק מהמשפטים שזרקה לאוויר מלחץ ומחשש שתיראה טיפשה, רודפת פרסום, או סתם האישה הכי שנואה במדינה. ואני האמנתי לה ולחרדות שלה. באמת מדובר באישה שכל רגע שבו היא בחוץ או על המסך שלכם, היא לא יכולה שלא לתהות מה חושבים עליה, מה אומרים עליה ומה חושבים ואומרים עליה ועל הזוגיות שלה ושל רן שריג.
אני לא איתמם ואגיד שדנה ספקטור ורן שריג בכלל לא מעניינים אותי. בהחלט הסתקרנתי במידת מה לראות את השניים בתוכנית הראיונות החדשה שלהם בערוץ האולפן הפתוח (ע"ע 24), אבל רק במידה. אחרי צפייה של שעתיים רצופות בדנה ספקטור שבודקת שוב ושוב שאין לה ירוק מטאפורי בין השיניים, נותר רק לתהות למה היא בתוכנית טלוויזיה? או יותר נכון, למה היא עושה את זה לעצמה? מסתבר שההפרעה הנרקסיסטית של ספקטור היא חיננית בטורים שלה, אבל בעיקר עצובה ומייגעת בתוכנית טלוויזיה, במיוחד כשהיא איננה ערוכה.
איך משמרים את האהבה והזוגיות? מה ההגדרות החדשות של התפקידים המגדריים של נשים וגברים? ואיך חיי האהבה שלכם? אלה שלוש השאלות שחרטו על דגלם רן שריג ודנה ספקטור בתוכניתם החדשה. "לפני שנה קרתה לנו תאונה קשה והתאהבנו..." סיפרו בתוכנית האירוח הלילית, ורן הוסיף " אנחנו חייבים לפתוח את זה בטלוויזיה – כאלה אנחנו". הכנות והמודעות העצמית קיימים בשפע ברצועה הלילית, אבל יש משהו קצת מגביל בהצהרה בת עשר הדקות איתה פתח את התוכנית שריג, בעוד אורחיו ודנה שותקים במבוכה. גם מהתערטלות פומבית נמאס לפעמים. אז נכון שכל תוכניות הריאליטי שלנו בנויות על זה, ושאפילו סגנון הדוקו החדש של גלית גוטמן מצליח בזכות העובדה שאין שאלות שמביכות מידי, אבל במקרה של שריג וספקטור אני חושבת שמותר לבקש מקוריות.
למרות שלפי ההתנהלות של הזוג לא ממש היה צורך באורחים, יצא שאתמול הביאו את מנשה נוי, אילנית לוי וירמי קפלן לשיחה שתבחן את האהבה והגבולות שלה. שלושת המרואיינים, שגם לא פחדו מהחשיפה והסכימו לתת יד לניסוי הטלוויזיוני, כמעט והצילו את הצופים מטביעה בהתעסקות העצמית של זוג המנחים. אני אומרת "כמעט", כי למרות שברגעים שבהם דנה ספקטור שכחה מהמצלמות והצליחה להיזכר במחקר של שרי ווייט משנות השמונים שהראתה שלתשעים אחוז מהנשים יש פנטזיות על הזר שאיתו הן עושות אהבה חייתית ברכבת, האורחים של התוכנית לא הצליחו להציל אותה ממשבצת הטיפול הזוגי אליה נפלה.
מלבד נאום הפתיחה המייגע, הצליח רן מידי פעם לתת פאנצ'ים נחמדים, כאשר השווה את דנה לשרון וכסלר, כחזאית בנושאי זוגיות, או כאשר דיבר שיחת גבר לגבר עם מנשה נוי. בעיקר היה נחמד לראות אותו מלטף ומחבק את דנה שנראתה לעיתים כעלה נידף. היה גם מעניין לשמוע את מנשה נוי מדבר על הזוגיות שלו עם קרן מור ואת ירמי קפלן מספר על הגירושים שלו. ועדיין – כמה אפשר? שעתיים? כל יום?!
אולי כאן המקום לכתוב כמה מילים על רצועת השידורים החדשה של ערוץ 24. לא בכדי הפך ערוץ 24 לערוץ המשודר ביותר
הצופים של "ערים!" יוכלו ככל הנראה ליהנות מידי פעם מציטוטי האורחים, כפי ששמענו כשמנשה נוי הסביר את סוד מערכת היחסים שלו עם קרן מור: "אתה חייב להבין שהכל מסביב זה שקר. אם אתה מאמין לזה שכולם אוהבים אותך זה מסוכן". או מהרגע הקסום שנקרא פינת עישון, שבו רן ודנה הולכים לעשן ומשאירים את המרואיינים שלהם לבד (תלכו עם הקונספט עד הסוף – הפסקת עישון היא שבע דקות). אפילו יש משהו בפינתם "עזרה ראשונה ביחסים" שבה הם עוזרים לזוגות עם בעיות שמראה שעולמם לא באמת כזה צר. רק חבל שאף אחד לא השכיל לערוך את כל נקודות האור הפזורות לכדי תוכנית שבועית בת שעה. לא פלא, אם כן, שרגע השיא בעיני היה השיר המצוין של ירמי קפלן שיותר מכל בישר את סוף התוכנית.
ייתכן שבתוכניות של היום ושל מחר ספקטור תשתחרר יותר, תירגע קצת ותבין שזה לא משנה מה אני או כל מבקר אחר כותבים על התוכנית החדשה שלה ועליה. ואולי לא. ובכל מקרה, היא זו שקיבלה שעתיים בלילה לעשות מה שבא לה. אם הבחירה שלה היא לשתף את הצופה בחרדות שלה – דיינו, רק שלדעתי עדיף לתת לצופים לשמוע כמה דברים חדשים כמו שלאילנית לוי יש אובססיה לניקיון, שלמנשה נוי יש פטיש לכפות רגליים שהתחיל עם המורה שלו בבית הספר, שירמי קפלן יהיה בן 50 (!) בספטמבר ולאפשר למנשה נוי לגלות שאילנית לוי היא בת זוגו של אלירז שדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם