רוצים שינוי: ראיון עם משפחות "אמא מחליפה"
אוגוסט בפתח, וההכנות של עם ישראל לחופשה השנתית נכנסות לשלב הטירוף. ב"אמא מחליפה", שחוזרת הערב לשידורי "קשת", החליפו בין אימהות דווקא בתקופה הטעונה הזאת. הם שרדו בקושי כדי לספר
את המשפט הזה אומר שחר אלבז, בן 14, אחרי שבמשך שעתיים היה עד לשיחה בין הוריו ליז ושארלי, לבין בני הזוג פרץ, איריס ושמעון. סביר להניח שאם המבוגרים שמסביב היו שומעים אותו בתחילת המפגש, כל השיחה הייתה נראית אחרת. מכיוון שהוא לא דיבר והם לא שמעו, אין ברירה אלא להריץ אחורה. כמה חודשים אחורה.
כמו למעלה ממחצית הישראלים שעושים זאת מדי שנה, גם בני הזוג פרץ, איריס (42) ושמעון (45), ובני הזוג אלבז, ליז (50) ושארלי (47), התכוננו לצאת לחופשה שנתית. הם לקחו חופש מהעבודה, ארזו מזוודות, הכינו דיסקים לשמיעה בדרך, אה, כן - וגם החליפו אימהות.
הטוויסט הזה בעלילה - שנוצר למען העונה הרביעית של "אמא מחליפה" (הערב בשעה 21:00 בערוץ 2) - הביא למשברים חמורים בין שני הזוגות. את הצופים זה עשוי לשעשע. את בני הזוג השונים זה משעשע פחות. את הרגשות המרירים הם סוחבים איתם עד היום, חודשים אחרי הצילומים.
לא בכדי בחרו המפיקים בשני הזוגות האלה - שתפיסת החופשה שלהם רחוקה כמו הנסיעה מהמצפה התת-ימי באילת לבניית בקתות בוץ בכפר אפריקאי.
בטן-גב מבחינת בני הזוג פרץ? "לקום מתי שרוצים, מסאז' טוב, לרדת לבריכה, לצאת בערב למסעדה ולחזור למלון", מוסר אבא שמעון. בקבוצת אלבז מחפשים יותר שקט. "אני אעשה בטן גב במקומות שיש בהם הרבה מרחב, שקט וטבע. יהיה לי קשה לעשות בטן-גב במקום הומה", מבהירה אמא ליז.
כיפת שמיים?
שמעון: "מרפסת גדולה עם חברים, שתייה ואוכל".
שארלי: "לשכב בלילה על האדמה במקום שבו אפשר לראות כוכבים".
שמעון מעיד כי בשלוש השנים האחרונות הוא נפש על סיפון ה"מג'יק 1" כ-50 פעמים. לא פחות. יחד עם איריס ושני ילדיהם הם מרבים לטוס לחו"ל ולבחור בתי מלון על פי המרחק מהחנויות. מולם עומדים האלבזים-מושבניקים שעוסקים בהדרכת טיולים בארץ ושבטוחים שאם הם עומדים בתור לארוחת בוקר, הם כנראה הגיעו לבית כלא.
רצו אלוהי הרייטינג ומפיקים ממולחים, ודווקא הזוגות האלו נאלצו לטעום מחופשה הפוכה לגמרי מזו שלה הם רגילים: בפרק הערב תוכלו לראות איך שמעון וילדיו מוציאים את ליז להפלגה, בזמן שאיריס נגררת מאחורי שארלי וילדיו במעלה המצדה. בשבוע הבא תזכו לצפות באיריס משדלת את שארלי לחוות ערב בינגו באונייה, בעוד ששמעון מסרב לישון בחיק הטבע. "ליז ניסתה להחדיר לי משהו שלא יכול לעבוד. הילדים שלי לא רגילים להיות בטבע. אולי זה הכיף שלה, אבל אלינו זה לא מדבר. בגלל זה הלכנו לישון בצימר", הוא מבהיר.
מה בעצם כל כך רע בטבע?
איריס: "אין שום דבר רע. אנחנו גם יוצאים לטיולים בטבע - אנחנו עושים קומזיצים בים, טרקטורונים, אבל תמיד חוזרים לישון במלון, על מיטה, עם מקלחת".
ליז: "האונייה מסמלת מבחינתי בדיוק את ההפך מאיך שאני רואה חופשה: זה רועש, צפוף, מלא מזון מטוגן והמוני".
שמעון: "בעיניה עדיף לרעוב מאשר לאכול אוכל שמישהו אחר הכין. באחד הימים עשינו שיט קיאקים ואחרי זה הילדים שלי היו רעבים. הצעתי שנקנה משהו בקיוסק שהיה שם, אבל היא לא הייתה מוכנה. היא רצתה לחזור לאוהל ולהכין מרק עם הרבה ירקות. ידעתי שייקח שעות לבשל מרק כזה בשטח, ומי בכלל רוצה לאכול מרק בשיא החום? זה היה עוד רגע שנשברתי בו. מילא שאני רעב, אבל הילדים? מה, הם במסע כומתה?".
הטבע , אם כך, הוא
"יש דברים שאי אפשר לעשות מהרכב", מנסה שארלי להסביר, "כמו לראות את הזריחה ממצדה".
שמעון: "למה אני צריך להתענות בשביל לראות זריחה? אפשר לראות את השקיעה, זה אותו הדבר. אני יושב ליד הים בשישי בערב ורואה את השמש יורדת מבלי להתענות".
שארלי: "זה הכול תלוי במה זה חופשה עבורך".
אז מה היא חופשה עבורך?
"בגלל שאני עוסק בטיולים, אני מודע לעובדה שלכל אחד יש חופשה המתאימה לו: יש אנשים שמסוגלים לשבת שבוע בבית מלון, לא לעשות כלום ולקרוא לזה חופשה. כשאני עושה חופשה עם הילדים חשוב לי בזמן הזה גם להעביר להם מסר".
שארלי מכניס למשוואה את המשתנה הכי גדול שלה. הילדים. "אני דוגל בדעה שאם אנחנו יוצאים לחופש עם הילדים, אז זה חופש שנועד עבורם וצריך לרצות אותם", טוען אבא שמעון.
אמא-מחליפה ליז לא מסכימה: "גם אם הם רוצים גלידה שעולה 30 אירו, כמו שקרה לנו באחד האיים בהפלגה?".
שמעון: "לי היה קשה בחיים, עבדתי מגיל קטן ואבא שלי לקח ממני את הכסף. בגלל זה אני חושב שכל עוד אני יכול לתת לילדים שלי - אז למה לא. כשאנחנו בנופש אני לא אגביל אותם ואתן להם מה שהם רוצים".
ואם יש קשיים כלכליים?
איריס: "אם אין לך אז אל תצא. צריך לקחת בחשבון שחופש עולה כסף".
ליז: "לי יותר חשוב לחבר את הילדים לארץ. שיידעו למה אנחנו פה, בישראל. אם נבדוק, למשל, כמה יודעים מה זה מנהרות הכותל, נגלה שלהרבה אין מושג. שקודם ילמדו את הדברים הבסיסיים האלו ואחר כך ייסעו לחו"ל".
שארלי: "בחופשות שלנו אני רוצה לתת לילדים דברים שהם לא נחשפים אליהם ביומיום. חשוב לי להגיע למצב שכשישאלו את הבן שלי איפה זה אצבע הגליל, למה ים המלח מלוח או מה היה במצדה, הוא יידע".
איריס: "שמעון גם מראה להם נופים ומסביר להם. לפני הבר מצווה של הבן הגדול, למשל, נסענו לאנדרטה להרוגי אסון המסוקים. היה לנו חשוב לעשות את זה בגלל שהוא נולד כמה ימים לפני האסון, ואפילו שקלנו לדחות את הברית שלו בגלל זה".
שתי המשפחות הפכו את החופשה השנתית לשדה קרב חינוכי ואידיאולוגי. ליז טוענת שהיא ושארלי מקפידים שלא לכפות כלום על הילדים, אבל שני הפרקים בכיכוב המשפחות יוכיחו קצת אחרת. הילדים נגררים מפעילות לפעילות: ערב כישרונות צעירים, ריקודים בבריכה של הספינה, מסלולי הליכה בנחלים ובניית אוהל בתשע בלילה.
כולכם מדברים על החופש שצריך לתת לילד, אבל דווקא בתוכניות ראו איך אתם מריצים אותם ולא מוותרים על אף אטרקציה שנקבעה מראש - בין אם בספינה ובין אם בטבע.
שמעון: "בגלל שיש את התוכנית האמנותית של האנייה ויש גם את האוטובוס כשיוצאים לאיים, אז זה באמת סוג של לחץ. אבל אם הם לא רוצים - אפשר לוותר. בדרך כלל הילדים הם אלו שרוצים להיות בכל הפעילויות".
שארלי: "זה נשמע כמו המערכון של דודו טופז, שאחרי החופשה צריך לצאת לחופשה. בעיניי כל השבוע אנחנו בלחץ של זמנים, אז כשאתה יוצא לחופש אתה רוצה לפחות להיפטר מהלחץ הזה".
אבל גם אתה היית לחוץ לקום בארבע לפנות בוקר כדי להגיע לזריחה.
שארלי: "סליחה, אבל כשהלכנו בנחל ערוגות והיה חם עשינו'אחורה פנה'". שמעון : "לנו ליז לא ויתרה. אכלנו חום, קרסנו". ליז : "כשאנחנו יוצאים לחופשה יש כמה יעדים שאנחנו רוצים להשיג. אנחנו לא נאצים, אבל יש דברים שאנחנו רוצים לעשות. צריך לזכור שאם רוצים לראות את הזריחה, או לאכול מול השקיעה, הן לא יחכו לנו".
בעוד שליז מודאגת שלא לאחר למופעי הטבע, איריס דווקא חוששת שלא תספיק להגיע לחנויות לפני שייסגרו. "אם לא ייקחו אותי לקניות - זה סיוט", היא אומרת. "זה חלק מאוד משמעותי מהחופשה שלי ".
ליז ממהרת להשיב אש: "גם אני לא חיה על עץ. יש לנו בית יפה ואני אוהבת נוחות. אבל חופשה זה לצאת מהשגרה, לקום מהספה הנוחה ולעשות משהו אחר. אז מבחינתי טיול זה לא שופינג, זה לראות דברים, לחוות. אם כבר לקנות אז רק דברים שהם אותנטיים למקום, מזכרות".
על דבר אחד מסכימים כל ההורים: מעצבן אותם שאנשים מעמיסים אוכל על הצלחות בארוחת הבוקר. "זה נשמע פלצני, אבל אני לא יכול לסבול את זה", אומר שארלי, ושמעון מסכים איתו - אולי בפעם הראשונה. "לימדנו את הילדים שלנו שכל אחד לוקח את מה שהוא אוהב, לא להביא לשולחן כדי 'שיהיה'", פורשת איריס משנה חינוכית, אבל מבהירה: "זאת בעיה רק של הישראלים".
הדיבורים על האוכל הזכירו לבני הזוג פרץ שהם רעבים והם מיהרו להזמין אוכל. גם הפעם משפחת אלבז לא נשארה מאחור והצטרפה להזמנה. מעל הצלחות המלאות, שכחו הזוגות שהם באמצע ריאיון והחיכוכים והעקיצות ההדדיות הוחלפו בשיחה ערה על טיב החציל בטחינה. על הרקע הזה היה מתבקש להיזכר במשפט ששארלי אמר במהלך השיחה: "אחד הדברים החשובים בחופשות זה החוויות המשותפות, כי הן אלו שבונות את מערכות היחסים". הוא אומנם דיבר על טיולים משפחתיים, אבל נדמה שלמרות התלונות הרבות, גם אצל אלבז את פרץ, החוויות יצרו אינטימיות. וכך גם אצלנו: גם אם המזוודה תאבד, החדר במלון יתפרק והילדה תתייבש - הטיול עדיין ייחשב למוצלח, כל עוד יהיה לנו מה לספר אחר כך לחבר'ה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם