ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שוד ושבר: על "הפשע של הנרי"

גם מי שמחבב את קיאנו ריבס יתקשה לסמפט אותו בסרט "הפשע של הנרי"

עם כל החיבה לקיאנו ריבס, ויש כזו כבר 20 (!) שנה, הקונצנזוס שנוצר בהקשר ליכולות המשחק המוגבלות שלו הוא מוצדק. יש לו פחות או יותר הבעה אחת. זה עובד מצוין בסרטי דרמה שבהם הוא אמור לשחק דמות חסרת רגש או בסרטי פעולה/מד"ב שבהם מטרתו היא להיראות מרוכז. לסרטים כמו "הפשע של הנרי" הוא לא ליהוק מוצלח, וזה מורגש אחרי רבע שעה.

באותו חלק ראשון של הסרט הנרי (ריבס) הופך מבחור פשוט, שיש לו מערכת יחסים פשוטה (שאשתו מתוסכלת ממנה) ועבודה פשוטה, לפושע בנק מורשע. זה קרה לו במקרה, הוא לא ממש ידע איך הוא הגיע לשם, אבל הוא לא היה מוכן להלשין על חבריו שהכניסו אותו לעסק ונשלח לכלא. שם הוא פוגש את מקס, פושע ותיק (ג'יימס קאן) שממלא את ראשו במחשבות על חלומות ומימוש אישי. כשהנרי משתחרר - אחרי שאשתו הספיקה לעזוב אותו - הוא פתאום עולה על רעיון: לשדוד את הבנק שכבר הורשע, בעצם על לא עוול בכפו, בשדידתו. למטרה זו הוא והחבר מהכלא, שלשם שינוי לא התפרע כשהיה מועמד שוב לשחרור מוקדם ויצא לחופשי, רוקחים תוכנית לפרוץ לבנק דרך מנהרה ישנה שהובילה היישר אל הכספת שלו, וכיום מוצאה נמצא בתוך תיאטרון קטן.

צמד הפושעים מסתנן לתיאטרון לצורכי פשע, אך הנרי מגלה שהוא דווקא חובב משחק, ובייחוד חובב את ג'ולי (ורה פרמיגה), השחקנית הראשית במחזה הנוכחי של התיאטרון - "גן הדובדבנים" של צ'כוב. במהרה גם היא מסתבכת במזימת השוד.

את "הפשע של הנרי" ביים מלקולם ונוויל, שכבר נגע במחוזות דרמות הפשע הלא סטנדרטיות עם “44 Inch Chest" מלפני שנתיים. עולם הפשע לא באמת מעניין אותו, אלא הדמויות שמאכלסות אותו, אם בתור מקצוענים ואם כיזמים חד פעמיים. לא מפתיע, אם כן, שהשוד עצמו הוא חלק קטן בעלילה, והדרך אליו היא שחשובה. עולם התיאטרון זוכה לתשומת לב רבה, וכך גם היחסים של הנרי עם האנשים הלא רבים שבחייו. ההתמקדות בדמויות וההומור השזור בסרט, בתוספת הפסקול הקצבי והמהנה, מוציאים את המיטב מקאן, המשעשע, ומפרמיגה, העצבנית (אך משעשעת).

אבל אצל קיאנו, כאמור, משחק רב שכבות אינו כישרונו הגדול ביותר. זה קצת אירוני שהוא מגלם

בסרט דמות שהופכת לשחקן, כי בסרט עצמו הוא לא ממש משחק. דמותו אמורה להתעורר מהאדם המסתפק במועט, חסר השאיפות והמאופק שהוא בתחילת העלילה אל טיפוס נלהב, מלא תשוקה ובעל מטרה חדשה בחיים (שהיא דווקא לא קריירת פשע), שגם מגלה לא מעט סימני לחץ וחששות אל מול המשימה שהוא עומד לבצע, בין שמדובר במשחק ובין שבפשע רב סיכון.

אבל ריבס נותר בקיפאונו המפורסם והופך מייגע עם התקדמות הסרט, למרות ניסיונות ההחייאה של עמיתיו לצוות. ההקבלה בין עולמו של הנרי לעולם התיאטרון ולמחזה המועלה בו מתפספסת בלשון המעטה (אוהדים שרופים של צ'כוב עדיף שישמרו מרחק), והתוצאה מורמת רק במעט מהעלילה הכה צפויה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...