אמת עירומה: על "קאטפיש"
הויכוח האם "קאטפיש" הוא סרט עלילתי או תיעודי חוסך את הדיון מערכיו האסתטיים הירודים: תסריט צולע ובימוי מקרטע
''קאטפיש'', ארה''ב, 2010
אמת או בדיה. החלוקה המלאכותית של סרטים עלילתיים לעומת סרטי תעודה, שמוסיפה להטריד פסטיבלי קולנוע, היתה אמורה כבר מזמן להתמוסס מאליה, בשל השקפת העולם הפוסט-מודרנית השלטת כעת, ומלכתחילה מטילה ספק באפשרות לבודד "אמת" אחת בתוך ים של בדיות לכאורה. חלוקה זו, שהטרידה בשנים האחרונות את פסטיבל הסרטים הירושלמי, הניבה בין היתר את הסקנדלים העונתיים סביב הגרעין הדוקומנטרי בסרטו העלילתי של דוד אופק - "האגדה על ניקולאי וחוק השבות", כשם שעוררה ויכוח סביב הגרעין העלילתי בסרטו התיעודי של דורון צברי "המדריך למהפכה".
והנה כעת פוסע "קאטפיש" באותו נתיב וכחני מיותר מראש. ברור מאליו שזהו סרט עלילתי, ולאור המוצג בו ברור לא פחות שמדובר בבדיה שיוצריה מתעקשים לטעון שאכן התחוללה באמריקה לפני כמה שנים. האם זה חשוב? לגמרי לא.
ולמה בכלל הוויכוח הזה מחזיק מעמד זמן רב כל כך? בעיקר משום שהוא חוסך את הדיון בערכיו האסתטיים הירודים של הסרט - תסריט צולע, בימוי מקרטע, צילום סקנדליוזי.
תסריט צולע. ''קאטפיש''
יח''צ
על פי "קאטפיש" הכל החל בדצמבר 2007, כאשר צייר ניו יורקי בשם יניב שולמן קיבל חבילת דואר ממישיגן, ובתוכה תמונה שצוירה על ידי ילדה בת שמונה ושמה אבי, שהשתמשה בצילום פרי עבודתו כמקור השראה לציור הזה. טכניקת הרישום הגבוהה, אופני הנחת הצבע והקומפוזיציה המשוכללת, הצביעו על אחת משתיים: או שהילדה גאון ברמתו של פיקאסו, או שמישהו מבוגר חמד לצון. שולמן הימר על התשובה הראשונה, ואחיו אריאל החל לתעד את מערכת היחסים האי-מיילית והפייסבוקית שליבלבה בין הצלם מניו יורק לילדה ממישיגן. מאוחר יותר התרחבה מערכת היחסים, וכללה גם את אם הילדה ואת אחותה למחצה.
הכל נשמע הגיוני, עד אותו הרגע שבו שני האחים - המצולם והמצלם - התייצבו בעיירה שבה אמורה להתגורר משפחתה של הילדה. מהמומנט הזה והלאה מתאר "קאטפיש" )שפמנון בעברית ( את החיים במישיגן
כמופע קרקסי המבוסס על בדיה שמולידה בדיה, עד לכלל רמה של חיזיון אמנותי בנוסח "היציאה דרך חנות המזכרות" - עוד סרט תעודה כביכול, שגנב השנה הרבה כותרות בעולם.
השמות של האחים האחראים לסרט, יניב ואריאל שולמן, אינם מותירים אפשרות אלא להתחשב בשורשיהם הישראליים. ודווקא כאן טמנו השניים את המפתח לסוגיית האמת מול הבדיה.
כאשר הילדה ממישיגן שולחת להם תמונות פרי מכחולה, הרבה הרבה לפני שפוגשת בהם, היא חותמת עליהן בשמה "אבי", אך עושה זאת באותיות עבריות. ככל הנראה, האחים המפברקים לא עמדו בפני הפיתוי להציב את הפיתרון הברור בפני הצופים, ולחסוך את כל ההתווכחויות הלוהטות סביב כן-אמת-לא-אמת. זהו זיוף עלילתי שמסופר באופן חובבני, ילדותי, עטוף בהיפסטריות קולית, וארוז באותה שפה פילמאית מעצבנת שחוגגת כל שנה בפסטיבל סנדאנס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם