ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

האב, הבן ורוח הזמן: על "בוקר טוב אדון פידלמן"

הבן הלוזר כבר לא צריך לרצוח את אביו לפי הציווי האדיפלי. הזמן יעשה את שלו

אדיפוס, הגרסה המשודרגת - הבנים אינם נדרשים עוד לקום על אבותיהם להורגם; די אם יפעילו נגדם את נשק החמלה האנושית. לאחרונה נדמה כי תסביך אדיפוס הפרוידיאני, שהיה להיט עולמי בדרמטורגיה של המאה ה-20, כבר אינו עושה רושם על כותבי התסריטים בישראל. לפני זמן מה היה זה "הערת שוליים", סרטו של יוסף סידר, שוויתר במודע על נוסחת רצח האב, שבכתבי זיגמונד פרויד הוכתבה לכל בן מתבגר, לטובת סוג של פיוס בין הדורות.

והנה כעת מגיע תורו של הסרט "בוקר טוב, אדון פידלמן" לעמת באופן פטאלי בין אב עיקש ובין בנו רפה הרצון ולסדר דווקא לבן הלוזר את הזכייה בעימות הבין דורי. ששון גבאי הוא פידלמן. רסטורטור-המחזיר לרהיטים ישנים את חיי העבר התוססים שלהם - שלעת זקנה מוצא עצמו בודד וזנוח ביקום התל אביבי. הוא אלמן, וזה עתה התאלמן שוב. הפעם לא הייתה זו אשתו שהסתלקה מהעולם, אלא מרס מלמוד הקשיש, שותפו לעסקי השיפוץ.

כל שנותר לו על פני האדמה הוא בנו נח (נבו קמחי), שבאופן מפתיע ירש את חלקו של מלמוד המנוח בבית העסק וכעת לוחץ על אביו לסגור עניין; לחסל את בית המלאכה, שאינו מניב עוד שקל שחוק, ולהקים תחתיו בית מגורים שינפח את חשבונות הבנק של שניהם. מובן שפידלמן העקשן נאחז ברהיטים המתפוררים כאילו היו ידידים ובני משפחה שניצלו מטבח קטלני. אבל לבנו נח יש זמן. בניגוד לציווי הפרוידיאני הוא אינו קם על אביו לחסלו; הוא מעדיף שהזמן יפעל לטובתו. אך אפילו הבן לא דמיין את ההתפתחות הדרמטית הבאה: לבית המלאכה הגוסס מתגלגל צעיר ושמו אנטון (הנרי דוד). מסיבות עלומות, שמשום מה אין העלילה טורחת להסבירן, צעיר זה נמלט מבני משפחתו ומוצא בפידלמן המופנם מעין אב מאמץ. מה יעשה הבן נח כשמול עיניו מטפח אביו סוג של בן מתחרה?

אומלל הוא הבן הביולוגי נח. מצד אחד תוכניות של אביו סותרות את שלו. מצד שני עליו עצמו מרחף צל של ספק מיהו באמת אביו הביולוגי. אולי זהו דווקא מלמוד הזקן, השותף הוותיק שזה עתה מת. לא זו בלבד שהוריש דווקא לנח המבולבל את חלקו בעסק, כאילו היה בנו בכורו, נח הוא גם זה שאמר את הקדיש על קברו הרענן של מלמוד - כמו לרמוז שמתקיים קשר משפחתי בין השניים. חשוד, חשוד מאוד. בוודאי אם לוקחים בחשבון את התמונה המפתיעה שפידלמן מוצא בין חפציו הזנוחים של שותפו המת. תמונה זו מנציחה רגע אינטימי שלו שותפים היו פידלמן, אשתו שאיננה עוד וכמובן שותפו המנוח. מי בכלל יודע מה הלך בין השניים, כאשר הוא, פידלמן, היה עסוק עד מעל ראשו בשיפוץ איזו רגל סוררת של כורסה וינאית מהמאה ה-19?

הוכחה עקיפה לתקפותו האפשרית של ספק זה מספקת, כאילו באקראי, חוה (שרה אדלר), אשתו של הבן נח. חוה מצויה בשלבי היריון מתקדמים, ודווקא בפאזה הנשית המפתיעה הזאת היא מפתחת יחסי קרבה אינטימיים עם אנטון המתלמד, שזה עתה התנחל סמוך ללבו של פידלמן. אם אישה הרה בחודש התשיעי יכולה עדיין לגייס כוחות גוף כדי לדלג בין גברים, סח לעצמו פידלמן הזקן, קל וחומר שאישה רעננה שטרם התעברה מסוגלת הייתה בזמנים ההם לקפץ בין שותפים לעסק.

דווקא לב הקונפליקט הדרמטי בסרט - אומללותו של הבן נח, שנע כמו בטלנובלה מקסיקנית בין ספקות מוצא כבדים ובין התכחשות לציווי האדיפלי הקדמון, הוא החלק הפחות מטופל והיותר חלש בתסריט של "בוקר טוב, אדון פידלמן".

הכותב ארז קו-אל ("חמש שעות מפריז"), שהתקין תסריט שקול ומנומק, המגולל בטבעיות כאילו ספונטנית פיסת הוויי החיה ונושמת בשכונת פועלים תל אביבית, מועד דווקא בחלקים העלילתיים הנסתרים יותר, שאמורים היו לנפק את הרובד המוסרי שבין תחומיו מתרוצצות הדמויות אכולות הספק. אך גם לכך נמצא תיקון. יוסי מדמוני, שלו זה הסרט הראשון שביים לבדו, ללא שותפו הקבוע דוד אופק ("בת ים ניו יורק", "המנגליסטים"), מציב במרכז הסרט את הקלף המנצח שלו - ששון גבאי, ובכך כמו מסיט הצדה את הקונפליקט הדרמטי המרכזי, דילמת הבן, שהתסריט מתקשה לטפל בה. גבאי, בתפקיד פידלמן, עושה את מה שהוא יודע לעשות. כלומר לבנות תפקיד מבפנים.

בלי מחוות גדולות, בלי שפת גוף מוחצנת ועם פנים המכונסות בתוך עצמן. לגבאי, כמו לכמה מהכוכבים המיתולוגיים דוגמת גארי קופר או איב מונטאן, יש פנים המדברות בעיקר בעת שתיקתן. בזכותן הוא עשה עבודת משחק כובשת ב"ביקור התזמורת", ובגינן הוא מתעלה בסרטו הנוכחי אפילו על ההישג ההוא. עוד אס מנצח ב"אדון פידלמן" הוא הצלם בועז יהונתן יעקב, שזרם היטב עם סיפור העלילה והכין עבור הסרט מראה מאובק, שמשלים את האבק שהצטבר במחסן הגרוטאות שעליו מולך הרסטורטור פידלמן.

מבעד לגוני הצהוב חיוור שבהם מונצחים הרהיטים המתים בחנות המחסן של גבאי אפשר להריח את ענן האבק החונק של העבר שבקרבו פועלות הדמויות, המצויות כולן במצב אנושי בלתי פתור -

לא יודעות מאין הן באות ולאן הן הולכות. עלילת המשנה בסרט מגוללת ניסיון פאתטי של פידלמן ואנטון לחדש את ימיו המפוארים של פסנתר סטיינווי נושן ונכה הזרוק במחסן בית המלאכה. השניים מרכיבים לו עמוד שדרה חדש בדמותה של יציקת מסגרת ממתכת, המסוגלת לשאת את עומס הכוח המופעל על המיתרים. הם גם מאפרים אותו כהלכה, באמצעות פוליטורה פירסט קלאס, כאילו מדובר בשכבת מייק אפ מתוצרת אליזבת ארדן.

אך רק דבר פעוט אחד השניים אינם משכילים לסדר לפסנתר המשופץ שלכם - בעל בית של ממש. פסנתרן אמיתי שיתיישב לפניו, ועם אצבעות מעודנות יוריד פקודות מדויקות על הקלידים שלו. ובלי אבא אמיתי גם סטיינווי משופץ הוא לא יותר מסתם כלב חוצות נטוש.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...