יצא טמבל: על "חי בלה לה לנד"
אייל לוי שלף ציפורניים על פרק הבכורה של "חי בלה לה לנד", אבל עכשיו הוא מודה - מדובר במוצר משובח
אז כעסתי. מה זה כעסתי? אמנם החמאתי למראה הנוצץ, אבל חתכתי את היוצרים המוכשרים ומתברר שטעיתי. מדובר באחד המוצרים המשובחים של השנים האחרונות. מי שלא ראה - מומלץ שיזמין את החבילה. לא פחות מגאוני, עד כדי כך.
זו לא רק העריכה הנפלאה וההשקעה בכל פרט קטן, מה שיצר רושם של תוכנית מארץ אחרת, אלא במיוחד צוות המשתתפים, שהימר על כל הקופה ויצא מנצח. שישה שמתחרים ביניהם על פרס יוקרתי, כמה מהם מנסים להחיות קריירה מדשדשת, ויחד הם מוכיחים שלא חייבים לשלוף ציפורניים וללכלך, סטייל "האח הגדול". מתברר שאפשר גם לחיות בשלום ולספק סיפורים מרגשים כל הדרך לגמר, כמו הנסיעה בלימוזינה להופעה האחרונה.
מוכיחים שאפשר גם בלי ללכלך. משתתפי ''חי בלה לה לנד''
צילום: יח''צ
רגע האמת מעבר לפינה ודודו אהרון מחמיא לאלון דה לוקו וזהבה אומרת לאתי, אחותה, שהיא אוהבת אותה ולא בקיטש מתקתק, אלא ברגש, עם המון כוונה מאחורי. זה מה שנקרא לתפוס את הרגעים הקטנים בחיים ולמסגר.
מודה, לפני הצפייה בסדרה הייתה לי דעה קדומה על אנשי הזמר הים תיכוני, חברי השכונה והריקודים על השולחן. והנה, בתוכנית שבה היה להם הרבה מה להפסיד, הם עשו תיקון גדול והבהירו שכדאי להקשיב למה שיש להם לומר.
היו שם דברים שלא פוגשים מדי יום על המסך. אינטליגנציה, פרגון, חברות ובמיוחד חוש הומור - תבלין שחסר בתוכניות
ריאליטי, אשר מציגות דמויות עשויות מקש שאין להן תוכן לספק, חוץ מלרכל ולהכשיל את הקולגה כל הספרינט עד לקו הסיום. "חי בלה לה לנד" מאוד לא ישראלית, אף על פי שהיא הכי ישראלית שיש. מצד אחד תוכנית מהודקת, מקצועית, לא מחפפת בפינות, ומצד שני מציגה את הטיפוסים מהשכונה, אלה שפוגשים מדי יום בתור לבנק, ולכן גם היה קל להזדהות איתם.
רק שמתברר שיש צד שלישי. בזמן שאני כותב על פרגון וחברות, אני קורא ששלום חנוך, מגיבורי נעוריי, לא הופיע בעצרת המחאה הגדולה בגלל ענייני אגו. טוב, הוא כנראה כבר לא חי בלה לה לנד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם