נפגש בשמחות: איך האלבום החדש של ישראל ברייט?
על אף ההפקה הבנאלית, המעריצים הנאמנים של ישראל ברייט, שהמשיכו איתו אחרי השמחות, יהיו מבסוטים גם מהחדש שלו
ישראל ברייט, "דרגות לכלוך וניקיון", היי פידליטי
עבור אותם לקוחות, "דרגות לכלוך וניקיון", אלבום הסולו הרביעי שלו, הוא בשורה משמחת. מהרגע הראשון באלבום - השיר "לילה לבן" - יש תחושה שברייט אוהב את החזרה לאולפן, שכיף לו להגיע לשם, לפתוח איזה בקבוק ולהתחיל לשיר על ה"ילדה היפה שהלכה ולא חזרה". הוא רומנטיקן אבל עם קריצה, שנסונייר עירום תחת מרפסת בורגנית. ב"גוג'יקחטמי" הווליום עולה וברייט עושה ג'יבריש משוגע שמצליח לשמח בלי להפוך מנג'ס.
תמיד יכול לבנות על קהל לקוחות נאמן. עטיפת האלבום
צילום: עידן לוי
היכולות שלו לפרוט את העברית לשברי הברות ומהמקום הזה להקפיץ איזו חידה מוזיקלית מאזורי הקווקז פשוט מעוררת השתאות. ב"כוכבים במקום עיניים", השיר היפה באלבום, הוא מוריד הילוך ומביא בלדה שמזכירה שהוא יודע להיות גם טרובדור עייף ומנחם.
המנעדים המוזיקליים שברייט שוחה בתוכם, כמו גם הכנות הכובשת שלו, הופכים את האלבום הזה לחגיגה כמעט מושלמת. כמעט, כי בסוף ההאזנה יש תחושה שברייט היה יכול לקחת מפיק מוזיקלי מוצלח יותר, שישפוך את הגאונות
שלו לכדי משהו עם מעט יותר ברק ובכך להוציא מהשירים האלה את מלוא הגאונות שחבויה בהם.
גלעד כהנא, שברייט נשמע בדיוק כמוהו בחלק מהשירים, בטח היה יכול לעשות עבודה מרתקת עם החומרים שהתבשלו כאן קצת פחות מדי. ובכל זאת, ישראל ברייט הוא כנראה אחד המוזיקאים הכי ישראליים שצמחו פה. הים התיכון שלו מכיל רומבות ופולקות לצד חפלות פרנסוואיות ומקצבים ערביים. ככזה צריך להוריד בפניו את הכובע. או לפחות איזה שוט נוסף של עלית הארק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם