מין אנדמי: קווים לדמותו של הפאנליסט
הפאנליסט הוא שנון, דעתן ויודע לעשות שמח באמצעות תחביר במקום דרבוקה. חמש הערות על החיה השכיחה ביותר בטלוויזיה
בטור זה אבקש לרדת לחקרו של הפאנליסט, אותה חיה הנפוצה בערבות אולפני הרצליה, מתניידת באמצעות מוניות משותפות עם המאפרת של קרין מגריזו ומשגשגת בסביבת מנחם בן.
1. הפאנליסט נחשב לשנון, תכופות על לא עוול בכפו. בשעה שמנתחי מוח יש כמו זבל, ופרופסורים לגיאולוגיה מרימים צ'יק צ'ק מהיום ליום (יש רשימה אצל התחקירנית של ירון לונדון), אין כמו לצוד שנון לתוכנית בשביל לעשות לתחקירן את היום. מיהו שנון? שנון, ואני מצטטת ממילון התחקירן, הוא "אדם דובר עברית שמכיר את קובי אריאלי, השתתף בעבר בתוכנית פאנל אחת לפחות ומסוגל לדבר באותו הטון בדיוק על גירוש ילדי העובדים הזרים, 'הישרדות 5', פתיחה בטארוט והצגה חדשה בנושא אנורקסיה בכיכובן של אנורקסיות אמיתיות".
שנונה, אגב, זה סיפור אחר לגמרי. שנונה היא פשוט בחורה שכותבת בעיתון. יובהר מיד ששנינות מבוקשת זו חוסה תחת שלל סייגים ומגבלות. היא אינה יכולה לבוא על חשבונו של האדם שהגיע לאולפן על תקן ה"בלתי שנון", מה שמכונה בתחקירנית "שיחת עומק" - נניח השר הממונה, או העובד הזר בכבודו ובעצמו; עליה לציית לכל אותם כללי ברזל הנהוגים בדיבור בטלוויזיה, כלומר לא להסתבך עם שואה, מתים ומתי גולן; ושומה עליה להיות מנוסחת במשפטים בני שלוש הברות גג, עדיף קצרות.
במילים אחרות, השנון מטרתו בעצם לעשות שמח, אולם לעשות זאת באמצעות תחביר במקום באמצעות דרבוקה. יש שיטענו שתנאים אלה, במהותם, חותרים תחת הגדרתה העמוקה של שנינות, שבמיטבה חותרת להרעיד את פני השטח באמצעותו של הבלתי צפוי. ברור שלאנשים אלה אין תקציב להרים תוכנית פאנל.
מה זאת אומרת אין לך מה להגיד על זה? את דעתנית!
איור: מיש
2. הפאנליסט הוא כל כך, אבל כל כך הרבה יותר מזה. בשלב זה, פאנליסטים שמתייחסים לעצמם ברצינות תהומית (יש חיה כזאת, והיא אינה נתונה בסכנת היכחדות) ודאי יעירו שתפקידו של הפאנליסט רחוק מלהסתכם בפיזורן של הלצות תפלות בטון מתחכם, שכן פאנליסט רציני אינו רק שנון - הוא גם דעתן.
הא לכם אם כן דעה: אנשים שמגדירים את עצמם כדעתנים הם בדרך כלל די טמבלים. דעתנות היא באופן כללי תכונה מוערכת באופן חסר כל הצדקה, שכן רק משום שלמישהו יש דעה, זה עוד לא אומר שהיא שווה משהו. עם זאת, אין אלא להודות שדעתנות היא תכונה התפורה על הטלוויזיה: אנשים שכל כך לא מבינים כלום בכלום, עד שזה לא מאיים חלילה על היכולת שלהם לדבר על כל דבר.
בכך לוכד הפאנליזם מהות עמוקה של הטלוויזיה: אם אתה מומחה למשהו זה חבל בטירוף. מומחיות היא ההפך מטלוויזיה. היא דורשת זמן ואורך רוח; היא אינה יכולה לבסס אמירה על רפרוף זריז
על העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות", והיא קומלת בפאנל, מהסוגות הטלוויזיוניות הקלות ביותר להפקה ועל כן גם מהפופולריות ביותר, משום שהיא אינה בנויה לניסוח קליפי, סלוגני, של רעיונות.
כדי להבין במה מדובר די להביט בפאנליסטים מסוג אחר, אלה שהגיעו לטלוויזיה על שום משלח ידם או תחום מומחיותם, ונשארו בה: האנשים האלה שורדים בטלוויזיה - אלה מהם ששורדים בה, שפרצופיהם הפכו מוכרים בכל בית, חלקם עד זרא - חרף מומחיותם, ולא בזכותה: מומחה לטיפול מיני שמוכן ללהג, בהינתן השותפים הנכונים לספה, גם על שמאות מקרקעין, על תזונה נכונה לילדים ועל פנג שוואי; ניצב בדימוס שיש לו הרבה מה להגיד על בר וליאו; מומחה להיסטוריה של צרפת במחצית השנייה של המאה ה-19, שברגע של חולשת הדעת אמר "בטח" כשהתחקירנית שאלה: "אבל אתה יכול לדבר גם על מגדלי התאומים, כן?".
3. על פי אמנת הפאנליסט התשע"א, ישנן שבע מילים שהן עילה לסילוק מן האיגוד לאלתר וללא שימוע: "אבל אין לי מה להגיד על זה". נסו פעם להגיד לתחקירן: "אבל אין לי מה להגיד על זה". מוטב שתאמרו: יש לי מה להגיד על זה, אך לצערי לא אוכל להגיע מחר לטלוויזיה משום שהרגע פתחתי בירי בקניון. זה לפחות מובן, יש בזה היגיון. אבל "אין לי מה להגיד על זה"? מה פירוש "אין לך מה להגיד על זה"? אבל את דעתנית!
4. הפאנליסט הוא היונק היחיד באטמוספירה המסוגל להבדיל בין "דיבור ישיר", "עושים דיבור", "בואו נדבר על זה", "מדברים על זה בבית", "בואו נדבר על זה בבית" ו"מרימים על זה בבית דיבור".
5. הפאנליסט בכל זאת לא כזה גרוע. בסך הכל זה נחמד להיות פאנליסט. מרוויחים מזה כסף, ויש תהילה קלה, ולפעמים זה פשוט קצת כיף. ואם לא היה ברור עד כה, הרי שגם אני שימשתי כפאנליסטית, ויותר מפעם אחת, ואין פה ולו קלון אחד שאני לא נושאת בגאון. אחרי ככלות הכל, אין לג'וב הזה תפורה ממני: אני בחורה שכותבת בעיתון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם