בתוך הצינורות: אבי עדאקי, מוזיקאי ושרברב
אם תשאלו את אבי עדאקי איך ייתכן שזמר רוק מוערך עובד בימים כאינסטלטור, הוא יענה: "אני בכלל שרברב"
גם השנה יופיע עדאקי בבמה המרכזית של אינדינגב, שיתקיים בסוף השבוע במצפה גבולות, אבל עכשיו הוא שם דבר בסצנה. אלבום הבכורה שלו, "מודע אני" - אסופת פזמונים טרובדוריים שנונים, כואבים ומבריקים שהקליט לבדו כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה ובפסנתר - יצא לפני שלוש שנים ונמכר ביותר מ-2,000 עותקים , כמות אסטרונומית ביחס להוצאה עצמית.
ההופעות שלו מלאות, האזכורים באינטרנט גואים, ובאופן כללי נראה שהאיש סומן כאחת ההבטחות הגדולות של סצנת האינדי התל אביבית, זו שפעם קראו לה "שינקינאית". אולי בגלל זה מפתיע לפגוש אותו בבוקר יום חול דווקא ברחוב שינקין בגבעתיים, בחנות מוצרי האינסטלציה של גבאי מוריס, מסתובב אנה ואנה בחיפוש אחר ראש של ברז.
עדאקי נמצא פה מתוקף עיסוקו כאינסטלטור. "שרברב", הוא מתעקש. "אבא שלי אינסטלטור, אני עברתתי - שרברב". גבאי מוריס, המוכר המבוגר בחנות הקטנה, אמנם שמע על הקריירה האחרת של לקוחו, אבל מעדיף כעת להתמקד בסיפורים על אודות האב (האינסטלטור) לבית עדאקי ובבדיחות על מוצאה התימני של השושלת. "אני אתן לגבאי את הדיסק החדש שלי במתנה", עדאקי לוחש לי מאוחר יותר כשהוא נשען על הטוסטוס הישן שלו מחוץ לחנות, "אבל לא בטוח שהוא יקשיב".
"אני לא רוצה להישען על המוזיקה כפרנסה", אומר עדאקי, בן 35, "כי הדברים צריכים לגדול בקצב שלהם". ואיך התגלגל דווקא לשרברבות? "בעבר עזרתי לאבא שלי בעבודה, ואחרי שעבדתי תקופה במסעדת דגים וחטפתי אלרגיה מהדגים ידעתי לאן אני יכול ללכת". אלא שאצל עדאקי, טיפוס חסר מנוח שלא שועה לתבניות המקובלות ולא מתרשם מהמחיצות המלאכותיות, האינסטלציה והאמנות קשורות זו בזו. כרטיס הביקור שלו הוא פואמה זעירה: "אם סתום או אם נוזל/ אם מפלסטיק או ברזל/ רוצים חדש או שנשבר/ אם זה דחוף או למחר/ אבי שרברב".
רוב לקוחותיו של עדאקי הם מתחום המוזיקה
בימים אלה רואה אור אלבום הופעה חיה של העדאקי'ז (הכוללת, מלבד עדאקי ודקל, גם את המתופף מוטי מזרחי). ההופעה הוקלטה באוזןבר, מועדון ההופעות של האוזן השלישית שגם הוא ברשימת לקוחותיו של השרברב. בניגוד לאלבום הקודם, המינורי, החדש הוא אלבום רוק מלוכלך, פרוע, כמעט מרושל. "לא שינינו שום דבר בהקלטה", הוא מתגאה, "רציתי לשמור על זה אמיתי ונאמן למקור".
בדומה לאלבום הקודם, בשלב הראשון לא ייצא "העדאקי'ז באוזןבר" לחנויות המובחרות. "בינתיים אני שולח אותו ל-250 חברים בתור מתנה. אני עדיין לא מרגיש בשל לאלבום אולפן רשמי, אבל חבר אמר לי פעם שהאויב הכי גדול של הטוב הוא הטוב ביותר, ומאז אני מרשה לעצמי לשחרר. האלבום הראשון שלי מוכר כל חודש עוד עשרה עותקים. מי שירצה להשיג את האלבום החדש ישיג אותו".
המוזיקה של העדאקי'ז היא בעיקרה רוק מחוספס, אבל הלהטוטנות המילולית והחיבור למקורות מזכירים אחד, מאיר אריאל. האם השרברב המזמר הוא התשובה העכשווית לצנחן המזמר? "אנשים אומרים את זה בגלל שהוא שר 'מודה אני' ואני שר 'מודע אני', אבל אני לא בהכרח מושפע ישירות. אני לא שומע המון מוזיקה. מקשיב בעיקר לרשת ב'".
גם את הרפרנסים ליהדות הוא מסרב להפוך לדגל. "אני יהודי, וזה קיים במוזיקה, אבל אני לא אוהב ביצות. העברתי את החומרים שלי דרך חבר משותף לשולי רנד, שאני מאוד אוהב ורואה בו גשר גדול בין הדתיים והחילונים. החבר חזר ואמר ששולי אומר שאני משורר גדול, אבל יש בשירים שלי טקסטים שהתורה אוסרת עליו לשמוע. ביקשתי מהחבר שימסור לשולי שחוץ מהמילה 'לשנרקל' אני לא משתמש בשום מילה שלא מופיעה בכתבי הקודש".
ובכל זאת, קל להבין את רנד, שנרתע ודאי משורות כמו "יש לי גנים של גמד וזין של חמור", או מההומאז' המבריק לביאליק ששיאו במילים "היי לי אם וגם אחות/ וביחד גילוי עריות". אמנם עדאקי שר "תודה לאל" אבל כשהוא כותב נראה שאין לו אלוהים. האיש אאוטסיידר. המוזיקאי היחיד ששוחה בבורות ניקוז מסרב להשתכשך במי הסצנה, גר רחוק ממרכז העיר, ותוך כדי שיחה מתברר שיש לו פה מלא גם על המשטרה, על הממשלה ועל הממסד באופן כללי. "אני מנסה להרכיב בראש רשימה של 120 איש טובים שיחליפו את ההנהגה, אבל זה עוד בתהליך. שרת המשפטים שלי היא אילנה דיין".
עד שישלים את חזון המהפכה נמצא כעת עדאקי, שהתמהמה שנים עם שירים במגירה, בעיצומו של אמוק יצירתי. "חוץ מהעדאקי'ז אני גם משתף פעולה עם להקת הדמעות, עובד קצת על חומר מזרחי, וגם כתבתי אוסף שירי ילדים לאחיין שלי,'שירים שיואב יאהב'. ניסיתי את השירים על ילדים בגן שאני עושה בו אינסטלציה והם מאוד נהנו". אם זה לא מספיק, קירות ביתו מכוסים דיוקנאות עצמיים שהוא מצייר בפסטל על בד כ"תהליך טיפולי". "מבחינה כלכלית אני במצב גרוע, אבל מבחינה אמנותית הכל מצוין", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם