מיכאיל שלי: על "בפריז" בכיכובו של ברישניקוב
מיכאיל ברישניקוב שוב בישראל, הפעם כשחקן תיאטרון שמגלם גנרל רוסי ונותן שואו גדול
המחזה, "בפריז", שמוצג השבוע בישראל, הוא עיבוד חדשני ביותר לסיפור קצר של הסופר הרוסי זוכה פרס נובל, איוון בונין. המחזה מתאר רומן בין שני גולים רוסים, גנרל בדימוס בצבא הרוסי הלבן ואישה הצעירה ממנו בשנים רבות ועובדת במסעדה קטנה. שניהם נאלצו לעזוב את מולדתם לאחר המהפכה, ובפגישתם המקרית בפריז של שנת 1930 מתחיל סיפור אהבתם הקצר. אהבתם המוחלטת, שלדברי הגנרל היא הרגע הפלאי שכולנו בעצם מחכים לו, נקטעת בבת אחת עם מותו הסתמי של הגנרל. הצעירה נאלצת להמשיך בחייה ללא תקווה, ונדרשת לאותה סבלנות של בודדים, שהיא "תרופתם העצובה של חסרי הכל ".
זהו כל הסיפור, סיפורו המקורי של בונין, שאורכו (בתרגום העברי) בקושי 12 עמודים. אבל אורך המחזה של קרימוב הוא כשעה וחצי (!) ובמסיבת העיתונאים נשאל הבמאי כיצד יוצרים מחזה בן שעה וחצי מטקסט של 12 עמודים. קרימוב, הנראה כאמן רוסי מיוסר ומגושם, התלבט, חשב, ולבסוף השיב ברוסית: "כי אני מקצוען".
קרימוב הוא דמות יוצאת דופן בעולם התיאטרון. צייר מצליח שהוכשר במקצועות העיצוב בתיאטרון, ולפני כשש שנים הקים את אנסמבל "המעבדה". יום אחד, לפני כמה חודשים, קרה לו מה שכל אמן מתחיל חולם עליו. במהלך ביקור שערך בניו יורק, הפגיש מכר משותף בינו לבין הרקדן וכוכב העל ברישניקוב. קרימוב נתן לו הקלטה של אחת מהצגות "המעבדה", ולהפתעתו ברישניקוב צפה בה בו במקום והחמיא לבמאי הצעיר והאוונגרדי. לפני שנפרדו עוד ניצל קרימוב את ההזדמנות והציע לברישניקוב לעשות הצגה יחד במסגרת "המעבדה". ברישניקוב , שכבר עשה וראה כמעט הכל, כולל השתתפות ב"סקס והעיר הגדולה", השיב בחיוב.
הדבר
במסיבת העיתונאים היתה נוכחותו של "מישה" מרשימה מאוד, מהפנטת, למרות תשובותיו הקורקטיות וסירובו להודות בקשר בין המחזה לביוגרפיה שלו. ברישניקוב נראה דרוך ושלו בו בזמן. הוא משופשף מאוד ומודע לכריזמה שלו, להיותו כוכב. אפשר לחשוב שהוא וירטואוז שהכל בא לו בקלות, והוא נראה צעיר בהרבה מ-63 שנותיו ."'בפריז' הוא סיפור אנושי", אמר על עלילת המחזה, "סיפור על בני אדם באשר הם".
מחבר הסיפור האנושי הזה, בונין, נולד ב-1870. אחרי המהפכה הבולשביקית בשנת 1917 נשאר נאמן לצאר והיה לאויב מושבע של הקומוניזם. בשנת 1920, גלה כמו אנשי רוח רוסים רבים לפריז, שנהפכה למרכז הספרות והאמנות הרוסית. גולים אלה חיו בעוני ובבדידות, רדופים על ידי שליחי המשטר הסובייטי.
הסופרת נינה ברברובה, שגלתה אף היא מרוסיה לפריז (בשנת 1922), סיפרה בזיכרונותיה על היכרותה עם בונין בתנאי חיים אלה בפריז: "יום ההולדת שלי חל ב-8 בחודש . בקושי השגתי חצי ליטרה נקניק. ערכתי שולחן בחדר האוכל, פרסתי 12 פרוסות לחם אפור ושמתי עליהן 12 פרוסות נקניק... אמרתי בלבי כי השולחן נאה למדי. בעוד אני מוזגת תה, עברו האורחים (ידידים וסופרים שהיגרו מרוסיה) אל חדר האוכל. בונין נכנס הראשון, הסתכל בכריכים וללא חיפזון אכל בזו אחר זו את כל 12 פרוסות הנקניק".
למרות גינוני השולחן האלה זכה בונין בשנת 1933 בפרס נובל לספרות. מרבית סיפוריו מתרחשים ברוסיה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ומקצתם , כמו הסיפור "בפריז", עוסקים במהגרים רוסים בצרפת בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת.
בהצגות שיעלו במרכז סוזן דלל ביפו מציג המהגר ברישניקוב את סיפורו של המהגר בונין בפני קהל שימנה מן הסתם לא מעט מהגרים. כל החומרים לשואו גדול כבר נמצאים כאן, כולל כמובן מחיר הכרטיס, סביב 350 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם