עוד יהיה לי: מה יהיה עם הקריירה של מרגול?
יום אחד מרגול אולי עוד תצליח לשוב ולפרוש כנפיים אחרי הנפילה הגדולה, כמו שעשו לפניה זוהר ארגוב, בריטני ספירס ומייקל ג'קסון. בינתיים, תמיר קליסקי כבר מוכן להלחין לה שיר חדש
הסינגל האחרון שלה, "ילד", שיצא בסוף החודש שעבר, התקבל באדישות מופגנת. נכון להיום, רגע אחרי עסקת הטיעון שבה הודתה בעבירה שיש עמה קלון (סחיטה באיומים), מרגול די מחוקה בתעשייה. הכתם שדבק בה הפך אותה לפרסונה נון גרטה כמעט בן לילה. אין ספק בכך שמדובר, מבחינתה, בטרגדיה של ממש. מקרה קלאסי של נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקא.
מצד שני, מרגול היא לא בדיוק עץ ירוק מפלסטיק. חוסן נפשי ויכולת להתמודד עם מציאות קשה הם שניים מאפיוניה הבולטים. לאורך הקריירה הארוכה שלה, היא הרי כבר גילתה יכולות מרשימות למדי בטיפוס עצמאי וסיזיפי אל הפריים טיים של ערוץ 2. בהחלט אפשר להניח שיום אחד, בעוד שנה-שנתיים, היא שוב תפרוש כנפיים. הבור שחפרו לה הפרסומים בפרשה אמנם עמוק, חשוך ושורץ תולעים, אבל עדיין, קשה להגדירו "קבר". השאלה היא רק אם נותר לה מספיק כוח נפשי ופיזי כדי להתחיל עכשיו, בגיל 63, את הכל מהתחלה. וגם, כמובן, אם אנחנו, התקשורת, נסכים לתת לה צ'אנס נוסף.
חופני כהן - מי שהיה אחד מחבריה הקרובים של מרגול במהלך שנות השמונים (ולאחרונה האשים אותה בצביעות ובהתמסחרות) - מאמין שבסופו של דבר היא תצליח לצאת מזה, אבל עד אז הוא בהחלט לא צופה לה חיים קלים מהתקשורת. לטענתו, הפרסומים השליליים שליוו את הפרשה עד כה לא היו רק פונקציה של חומרת המעשים של מרגול, אלא היו נגועים גם באפליה עדתית.
"בזמן האחרון היה עליה עליהום שלא היה לו אח ורע", הוא אומר, "התקשורת פה חגגה עליה בצורה שטנית, גורפת וסוחפת. אני בפירוש חושב שהיא קיבלה יחס מפלה מהתקשורת, שממש גבל בלגלוג. הבחורה הזאת יצרה פה סלנג, הייתה סוג של דמות - לא, אני באמת לא מבין למה היא כל כך מפריעה לאנשים מסוימים. מה, זה רק בגלל שהיא צנעני?".
תמיר קליסקי, קלידן אתניקס, שמכיר
"ככה זה פה", אומר קליסקי, "יש כאלה שמחליקים להם את זה ואומרים 'וואלה, שובב, קטעים איתו' ומדברים על אישיותו הססגונית וכו', ויש כאלה, כמו למשל מרגול, שישר מקשרים את מה שהם עשו לפשע".
בסדר, אבל מרגול הודתה שהיא הייתה שותפה לפשע.
"אף אחד לא בדיוק יודע מה היה שם, אבל אני מוכן להתחייב בפניך, לתת את ראשי, על זה שהיא לא באמת התכוונה לאיים על אף אחד או לשלוח אנשים למישהו הביתה. היא אישה בודדה בין זאבים רבים ולא קטנים, ויכול להיות שמישהו היה חייב לה כסף, או שהיא חשבה שהוא חייב לה, ואז מישהו אחר בא אליה ואמר 'אל תדאגי, אני אסדר לך', והיא אמרה לו 'אוקיי, יאללה' בלי לחשוב על ההשלכות. אני לא חושב שהיא עשתה משהו ראוי וחכם, אבל במשך שבועיים היה נדמה שהיא אשת הפשע מספר אחת בישראל - וזה ממש לא המצב".
זאת אומרת שאם היא תבקש ממך להלחין או להפיק לה שיר חדש, תלך על זה?
"חד משמעית כן. בסדר, אז היא פישלה, אבל מכאן ועד להגיד 'אני לא אכתוב לה שירים' יש דרך ארוכה. מה, אני אגיד לה 'לא' בגלל שהיא דיברה עם איזה מישהו על איזה משהו? נו באמת. אני לא איזה ערוץ טלוויזיה שמחויב לרגולציה ולדברים כאלה. סך הכל, מה שקרה פה לא קשור לחיים שלה, היא לא הייתה במקומות האלה, ואני באמת מחזיק ממנה זמרת מכובדת במחוזותינו. המקרה הזה, בכלל, הגיע למקומות ממש הזויים. אתה באמת מאמין שמרגול היא זו שהכניסה את הפשע לשוק הבידור? זה מופרך לגמרי. לדעתי, היא תיכנס עכשיו לאיזו תקופת צינון של שנה-שנתיים, תעבוד על חומרים, ואחר כך תחזור לאט לאט לחיק החברה והתעשייה. אני בטוח בזה לגמרי".
קליסקי מנסה לשדר אופטימיות, אבל בקשת, כאמור, ויתרו על שירותיה, ולטענתו של אשר ראובני, שהיה האמרגן של צנעני במשך תשע שנים, הצעד הזה אף נעשה מאוחר מדי מצדם.
"עכשיו", הוא אומר, "עושה רושם שהדלתות נסגרו בפניה באופן הרמטי, אבל לדעתי, גם בלי קשר למה שקרה, היא כבר מיצתה את עצמה בכוכב נולד מעל ומעבר. בכלל, אני לא יודע אם היא תחזור לטלוויזיה כל כך מהר, וייקח לה זמן גם כדי לחזור להופעות. הרבה זמן. מה לעשות, היא עשתה צעד בלי לחשוב, ועכשיו היא משלמת על זה.
"ימים יגידו אם הפופולאריות שלה תגבר על הכתם הזה - כמו שקרה, למשל, במקרה של זהר ארגוב, שנשפט ב-1978 ואחר כך פרץ בגדול. הבעיה היא שאנשים במדינה הזאת רגישים מאוד לדברים האלה. המוסדות הממשלתיים לא נלהבים לפרגן לזמרים פרובלמאטיים, ולכן אני מאמין שיהיו ערים מסוימות שלא ייקחו אותה להופיע ביום העצמאות, לדוגמה. אני לא חושב שהיא נמחקה טוטאלית, אבל היא נפגעה קשות. עכשיו, בכל אופן, היא צריכה להפשיל שרוולים ולעבוד קשה. פחות לדבר, יותר לעשות".
ובכל זאת, במוקדם או במאוחר מרגול תהיה חייבת לדבר - ולו רק כדי לנסות לשכנע את הקהל שלה, ובעיקר את התקשורת, שהיא עדיין אותה מלעונה חבר'המנית שממטירה קללות וחוטפת ג'ננות רק בצחוק. "תראה", אומרת אהובה עוזרי, חברתה הוותיקה, "אני מכירה את מרגול מעל 45 שנה, ונכון, היא מדברת כמו גנגסטרית. יש לה פה חבל על הזמן. אנחנו, אנשי כרם התימנים, אוהבים לדבר בסגנון הזה ויודעים שזה לא רציני.
"פעם אפילו הייתה לי חברה שאם היא לא הייתה מקללת, זה היה סימן שהיא חולה. הבעיה היא שאולי יש פה אנשים אחרים שלא מבינים את זה ככה, אבל אני חותמת לך: מרגול לא הולכת עם פושעים ולא שום דבר. עכשיו אני רק מקווה שהכל יסתדר לה עם הזמן. ברור לי שלא ייקחו אותה עכשיו להופיע בכנסת או משהו כזה, אבל בסדר, לא נורא, היא תמצא מקומות אחרים להופיע בהם. האמת היא שחשבתי שהיא תהיה כמו נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ותעמוד על שלה, אבל כנראה שהיא באמת נשברה בסוף. תשמע, זה כואב לי מאוד, הסיפור הזה. דיברתי איתה לא מזמן, והיא נשמעה שבורה לגמרי, אבל אני מאמינה שהיא תחזור לעצמה אחרי שיעבור קצת זעם. אני לא רוצה לחשוב שהתקשורת תהיה עד כדי כך רעה אליה, כי אם היא תיעלם, זה יהיה הפסד גדול מאוד למוזיקה המזרחית. מאודמאוד גדול".
לצערה של מרגול, מה שבכל מקרה די בטוח זה שאם התקשורת הישראלית רוצה למחוק אמן מסוים מהתודעה, היא יודעת איך לעשות את זה. המוזיקאי שרון הולצמן - שעורר פרובוקציות רבות, ובין השאר החטיף מכות לעיתונאי בטקס פרסי עמ"י - חווה את המחיקה הזאת על בשרו כבר כמה שנים טובות.
"כאחד שעשה הרבה טעויות ושטויות אני יכול להגיד, במרחק הזמן, שאנשים במדיה, כמו רוב האנשים בעולם, מתחלקים לשני סוגים", הוא אומר, "אלה שמפרידים בין המוזיקה לאמן ואלה שלא מפרידים. לא מזמן קיבלתי מייל העורך הראשי של תחנת רדיו מסוימת, שאמר לי 'הכל אישי, שרון. אני מחרים אותך ואת המוזיקה שלך - ואני גאה בזה!', מרגול צריכה להבין שיהיו כאלה שיחרימו אותה, אבל היא לא צריכה להתרגש מזה, אלא לעשות כמוני: להתרכז בלעשות מוזיקה, שזה הדבר החשוב. אנשים שמחרימים מוזיקאים על טעויות שהם עשו בעבר הם אנשים קטנים. אנשים גדולים מוחלים וממשיכים הלאה. אני, באופן אישי, מעדיף שהעולם יהיה מלא במוזיקאים גם אם הם עשו טעות בחיים. אני בעד מרגול. נקודה. אני מקווה שיסלחו לה, ויש לי הרגשה שזה יקרה".
הבעיה הכי גדולה, מבחינתה של מרגול, היא שהיחס שהיא קיבלה עד כה מהמדיה היה מיוחד במינו - ולאו דווקא בהקשר החיובי. מצד אחד, מרגול מעולם לא נחשבה לזמרת מזרחית אסלית, פר אקסלנס, כמו למשל שרית חדד. היא כיוונה יותר לאזורי הבלוז והסול, ובהתאם לכך נתפסה על ידי תחנות הרדיו המזוהות עם מוזיקה מזרחית כיציאה לא ממש קשורה.
במקומות אחרים, כמו למשל גלגלצ - שאימצה את ה"עץ ירוק מפלסטיק" שלה - שימשה מרגול מעין עלה תאנה. עשו לה שם ג'סטה של כבוד, אבל לא החזיקו ממנה אייקון רציני, עם משקל סגולי של ממש, ולא באמת חיבקו אותה. החיבה אליה הרגישה מעושה וזמנית, וכנראה שגם העובדה שהיא הייתה שותפה לפסגת הפריים טיים בערוץ 2 תרמה לחיזוק מעמדה בישיבות הפלייליסט.
ועכשיו, אחרי שהחליקה מהפסגה הזאת, קשה להניח שמישהו שם ימשיך להתעניין בה - אם או בלי קשר לפשעים שביצעה. סביר להניח שהגופים המסקרים - למשל, העיתון הזה - דווקא ימשיכו להתעניין בה בעתיד הקרוב, אבל גם זה לא בהכרח יעשה למרגול טוב.
"אני חושבת שלפעמים התקשורת מסבכת את הדברים ועושה יותר פלונטרים ממה שצריך", אומרת שרית בירן, היחצ"נית של קובי פרץ, שעבר לאחרונה כמה וכמה שטיפות תקשורתיות רציניות. "אם הכתבה הזאת, למשל, לא הייתה נכתבת והדיון הזה לא היה עולה לסדר היום, למרגול היה הרבה יותר קל לחזור. ככל שהתקשורת תניח לזה יהיה לה יותר קל לחזור. כמו שהיא הניחה לגלעד שליט, להבדיל".
"מה לעשות, החברה שלנו היא חברה מענישה", מסכם חופני כהן, "תן לה ללקק את הפצעים, ותאמין לי שהיא תהיה כמו שהיא הייתה. טוב, אולי לא באותם ממדים בדיוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם