על הפרק: פרק ראשון מ"הפיראטים" של מייקל קרייטון
עותק של "הפיראטים" נמצא במחשבו של מייקל קרייטון לאחר מותו ב-2008. כעת הוא תורגם לעברית ואנחנו מביאים לכם פרק ראשון מתוכו, וגם מחלקים לכם עותקים במתנה
המשימה נראית בלתי אפשרית. מדובר בספינת מלחמה מוגנת בנמל שנשלט על ידי מבצר מאויש בלוחמים ספרדים בפיקודו של מפקד אכזר במיוחד הנוהג לסרס את קורבנותיו בחרבו בטרם יפריד את ראשם מגופם.
חלק ראשון - פּורט רויאל
פרק 1
סֶר ג'יימס אלמונט, אשר מונה בידי הוד מלכותו צ'ארלס השני למושל ג'מייקה, נהג להתעורר כל בוקר בשעה מוקדמת. בחלקו נבע הדבר מאורח חייו כאלמן מזדקן, בחלקו עקב שינה טרופה - תוצאת מכאוביו בעקבות מחלת הפודגרה שממנה סבל - ובחלקו מקשיי הסתגלותו למזג האוויר במושבה ג'מייקה שהפך להיות חם ולח זמן קצר אחרי עלות השחר.
גם בוקרו של ה-7 בספטמבר 1665 לא היה שונה, ומיד כאשר התעורר משנתו בחדרו שבקומה השלישית במעון המושל הוא ניגש אל החלון כדי לבדוק את מזג האוויר ולחזות ביום החדש. מעון המושל היה בניין לבֵנים מרשים בעל גג רעפים אדום. זה גם היה הבניין היחיד בפורט רויאל שהיו בו שלוש קומות, ומחלונו נשקף מבט מצוין על העיר שנפרשׂה מתחתיו. הוא ראה את מדליקי הפנסים סובבים ברחובות ומכבים את האורות שהדליקו בליל אמש. ברחוב רידג' הוא ראה את סיור הבוקר של אנשי המשמר אוסף את גוויות המתים ואת השיכורים שהיו מוטלים בבוץ. ממש מתחת לחלונו שעטה מרכבת המשא הראשונה שהביאה חביות מים מן הריו קוברה אשר זרם קילומטרים אחדים מן העיר. פרט לזאת הייתה פורט רויאל שקטה ונהנתה מן הרגע הקצר שבין התמוטטותם, מתוך קהות חושים, של שיכורי הלילה האחרונים ובין תחילתה של המולת הבוקר ליד רציפי הנמל.
בהביטו מעבר לרחובות הצרים והצפופים אל הנמל הוא ראה סבך של תרנים מתנודדים ומאות אוניות מכל הגדלים נקשרות אל הרציפים. מעבר להן, עדיין בים, הוא ראה אוניית סוחר אנגלית דו-תורנית שהטילה עוגן מעבר לאי הקטן, קרוב לשוּנית בשם רקהאם. ברור שהאונייה הגיעה במהלך הלילה וקברניטהּ, בפיקחותו הרבה, בחר להמתין לאור יום על מנת להיכנס לנמלהּ של פורט רויאל. לאורו המתגבר של השחר העולה הוא ראה כיצד פורשׂים מחדש את המפרשים העִליים של אוניית הסוחר, וגם את שתי הסירות שנשלחו מן החוף שליד מבצר צ'ארלס כדי לסייע בגרירת האונייה לנמל.
המושל אלמונט, שבפי המקומיים זכה לכינוי "ג'יימס העשירי" בגלל התעקשותו לקבל מן הפְּריבָטירים מעשר לטובת קופתו האישית, נפנה מן החלון ודידה על רגלו הכואבת לאורך החדר בדרכו לסידורי הבוקר שלו. כבר באותו רגע נשכחה ממנו אוניית הסוחר שכן בבוקר המסוים הזה היה על סר צ'ארלס למלא חובה לא נעימה, כלומר להיות נוכח בתלייה.
בשבוע הקודם לכדו החיילים נבל צרפתי בשם לֶה קלֶרק והוא הורשע בפיראטיות, דהיינו, פשיטה לשם שוד, על יישוב בשם אוצ'ו ריוס, על החוף הצפוני של האי.
על סמך עדותם של מתיישבים אחדים ששרדו את ההתקפה נדון לה קלרק להיתלות בצווארו עד צאת נשמתו על הגרדום הציבורי שברחוב הַיי. למושל אלמונט לא היה עניין מיוחד בצרפתי או באופיו, אבל תפקידו הרשמי חייב אותו להיות נוכח בתלייה. פירוש הדבר היה בוקר רשמי ומשעמם למדי.
ריצ'רדס, משרתו האישי של המושל, נכנס לחדר. "בוקר טוב, הוד מעלתך. הנה היין שלך." הוא הגיש למושל כוס של יין קלארט והמושל הגיר אותו אל גרונו בלגימה אחת. ריצ'רדס פרשׂ לפניו את כל פרטי הטואלטיקה: קערה עם מי ורדים טריים, קערה נוספת עם גרגירי הדס כתושים וקערה שלישית קטנה של אבקת שיניים כשלצדה מטלית לניקוי שיניים. המושל אלמונט החל את הטיפול היומי שלו על רקע לחש המפוח לפיזור בושם שהפעיל ריצ'רדס כמדי בוקר.
"יום חם מדי לתלייה," העיר ריצ'רדס וסר ג'יימס נהם בהסכמה. הוא מרח את שערו המידלדל במשחת גרגירי ההדס. המושל אלמונט היה בן חמישים ואחת
המושל אלמונט שטף את שערו במי הוורדים, יִבש אותו במגבת ובחן את הופעתו במראה.
אחד היתרונות שנבעו ממעמדו כבעל הסמכות הבכירה ביותר במושבה ג'מייקה היה שהוא החזיק ברשותו את הראי הטוב ביותר באי. הוא היה נטול פגמים וגודלו היה כמעט אלף סנטימטרים רבועים. שנה אחת קודם לכן נשלח הראי מלונדון לאחד מסוחרי המקום ואלמונט החרים אותו בתואנה כזאת או אחרת. הוא לא ההעמיד עצמו מעל מעשים כאלה ובאמת ובתמים חש כי ההתנהגות הנוקשה הזאת רק מעלה את קרנו בעיני הקהילה. המושל-לשעבר, סר ויליאם לייטון הזהיר אותו עוד בלונדון כי ג'מייקה "איננה מחוז שסובל מעודף מוסר." בשנים שאחר כך נזכר סר ג'יימס במשפט הזה לעתים קרובות וחשב כי הדברים, שנוסחו בצורה קולעת כל כך, נאמרו בעצם בלשון המעטה. לשונו של סר ג'יימס עצמו לא הייתה רהוטה מדי; הוא גם היה בוטה ביותר ומהיר חֵמה, עובדה שזקף לחובת הפודגרה שלו.
כעת, כשבחן את עצמו במראה, הוא שם לב כי הגיע הזמן לפגוש את אנדרס, הספר שלו, כדי שיסדר את זקנו. סר ג'יימס לא היה גבר נאה ולכן גידל זקן מלא שיפצה על פניו המחודדים כפניו של סמוּר.
הוא רטן לעבר דמותו הנשקפת במראה והפנה את תשומת לבו אל שִניו כשהוא תוחב אצבע רטובה לתוך המשחה העשויה מראש ארנבת טחון עד דק, קליפת רימון ופריחת אפרסק. הוא שפשף את שיניו בחיפזון והמהם לעצמו מנגינה קטנה. ריצ'רדס, שעמד ליד החלון, הביט החוצה אל האונייה הקרבה. "אומרים שזוהי הגוֹדספיד, אדוני."
"אוה, באמת?" סר ג'יימס שטף את פיו במעט מי ורדים, ירק וניגב את שיניו במטלית המיוחדת למטרה זו. הייתה זו מטלית-שיניים אלגנטית מהולנד, עשויה משי אדום עם שולי תחרה. היו לו ארבע מטליות כאלה, עוד פינוק שנבע ממעמדו במושבה. אבל אחת מהן כבר הושחתה כאשר משרתת רשלנית ניקתה אותה בחבטה על סלע, כדרך הילידים, ובכך גרמה להרס הבד העדין. קשה למצוא כאן משרתים טובים. גם את זאת ציין באוזניו סר ויליאם.
ריצ'רדס היה יוצא דופן. הוא היה משרת שיש לנצור, אמנם סקוטי, אך נקי, נאמן ואחראי במידה סבירה. כמו כן אפשר היה לסמוך עליו שידווח את הרכילות ואת המתרחש בעיר, דברים שאחרת לא היו מגיעים לאוזניו של המושל.
"הגוֹדספיד, אמרת?"
"אַיי, סר," אישר ריצ'רדס ופרשׂ על המיטה את המלתחה לאותו יום.
"האם המזכיר שלי נמצא על סיפונה?" באיגרת שהגיעה בחודש שעבר נאמר כי הגודספיד אמורה להביא עמה את המזכיר החדש שלו, מישהו בשם רוברט הֶקלֶט. סר ג'יימס לא שמע מעודו על האיש וציפה לפגוש אותו. בשמונת החודשים האחרונים, מאז שלואיס מת מדיזנטריה, הוא היה ללא מזכיר.
"אני מאמין שכן, אדוני," אמר ריצ'רדס.
סר ג'יימס החל למרוח את האיפור. קודם כול הוא מרח שכבה של עופרת לבנה וחומץ כדי לשוות לפניו ולצווארו מראה אופנתי חיוור. אחר כך הוא מרח על השפתיים והלחיים צבע אדום שיוצר מעירבוב של אצות ואוכרה.
"היית רוצה לדחות את התלייה?" שאל ריצ'רדס והביא למושל את השמן הרפואי שלו.
"לא, אני חושב שלא," אמר אלמונט והתכווץ כשבלע כפית מלאה. השמן הזה, שמוצה מכלבים אדומי-פרווה, נרקח בלונדון בידי אדם בשם מילנר והתפרסם כתרופה יעילה לפודגרה. סר ג'יימס הקפיד לבלוע אותה מדי בוקר.
אחר כך הוא התלבש לקראת היום המצפה לו. ריצ'רדס הניח את כל פרטי הלבוש הרשמיים בסדר הנכון. ראשית לבש סר ג'יימס טוניקה לבנה ממשי מובחר ואחריה גרביים ארוכים בצבע תכלת. אחר כך ז'קט קטיפה ירוק מרופד בקשיחות וחם עד אימה, אבל הכרחי ליום שיש בו גינונים רשמיים. כובע הנוצות המשובח שלו השלים את הלבוש.
כל זה גזל ממנו כמעט שעה. בעד החלון הפתוח יכול היה סר ג'יימס לשמוע את המולת הבוקר ואת קריאות העיר המתעוררת משנתה.
הוא עשה צעד אחד אחורה ואִפשר לריצ'רדס לסקור אותו. ריצ'רדס סידר מעט את הקמט בצווארון והנהן בשביעות רצון. "קומנדר סקוט ממתין עם המרכבה שלך, הוד מעלתך," אמר ריצ'רדס.
"טוב מאוד," אמר סר ג'יימס ואז, כשהוא נע לאטו ועם כל צעד חש בפרץ של כאב חד בבוהן שמאל, הוא החל מזיע במעילו הכבד והמצועצע, והאיפור זרם לאורך לחייו ואוזניו. וכך ירד לו מושל ג'מייקה במדרגות שהובילו ממעון המושל אל הרחוב, שם כבר המתינה לו המרכבה.
רוצים עותק משלכם? ענו על שאלת הטריוויה ואולי תזכו:
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם