אב טיפוס: לולו גינסבורג מתמודד עם המיתוס של אביו
המחווה של לולו גינסבורג לאביו סרז' כוללת שיתופי פעולה עם ג'וני דפ, סקרלט ג'והנסון ואיגי פופ. ראיון מיוחד עם שחר אבן צור
כשחזרתי לארץ היה לי ברור שאני חייב להקליט שיר של סרז' בתרגום לעברית ולשלוח אותו לאריק כמתנה. השיר הזה שהקלטתי הצית ברגע אלבום שלם, "רקוויאם למנוול" שמו, ובו עשרה שירים מכל התקופות שבהן סרז' יצר בתרגום לעברית מאת ז'ראר וחווה בן חמו. הטלפון מצלצל - לולו גינסבורג בצדו השני של הקו. "הלו" במלרע, "הלו" במלעיל, "לולו, מה שלומך?".
היום יוצא לאור בישראל אלבומו הראשון של לולו גינסבורג, בן 26, שנקרא "מגינסבורג ללולו". באלבום 16 שירים של סרז'. לולו, שכמו אביו נקרא במקור לוסיאן, הוא בנם של סרז' ואשתו השלישית קרוליין "במבו" פאולוס. את אביו, שמת כשהיה בן 5 בלבד, הוא בקושי הספיק להכיר, אבל זה לא מונע ממנו להתמודד עם המיתוס כבר באלבום הבכורה שלו. ביומיים האחרונים אני מקשיב לו ברצף ועם כל שמיעה הוא מתפתח בתודעתי לכדי יצירה בפני עצמה, רבגונית ובעיקר מלאה בשירים שאני אוהב. לא מעט בזכות סוללת התותחים שבאו לעשות כבוד לאב המפורסם: ג'וני דפ, ונסה פאראדי, רופוס ויינרייט, איגי פופ, מריאן פיית'פול, סקרלט ג'והנסון ועוד.
מתי חשבת על הרעיון לעשות אלבום מחווה לאביך?
"לפני שנה וחצי חבר טוב שלי ואני העלינו את הרעיון הזה כבדיחה. הוא חשב שאני חייב לעשות אלבום כזה, ואני עניתי שאין סיכוי שאגע בשירים של אבא שלי. זה יותר מדי בשבילי. הרעיון נדחק הצדה. אבל כמה חודשים אחר כך הרגשתי שאולי זה לא דבר רע כל כך, בייחוד במלאות 20 שנה למותו. משם גם עלה לי הרעיון לשלב את כל הקולות הנפלאים של האמנים שמשתתפים בו כי האלבום הזה הוא בעצם מתנה לאבי".
איך נראה סשן האולפן שלך עם איגי פופ?
"איגי פופ הוא האמן היחיד שלא פגשתי פנים אל פנים. במקור בונו היה אמור לשיר את 'ראשי תיבות BB', ואני כבר הכנתי לו פלייבק שלם בכיוון רוקי, אבל זה לא יצא לפועל מסיבות טכניות. יומיים אחרי הביטול התקשר אליי המנהל של איגי פופ וביקש שאכתוב עיבוד כינורות לשיר 'לה ג'וונז' שכתב אבי. איגי פופ - בלי לדעת בכלל על הפרויקט שלי - החליט להקליט את השיר הזה לעצמו. נעניתי לבקשה, ומאחר שידעתי שבונו לא יכול להשתתף בפרויקט הצעתי לאיגי להצטרף לפרויקט שלי. שלחתי לו את הפלייבק, ועשרה ימים אחר כך הוא כבר שלח לי את הביצוע שלו".
האלבום מגוון מאוד, לכל שיר עיבוד שונה, והאווירה מבחינת הסאונד משתנה כל הזמן. כמה אתה מעורב בתהליך ההקלטה והסאונד של האלבום?
"היה חשוב לי לבטא את האהבה של אבי להרבה סגנונות מוזיקליים וליצור שילוב בין סגנונות. לכן הייתי מעורב מאוד, עד כמה שאפשר. אני הפקתי מוזיקלית, כתבתי את כל העיבודים, בחרתי את הנגנים, את האמנים שמשתתפים, את האולפן ואת הטכנאי. את השירים בחרתי עם האמנים כמובן. כל שיר הוקלט בנפרד ולכן הסאונד משתנה ויוצר כל פעם עניין חדש".
ב"בוני וקלייד" השארת בחוץ את הסמפול של האישה הצועקת, אחד הסמלים של השיר. לעומת זאת יש שירים שבהם אתה נאמן יותר למקור. מה הנחה אותך בעיבודים השונים?
"ידעתי מלכתחילה שאני רוצה ליצור אדפטציות לשירים ולא לחקות את הביצועים המקוריים. את כל העיבודים כתבתי מחדש, וזה גם המקום שבו אני מבטא את עצמי באלבום מעבר לשירה".
אתה בעל השכלה קלאסית ובוגר בית הספר למוזיקה ברקלי. יש לך כוונות לכתוב שירים בעתיד?
"כן. אני רוצה מאוד להתפתח ככותב, וגם כתבתי שיר אחד מקורי באלבום".
בשיר "בוני וקלייד" אתה מארח את סקרלט ג'והנסון. איך היה לעבוד איתה באולפן על כזאת קלאסיקה?
"הכי פשוט בעולם. היא באה לבד, היינו באולפן שלושה אנשים: היא, הטכנאי ואני. סיטואציה אינטימית לחלוטין. אני פירשתי את השיר קצת שונה מאבי. אצלו בוני וקלייד מחוברים כשודדי בנקים, ואני ניסיתי ליצור חיבור יותר רומנטי בין הדמויות בהגשה של השיר".
איך זה לשחק ברומנטיקה עם סקרלט?
"כיף גדול. היא אדם פשוט, מקצוענית אמיתית וגם אדיבה כל כך. נהניתי מאוד. היא הקליטה את הקטעים שלה בשעתיים לכל היותר, וזהו - זה היה גמור".
היו לך חששות ברמה האמנותית לפני שהתחלת לעבוד על האלבום?
"היה מפחיד להתחיל את הקריירה שלי עם חומרים של אבי. לא קל להתעסק עם השירים שלו, הוא היה אמן בינלאומי ענק ועשו לו ביצועים כמעט בכל העולם. עוד יותר קשה היה להכניס לתוך כל זה את הטעם ואת האמירה שלי. היו אנשים שניסו להוריד אותי מזה והיו ביקורות רעות וטובות, אנשים אוהבים לדבר. שמתי את הטובים והרעים בצד כי הסיבה היחידה שעשיתי את האלבום היא שזאת מתנה לאבי, לא לאנשים".
איך נוצר הקשר עם שלך עם רופוס ויינרייט?
"לגמרי במקרה. הייתי בבית של חבר, אמא שלי היתה איתי, ואני בחור ביישן שלא מדבר הרבה. רופוס היה שם גם הוא, ופשוט ניגש אליי ושאל: 'מה שלומך? מה אתה עושה?'. אחרי שדיברנו מעט סיפרתי לו על הפרויקט שלי, והוא אמר לי מיד שאם זה מעניין אותי הוא ישמח להשתתף בו. אני כמובן ישר אמרתי שאשמח מאוד".
שיר מסקרן נוסף באלבום הוא "הבלדה למלודי נלסון". ונסה פאראדי שרה את הבתים וג'וני דפ את מלודי נלסון בהיפוך תפקידים מרתק.
"את 'הבלדה של מלודי נלסון' הפיק מוזיקלית ג'וני דפ. הוא ממש יצר את כל המוזיקה ואת העיבוד, ואני הרפיתי. היה לו חזון ליצור שיר כמעט חדש וכך הוא עשה".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מאביך?
"אני זוכר אותנו אצלו בבית בחורף. היה לו מסך בחדר השינה שהוא נהג למשוך ולהוריד מהתקרה, וכך ראינו את כל הקלאסיקות של דיסני: 'היפהפייה הנרדמת', 'פיטר פן', 'שלגייה'. הדירה שלו היתה כל כך חשוכה שראו מצוין, ממש כמו בקולנוע. אלה היו רגעים טובים עבורי, שאני לא אשכח".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם