אוי, תשתחררו: מה חשבנו על ההופעה של אוי ואבוי?
אמש בבארבי, בפעם החמישית שלהם בישראל, אוי ואבוי נשמעו מהודקים ומגובשים, אבל אולי קצת יותר מדי. אם הם היו משחררים מעט את הרסן, אולי היה סיכוי לאקסטזה
אוי ואבוי הגיעו לבארבי להופעה החמישית שלהם בארץ הקודש לחתום את סיבוב ההופעות הנוכחי, אותו התחילו לפני שנתיים על אותה הבמה בדיוק. כשהם מגובים בקריירה של יותר מעשר שנים, ארבעה אלבומים, חמש הופעות בישראל ומועמדות לפרס מוסיקת עולם ב-BBC, הם נשמעים חדים ומדוייקים מתמיד, לעתים מדוייקים מידי.
על השילוב בין הכלייזמרים, טריפ הופ, מוסיקה בלקנית ואפילו קצת ג'אז נכתב הרבה, והכפר הגלובלי הקטן שהלהקה גיבשה משך אליו אתמול קהל מכל הסוגים ומכל הגילאים. אבל האקלקטיות הזו היא גם נקודת התורפה
בכל זאת, כל הנגנים הגיעו מגובשים מתמיד, הזמרת בריג'יט אמפה היא זמרת נשמה שמפלסת דרך ללבו של כל שיר, וכך גם נראייאנאן, הכנרית המוכשרת, נתנה לכינור את תפקיד הסולן המכובד בנגינה מרשימה כשהיא סחפה את הקהל בסולואים מעוררי השתאות. החצוצרן דיויד אורצ'נט ונגן הקלרינט סטיב לוי עשו גם הם את העבודה, אולם כמעט שלא זזו ממקומם בפינת הבמה במהלך כל הערב.
בניגוד לפעם הקודמת שלהם בבארבי, ההופעה כללה בעיקר שירים מהאלבום האחרון שלהם, ולמרות שסטיב לוי אמר לקהל שהוא מרגיש פה בבית, מלבד "עוד ישמע", הוא חסך מהקהל את השירים בעברית והנסיונות לדבר ללב הישראלי שממילא מילא את האולם.
המוזיקה המשמחת והמקפיצה של אוי ואבוי לא השאירה הרבה ישבנים אדישים בקהל, אך אוי ואבוי - כמעט ולא לא היו פערים בין האלבום להופעה. דווקא בהופעה שבה הם יכלו לצאת מגבולות האולפן לאלתורים ארוכים משוחררי רסן, אוי ואבוי הגיעו מתוזמרים מדי, מהודקים מדי ומדוייקים כמו מטרונום בלתי מתפשר. את הפונטנציאל האדיר של מוסיקת כלייזמרים להכניס את הקהל והלהקה לאקסטזה, הם לא מימשו, וחבל.
הרסן השתחרר סוף סוף בשיר המוכר "Refugee" שעליו הסולנית לקחה אחריות מיוחדת והגישה אותו באופן עמוק ומרשים, וגם בהדרן, בו ביצעו את הקטע היפהפה “The Flying Carpet”, בו הקלרינט של סטיב לוי נתן את דעתו מבלי להתחשב בעיבוד שבאלבום. אבל כמו שאמרה הזמרת, "אחרי השיר הבא ההופעה תיגמר", ולמרות תחנוני הקהל, הם נפרדו עם “Dusty Road” בהחלטה נחרצת לסיים את הערב כמו ילדים טובים. משהו בתכנון המחושב הזה לאורך הערב פגם באלתור השורש שהמוזיקה הזו יכלה להציע.
נדמה שקשה להגדיר מה בדיוק חסר ללהקה המצויינת הזו, אבל אני יכול לנחש שלמקצוענות הבריטית לא תזיק איזו לטיפה מזרחית שתפתח להם אופק חדש למקצבים וסולמות אקזוטיים. ואם לקחת ברצינות את הרמיזה שלהם על שיתוף פעולה עתידי עם שלומי סרנגה, אני חושב שזה יכול לעשות להם רק טוב ובהחלט יהיה מעניין לראות לאילו מחוזות הם יגיעו ביחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם