סקס, סמים ווידיאוטייפ: מסע קולנועי עם רוברט דאוני ג'וניור
לכבוד עליית "שרלוק הולמס: משחק הצללים", רוברט דאוני ג'וניור לוקח אותנו למסע זיכרונות בין כל סרטיו. אלמנטרי
לראות את רוברט דאוני ג'וניור שלו ורגוע זה בהחלט מראה מוזר; ובשעת בוקר בווניס ביץ' בלוס אנג'לס, זה הרוברט דאוני ג'וניור שפגשתי. מבטו היה חולמני, בידיו אחז כוס תה חם. "ובכן", אמר, "אתה בטח רוצה לשוחח על העבר". העבר הוא נושא מעט בעייתי מבחינתו. באופן טבעי הוא אינו שש לדבר על התקופה של בתי הסוהר ומוסדות הגמילה. אבל מה לעשות שהתקופה הזאת היא חלק ממנו ושהיום היא אף יכולה לשחק לטובתו? והלוא היא מוסיפה קריצה דקדנטית לטייפקאסט הכי מוצלח שלו: ברנש ממולח וקצת מרושע שרוקד על הקצה.
לפני כחודשיים קיבל דאוני, בן 46, פרס מפעל חיים על תרומתו לקולנוע. הטקס החגיגי נערך בבוורלי הילס בהשתתפות חברים מפורסמים ובכירים בהוליווד. מסיבה כזו היתה עניין דמיוני לחלוטין לפני כעשור; אז הדברים שהעסיקו אותו היו אזיקים, דיווחים מביכים בצהובונים והמפיקים והבמאים שהתקשר אליהם פעם אחר פעם אך לשווא. כולם פשוט התעלמו ממנו. מאז השתנה הכל. היום הוא שחקן מוביל בסדרות מצליחות של אולפני מרוול של דיסני ("הנוקמים" שייצא בקיץ הקרוב; ו"איירון מן 3" שצפוי להגיע לבתי הקולנוע בשנת 2013), ובאולפני האחים וורנר, שם הופק "שרלוק הולמס: משחק הצללים", העולה כעת בישראל.
"יש רגעים כאלה שבהם הכל מצליח, וזה בהחלט קסם", הוא אומר. "הכי חשוב זה לשמור במהלכם על מידה מסוימת של צניעות ושל עניין. אלו הרגעים שבשבילם אני כל הזמן רוצה לחזור לקולנוע. האם אפשר לחזות מראש מתי הם יגיעו? אולי. האם הם עקביים? לא ברור, כי יש כל כך הרבה משתנים שמעורבים כאן". הקסם שהוא מדבר עליו היה יחסית עקבי בשנים האחרונות, לאחר שהחליף את הרומן שלו עם כימיקלים בעיסוק באמנויות לחימה ובנישואים עם המפיקה סוזן דאוני. בני הזוג חולקים משרדים משותפים בווניס ביץ' עם עובדי חברת ההפקות העסוקה שלהם, טים דאוני. התיישבתי שם לשיחה עמו, והוא בתמורה התיישב עם ערמת די.וי.די ותקליטורי בלו-ריי של סרטיו ולקח אותי לטיול לאורך זיכרונות הצלולואיד שלו. ברגעים מסוימים במהלך המסע צחק עד בכי ממש.
הבמאי והתסריטאי ג'ון יוז יצר סרטים שהיו בגדר טקס חניכה עבור הקהל ועבור הכישרונות הצעירים של הוליווד. "במהלך הכנת 'חלומות צעירים',
דאוני ומל גיבסון גילמו טייסים החומקים מהרדאר במסגרת מבצע של הסי.איי.איי בתקופת מלחמת וייטנאם, אולם הטון הלא ברור היה בעוכרי הסרט. "קטלו אותו. אבל הדבר הגדול מבחינתי היה לעבוד עם מל, בדיוק לפני שהוא הלך לעשות את 'המלט' ועבר לבימוי. אני זוכר אותו אומר למישהו על הסט: 'אני לעולם לא אהיה במאי, זה רעיון ממש גרוע'. והנה, אחרי שלוש שנים הוא כבר היה במצב שבו הוא לא יכול שלא לביים. זה הכיוון שאני שואף אליו היום. אני מרגיש שזה יהיה מעשה כמעט בלתי אחראי מצדי אם אחרי כל מה שלמדתי לא אנסה להכניס זאת לסרטים כבמאי".
דאוני קיבל מועמדות לאוסקר על גילומו של האייקון בסרטו של הבמאי ריצ'רד אטנבורו. "הדרך שבה גילמתי אותו היתה תוצאה ישירה של מערכת היחסים שלי עם ריצ'רד. בעבודתו, ובחיים בכלל, אטנבורו היה אדם של שקט ושל מלאות רגשית. זה היה בעצם המסע ב'צ'פלין'. חשבתי שעיקר העבודה תהיה לחקות את התנועות והמחוות של צ'פלין. אפילו ארגנתי לעצמי מערכת מורכבת של מראות מול מסך טלוויזיה שהציג פריימים מסרטים שלו. אבל בסוף זה היה יותר עניין של שקט ושל היעדר תנועה. וזה לא קל, כי אני טיפוס חסר מנוחה וגם רוצה לבדר את עצמי".
דאוני תופס את השלט הרחוק כדי לדלג בין סצנות של הסרט ולמצוא עוד זיכרון מ"צ'פלין": סצנה בחולות מאליבו שבה נדרש לסובב כדור ים על האצבע. "באותו יום נשבה רוח חזקה ופשוט לא הצלחתי לעשות את זה. ואז ראיתי על החוף ילד בן 12 מסובב כדור על האצבע. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'תקדיש לי רק חמש דקות'. וזה הצליח. הדברים האלה קורים כל הזמן. השראה וחינוך באים מכל מיני מקומות".
דאוני גילם בסרטו של אוליבר סטון עיתונאי שחצן שגורלו נחרץ. ברור לגמרי שהדמות מבוססת על המגיש הרלדו ריברה. "אני רואה אותו כסרט המתאר את מות האייטיז; הוא היה נבואי. מאוד אהבתי את טום סייזמור בסרט וגם טומי לי ג'ונס היה מדהים, למרות שדי עליתי לו על העצבים. אני יכול לעשות את סצנת המוות שלי בסרט כאן ועכשיו, נשבע לך. זה סרט אדיר"."אני חושב שכולנו שיחקנו אספקטים שונים של אוליבר", הוא ממשיך, "והדמות שלי היתה האספקט שהוא רצה לחסל. אני זוכר את היום שבו צילמנו את הסצנה. היה לי טקסט ארוך מאוד, והתייחסתי לזה בכבוד כמו בתיאטרון. לכן זה היה מתסכל מאוד שהכוכבים ששיחקו לצדי (וודי הרלסון וג'ולייט לואיס) לא תמכו בי. בדרך כלל אני זה שמשחק כמו קוף שיכור, אבל הפעם הם היו אלו ששכחו את השורות שלהם. הם עשו לי מה שעשיתי לטומי לי ג'ונס. אפשר לומר שהייתי בשני צדי המתרס".
שני הסרטים גרפו יחדיו 1.2 מיליארד דולר והזניקו את הקריירה של דאוני. "הסרט הראשון שינה הכל מבחינתי. בשני היו אספקטים שלא הייתי מרוצה מהם, אבל לפחות האירו אותי באור נכון. אני אוהב סרט אקשן טוב. שים את סטיב מקווין, את טום קרוז, את קלינט איסטווד, את ברוס ויליס או את מל גיבסון במקום הנכון, ואתה מחייך ואומר: 'זה מה שעושה סוג כזה של סרט'. רק פעמיים התכוננתי לתפקיד בטירוף - בזה וב'צ'פלין'. הפכתי למומחה על האיש הזה".
מתקציב של קצת פחות מ-100 מיליון דולר גרפה המצאתו מחדש של הבלש הספרותי בידי הבמאי גאי ריצ'י 524 מיליון דולר ברחבי תבל, ונתנה לדאוני תפקיד נוסף בסדרה קולנועית. "'שרלוק' היה חלק מרצף מוצלח. לפעמים יש תקופה שבה אתה מרגיש שכל מה שאתה עושה - נכון. זה משהו שאתה לא יכול לשלוט בו, אבל אתה לפחות יכול לבחור ליהנות ממנו".
דאוני וזאק גליפיאנקיס יוצאים למסע חתרני דרך החרדות של אמריקה המודרנית. "אני משוגע על הסרט הזה, מת עליו. זה הפך לאחת החוויות הפרטיות הכי מהנות שלי. יש בו הדבר שיש בכל הקומדיות האהובות עליי: תהודה רגשית אמיתית. לאחר 'אל תלחצי, אני בדרך' ו'רעם טרופי' אני מרגיש שעשיתי את הטוב ביותר בשני העולמות. איזו עוד קומדיה נותר לי כעת לעשות בכיף?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם