בקרוב אשכבה: מיכל שפירא סוף סוף מרשה לעצמה להתפרק
חמישה חודשים לפני שבן זוגה אורי סלונים נפטר מסרטן החלה מיכל שפירא לתעד את חייהם יחד. התוצאה, "הלוואי שתמותי", תשודר הערב בערוץ 2. "רוב הזמן היה מדהים", היא אומרת
סוף הסרט ידוע. סלונים נפטר חודשיים וחצי לאחר שכבתה המצלמה וחמישה ימים לאחר יום הולדתו ה-31. מיכל היא מיכל שפירא, כוכבת ריאליטי במיל', שחקנית, זמרת ובת זוגו של סלונים בחודשי חייו האחרונים, שתועדה לצדו באותם רגעים. גיבורת משנה נוספת היא מחלת הסרטן. הסרט, בבימויה של עמליה מרגולין, ישודר הערב (חמישי) ב-22:00 בקשת בערוץ 2. מרגולין ביימה גם את סדרת הדוקו "בקרוב אהבה", שבה, במסגרת חיפושיה של שפירא אחרי זוגיות, פגשה את בן זוגה לשעבר, לאחר שהתברר כי חלה בסרטן וארוסתו עזבה אותו בעקבות כך. קראו לו אורי סלונים. אט אט, בצל המחלה, החלה להירקם בין השניים מערכת יחסים מחודשת. השאר היסטוריה, שתועדה בסדרה ועכשיו גם בסרט.
"היוצרים של 'בקרוב אהבה' נתנו לנו מצלמה הביתה, והעניין הזה של תיעוד מאוד מצא חן בעיני אורי, זה היה בעיניו כמו תרפיה", מספרת שפירא. "מבחינתי, המצלמה היתה גם פסיכולוג וגם שופט - משהו חיצוני שאתה צריך לתת לו דין וחשבון. אחרי הסדרה ביקשנו מעמליה (מרגולין) להשאיר את המצלמה אצלנו עוד קצת, והיא הציעה לקשת לעשות סרט המשך. הם אהבו את זה. אורי אמר שחשוב לו מאוד לתעד כמה שיותר מהחיים שלו. אם הוא יישאר בחיים הוא רצה שתהיה לו מזכרת מהתקופה הזאת; ואם לא - שיישאר ממנו משהו".
למי שעוקב בשנים האחרונות אחרי הפרסונה הציבורית שלך, נראה שהקשר הרומנטי הכי עקבי שיש לך זה עם המצלמות. מה פשר העניין הזה?
"היו תקופות שזה הרגיש לי כמו התמכרות, ואז ההשוואה לגבר באמת לגיטימית כי גם היתה לי נטייה ללכת למערכות יחסים הרסניות".
ולהיכנס לקשר רומנטי עם בחור שחולה בסרטן אלים זה לא חלק מהדפוס של מערכות יחסים הרסניות?
"לא. זה ההפך מהרסני, זה היה בונה. זו מערכת היחסים הכי בריאה שהיתה לי. אמנם אירוני להגיד 'בריאה' בסיטואציה שבה מישהו חולה, אבל אורי כבן זוג היה מדהים ולימד אותי המון. הוא עשה לי אילוף הסוררת. זה נראה בהתחלה כמו משימה בלתי אפשרית, אבל שנינו אוהבים אתגרים".
לקחת בחשבון את כל התסריטים האפשריים?
"לקחתי את זה בחשבון, ואני יכולה להגיד שלמרות שלאורי לא היה סוף טוב, למערכת יחסים שלנו כן היה סוף טוב. היתה שם המון אהבה, היא ממש גברה והתחזקה לקראת הסוף".
שפירא, בת 31, חיפאית במקור, בת לפרופסור בטכניון ולרופאה, נמצאת כבר כמה שנים על הרדאר. אחרי שירות בלהקת חיל האוויר (במחזור של אפרת בוימולד ויהודה לוי) ולימודי משחק בבית הספר ניסן נתיב, השתתפה ב"פרויקט Y" - מעין גרסה מוקדמת, נאיבית משהו, ל"אח הגדול". היא בלטה שם כמשתתפת הפרובוקטיבית בעלת הצורך הבלתי נדלה בהכרה. "אני לא מתחרטת שעשיתי את התוכנית, אלא על איך שהתנהלתי לאחריה", היא אומרת.
לאחר מכן
בסרט שהגיע בעקבות "בקרוב אהבה" היא תצפה הערב בבית הוריה בחיפה. "אם אורי היה רואה אותו", היא אומרת, "הוא בטח היה אומר משהו ציני בסגנון 'אם הייתי הבעלים של ערוץ 2 ולא הייתי צריך לעשות כסף מפרסומות, הייתי עושה סרט אחר'".
ואיך את רצית שהסרט ייראה?
"היתה החלטה שהסרט לא יהיה לזכרו של אורי, אבל שככה הוא ייחקק בזיכרון הציבורי. חשוב שאנשים יבינו שאורי בן אדם מדהים ועשיר, ויש בו הרבה מעבר למה שרואים בסרט. אבל מכיוון שהסרט עוסק בהתמודדות עם המחלה, נחשפים בעיקר החלקים הקשים - והיו הרבה כאלה. אבל רוב הזמן היה מדהים. הבעיה היא ש'טוב' לא מעניין, הוא לא מביא רייטינג. הבעיות מעניינות. רוב הזמן היינו עסוקים בלחיות את החיים, ובעיקר בלעשות מוזיקה".
את המוזיקה שהקליטו הזוג בחודשים שלפני מותו של סלונים - בוגר בית הספר רימון - שפירא מתכננת להוציא בעתיד באלבום. בין השאר ייכלל בו השיר "מה זה עצוב (רחמים)" שהפך בינתיים ללהיט. גם שם הסרט לקוח משורה מאחד משיריהם.
"הם זוג שחי את חיי היומיום במלוא העוצמה", מעידה הבמאית מרגולין (שאחראית גם לסדרות כמו "חובו של אהרון כהן", "פרנקו וספקטור" ו"18"). "אורי היה אדם מפוכח נורא ולא השלה את עצמו. וזה היה הכוח שלו".
היו דילמות, מה לצלם ומה לא?
"בכל פעם שמצבו של אורי החמיר, והיו כמה מדרגות כאלו של החמרה, היה קשה מאוד לצלם. חשבתי לעצמי ש'הנה זה בא'. הכל היה נורא אישי וטעון, ומן הסתם מה שנמצא בסרט הוא רק חלקיק מהמציאות המורכבת הזאת. רבים מהחומרים הם צילמו לבד".
הפעם האחרונה שבה סלונים נראה בסרט היא ברגע כניסתו לטיפול חדשני: אמנם הוא עשוי להעניק לו סיכוי אחרון, אך מלווה בתופעות לוואי קשות. סלונים פותח מצלמה ומתחיל להתחבט בקול רם מה לעשות. לאחר מכן הוא נכנס לחדר הניתוח ויותר לא שב.
מיכל, בסרט לא רואים את חמשת השבועות האחרונים בחייו. למה בחרתם לכבות את המצלמה דווקא אז?
"אמרתי לעצמי 'תצלמי', ולא הייתי מסוגלת. היה לנו חשוב לא לחשוף את אורי במצב הזה כי רצינו שאנשים יזכרו אותו כמו שהוא היה: יפה וחתיך ומרשים וחיוני".
יצא לכם להיפרד?
"לא היתה ממש פרידה מכיוון שגם אורי וגם אני רצינו להאמין עד הסוף ממש שהוא ייצא מזה. אבל הרגשתי שהיה סיום. מהרגע שידעתי שזה הסוף, שבועיים לפני. זה היה כמו נצח, נאחזתי בכל שנייה. הרופאים וההורים של אורי ידעו הרבה קודם: היה להם ברור לאן זה הולך. אבל הוא לא רצה לדעת".
היה קושי לעמוד מולו באותם רגעים שבהם את יודעת את מה שהוא לא?
"מאוד. ההתמודדות שלי היתה כפולה: גם עם זה שהוא מתפורר לי מול הפנים, וגם כי הייתי צריכה להחזיק פאסון מולו. אבל הוא נתן לי כוחות, ולא הרשיתי לעצמי להתפרק מולו. התרגלתי בשלב מוקדם מאוד לא לבכות מולו".
בינתיים מבטי האנשים ברחוב חורכים בגבה, אבל באותה נשימה היא גם מתרגשת מהתגובות ומהפניות הרבות שמגיעות אליה. "אני מרגישה שהיום רואים בי בן אדם ולא דמות. אומרים לי: 'את אמיצה על מה שעשית, את בן אדם טוב, מסור, מוכשר'. לא מעניין אותי להיות ההיא מהטלוויזיה שמתלהבים שמכירים אותי. חשוב לי להביא תוכן עם החשיפה".
והחשיפה, עושה רושם, הולכת ומתגברת. רק בשבוע שעבר פורסם במדור רכילות אייטם שהצמיד לה רומן טרי עם השף אביב משה. "אני לוקחת בחשבון שכל אדם קצת מוכר שייראה לידי ברחוב, מיד ידביקו לנו רומן", היא אומרת. "שכחתי כמה זה מגעיל. אבל זה לא הזיז לי. הרגשתי לא נעים כלפי המשפחה של אורי, ולכן היה לי חשוב להזכיר להם איך עולם התקשורת מתנהג בדברים האלה וכמה זה חסר שחר".
את רואה את עצמך מוצאת אהבה בקרוב?
"לא, לא, ייקח זמן (היא שותקת ארוכות). אומרים שהזמן עושה את שלו, ושאר הקלישאות. כל פעם אני מופתעת כמה זה נכון. אני מחכה, וזה עדיין לא קורה. רק להפך. אבל עכשיו ההתעסקות סביב הסרט מציפה אותי מחדש, אחרי שעשיתי עבודה טובה בהדחקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם