ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שברים שלמים: סקנדינביה היא הטופ אופ דה פופ

סוד הקסם של הפופ הסקנדינבי טמון בחיבור שבין מלודיות מושלמות לכנות רגשית צורבת

משהו מעניין קרה בעשור האחרון למוניטין של הפופ הסקנדינבי. לא עוברת שנה שבה לא פורצים כמה אמנים מהפינה הבלונדינית ביותר באירופה וכובשים להם מקום של כבוד ברשימות ההשמעה וסיכומי השנה של היפסטרים בכל רחבי העולם. היפסטרים! הרשימה המקוצרת כוללת מוזיקאים כמו דה נייף, רויקסופ, רובין, קינגס אוף קונביניינס, חוזה גונזלס, ליקי ליי, ינס לקמן, דה הייבס, פיטר, ביורן וג'ון ועוד ועוד.

>> על ההיסטוריה של הקולנוע הסקנדינבי
>> הספרות הסקנדינבית שולטת

מספר האמנים האיטלקים או הספרדים שהצליחו ליצור זמזום דומה בשנים האחרונות? גיגול נואש אחר דוגמה אחת טובה מגלה שאין כאלה. "כותב הפופ השבדי" הפך לתו איכות מותגי לא פחות מ"השף הצרפתי" או "האצן הקנייתי". דגש על המוצא הסקנדינבי של כל אמן מיד יגרום למוזיקה שלו להישמע עגולה וקליטה יותר, עבודה של מומחה בתחומו.

עד אמצע שנות התשעים זכתה התרומה הסקנדינבית למפת הפופ העולמי בעיקר לגיחוכים. להקת אבבא היתה החריגה היחידה מהכלל בזכות תחיית הדיסקו שהזכירה באיזו שלמות פופית מדובר. אייס אוף בייס, ד"ר אלבן, א-הא, רוקסט או להקת אירופה עם ה"פיינל הקאונטדאון" שלהם מעולם לא זכו לכבוד השמור כיום לעשרות אמנים עכשוויים שאינם מתקרבים לקרסוליהם מבחינה מסחרית. הפופ הסקנדיבי נחשב אז ללא יותר מחיקוי חסר ניואנסים למקור האנגלו-אמריקאי. הגם שלא היה אפשר להכחיש שמדובר בלהיטים מהזן המידבק ביותר, איש לא חפץ להיתפס מזמזם אחד מהם, משל היו המקבילה המוזיקלית להרפס.

התפנית החלה בעקבות אמני ביניים, ששילבו את החספוס והאירוניה של הרוק האלטרנטיבי מסיאטל עם מתיקות מלודית חסרת גבולות, שהיא כנראה חלק ממי התהום בצפון אירופה. להקות כמו הוונדייז, קנט ובעיקר הקרדיגנס הצליחו להגיע לקהל הבינלאומי עם פופ מתוק וחכם. בשנים שלאחר מכן עזרה הפיכת הכפר הגלובלי מתיאוריה למציאות להוביל את הטרנדים המוזיקליים אל פתח ביתו של כל שבדי עם סמפלר וגיטרה. המפגש המפרה בין ההייפ העולמי לחושים המלודיים הסקנדינביים המחודדים היה בלתי נמנע.

 
החלק המעניין ביותר במפעל יצוא השירים הגדול הזה הוא הקיטוב הסגנוני שלו. בקצה אחד של הספקטרום אפשר למצוא כותבי דאנס פופ עכשוויים כמו אוונט, בלאדשאי ורד ואן (ליידי גאגא), שחייבים לא מעט מהצלחתם לאימפריית הפופ שהקימו לפניהם מקס מרטין, האיש שבלעדיו לא היו הבקסטריט בויז, קלי קלארקסון ובריטני ספירס, ויורגן אולפסון (ווסט לייף, זוכי "אקס פקטור" לדורותיהם ושוב בריטני). בקצה השני ניצבת אימפריית דת' מטאל אימתנית שחורכת כבר שנים אצטדיונים ברחבי העולם בכיכובן של להקות כמו אופת' השבדים ולהקות הבלק מטאל הנורבגיות שהפכו לז'אנר בפני עצמן.

אז איך הופכת מדינה בת תשעה מיליון תושבים בלבד כמו שבדיה ליצרנית הלהיטים הגדולה בעולם אחרי ארה"ב ובריטניה? התשובה טמונה בחיבור סינרגי של תנאים מושלמים. למרות תיאוריות קונספירציה הטוענות אחרת, הכישרון השבדי לכתיבת מלודיה מנצחת איננו מולד. לא מרוכז שם יותר כישרון פוטנציאלי מבכל מדינה אחרת. השאלה היא עד כמה הסביבה מאפשרת לטפח את הפוטנציאל. במקרה של שבדיה, המחיר נמוך עד גיחוך. דמי האבטלה הנדיבים והחינוך הזול והזמין מקלים על כל מי שמעוניין להקדיש את חייו ליצירה. מדובר בדוגמה חיה לכך שרווחה אמיתית מפנה מקום לאמנות.

מעבר לכך, הממשלה השבדית, שמזהה את המוזיקה כאחד מענפי היצוא המובילים שלה, מסבסדת אמנים, מממנת סיבובי הופעות בינלאומיים ושולחת נציגים לירידי המוזיקה החשובים. גם במשרד החוץ הנורבגי דואגים לתדרך את נציגיהם בהלכות הבלק מטאל כאחת מנקודות הציון התרבותיות של המדינה. גורם נוסף הוא העובדה שמדובר במדינה שצורכת את תרבות הפופ שלה באנגלית (כמו ישראל, השבדים נמנעים מדיבוב הטלוויזיה והקולנוע שלהם).

המבט של האמנים השבדיים מופנה לכן תמיד החוצה, אל עבר מושאי השראה בריטיים ואמריקאיים. קשה לזהות מוטיבים שורשיים או מקומיים במוזיקה הזאת. יש שיאמרו שגם החורפים הקפואים והחשוכים מעודדים קצב יצירה אינטנסיבי. בשנים האחרונות גם התווסף למיקס הדימוי של יצרני להיטים. הצלחה מולידה הצלחה, וכל אמן שמגיע להכרה בינלאומית מקצר את הדרך עבור האמן שיבוא אחריו.

מדינות סקנדינביה תמיד היו כר פורה למוזיקת פופ יעילה מאין כמוה, אך נדרשו כמה עשורים עד שהתפיסה של האמנים הסקנדינבים כלא יותר מחקיינים מיומנים של המקורות האנגלוסקסיים התחלפה ביראת כבוד השמורה לאלה שנמצאים תמיד צעד לפניך.

אם יש ערך מוסף שתמיד הסתתר בין הפזמונים הקלילים של אבבא, הרי שזהו טעמה החמצמץ של המלנכוליה. הכנות וההיעדר המוחלט של ציניות אפשרו ליוצרים הסקנדינבים להחדיר רגש אמיתי לקרביה של מכונת הפופ המשומנת. כשרובין שרה על הבחור שלה שרוקד במועדון עם מישהי אחרת בזמן שהיא רוקדת עם עצמה, קשה להחליט אם לקפוץ איתה לרחבה או לתת לה חיבוק ולקחת אותה הביתה לשמוע תקליטים של רוקסט.

כשפיטר, ביורן וג'ון ממלאים את הלהיט הגדול ביותר שלהם בחשדנות כלפי אהבה חדשה שהתחילה טוב מדי, אי אפשר שלא להזדהות תוך כדי הצטרפות לשריקה העולצת. ואולי זוהי זהותן האמיתית של הזיקיות היעילות ביותר בפופ - החיבור שבין מלודיות מושלמות לכנות רגשית צורבת ומשחררת. בסקנדינביה נמצאה נקודת האיזון המדויקת שבין השבור לשלם.

1. אבבא - "ABBA Gold": האוסף של הלהקה שהגדירה את המושג פופ מושלם. בלי פילרים, רק קילרים.

2. ארמי אוף לאברז - "Massive Luxury Overdose": כמו אבבא במועדון סאדו-מאזו.

3. ארלנד אוי - "DJ Kicks": הסולן של קינגס אוף קונביניינס יוצר מש-אפים מלהיטי אינדי שהוא שר על רקע פלייבק של אלקטרוניקה אינסטרומנטלית.

4. אפטרקלאנג - "Tripper": תזמורים מינימליסטיים, אלקטרוניקה עדינה, שירה מרחפת וים קפוא של עצבות.

5. חוזה גונזלס - "Veneer": קול מלאך מלווה בפריטה וירטואוזית אקוסטית.

6. פיבר ריי - "Fever Ray": אלבום הסולו המופתי של קארין דרייר-אנדרסון. פופ מינימליסטי, מרווח וחללי שסוד קסמו טמון בדיאלוג שבין השירה האנושית-מתכתית של פיבר ריי לתנועה הבלתי פוסקת של הרכיבים המוזיקליים.

7. רויקסופ - "Melody AM": אלקטרוניקה חמה, פועמת ומנחמת עם מנגינות שמתנחלות בנשמה.

8. הקרדיגנס - "First Band on the Moon": מה צריך יותר מסולנית יפהפייה בעלת קול נהדר ושירי פופ שמשיים? קאבר ל"איירון מן" של בלאק סבאת'.

9. קינגס אוף קונביניינס - "Quiet is the New Loud": הסיימון וגרפונקל הנורבגים עם יצירה אקוסטית שכולה אנדרסטייטמנט, הרמוניות כובשות, מלודיות זערוריות ושירים גדולים.

10. דה נייף - "Silent Shout": המעבר של צמד האחים לבית דרייר-אנדרסון מאלקטרפופ קליט ומחויך לטכנו אווירתי, עמוק ודיסטופי. כך צריך להישמע הפופ במאה ה-21.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...