בודדים: הסינגלים שאולי פספסתם בשנת 2011
נדמה שבשנה החולפת הישראלים, ושאר העולם, שמעו רק סינגלים של אדל. שניה אחרי שהשנה מסתיימת, תנו לנו להמליץ לכם על כמה קטעים טובים שאולי פספסתם, ואף פעם לא מאוחר להתמכר אליהם
למרות שפוּתח כבר בשנות ה-40, נראה שהבי-בופ עושה סוג של קאמבק בשנים האחרונות. מ"Mercy" של דאפי דרך "Fuck You" של סי-לו גרין ועד הסינגל הנוכחי של Lloyd, מבצעים ומפיקים שמחים לחזור לז'אנר השחור הזה, שהתפתח מתוך הג'אז. לויד, עוד אחד מבני טיפוחים של ליל וויין, מנחית כאן להיט הישר מניו אורלינס, לואיזיאנה, מקום הולדתו, עם גרוב בי-בופי משובח.
ומערבות לואיזיאנה אנחנו עוברים היישר לרחובות ברייטון בבריטניה, משם מגיעים חברי הצמד ריזל קיקס, שלמדו יחד שנים בבית הספר אבל הכירו במקרה כאשר אחד מהם התפרץ לראפ של החבר שלו, רק כדי לגלות שהסגנונות שלהם מתאימים כמו בלינג לחזה של ג'יי זי. מאז הם ביחד, ומפיקים את הקליפים שלהם בעצמם, עם החברים שלהם, כפי שניתן לראות בקליפ הקורע הזה.
טיילר דה קריאטור הוא מסוג האמנים שלא מנסים למצוא חן. להיפך - הוא די משתדל לגרום לכולם לשנוא אותו. הראפ שלו משופע במיזוגניה והומופוביה א-לה NWA והוא לא חושש אפילו להקיא מול המצלמות, כפי שתראו בעצמכם בוידאו ששיחרר לסינגל הראשון מהאלבום השני שלו: "Goblin". ועדיין, כל השנאה והגועל מתקשים להסתיר את העובדה שמדובר באחד האמנים המוכשרים ביותר שיצאו לאחרונה מהחוף המערבי בארה"ב. חוץ מזה, מדובר בקליפ הטוב של השנה, ללא תחרות.
אד שירן הוא לא כוכב הרוק הטיפוסי שלכם. הוא ג'ינג'י לבן וחיוור שמעדיף לתת לשחקנים לגלם אותו בקליפים שלו. אבל הכתיבה הניאו-רומנטית שלו, בשילוב עם קול שחור בעליל, לא משאירה מקום לאדישות. כך קרה גם לג'יימי פוקס, שגילה אותו באיזה בר אפלולי בלוס אנג'לס, והוא בכלל מיורקשייר. אם התגעגעתם לאיזה ג'ינג'י בריטי משובח מאז הניינטיז ומיק האקנל מסימפלי רד, יש מצב שהכתום הזה יעשה לכם טוב. כאמור, זה לא הוא בקליפ. אנחנו לא עיוורי צבעים.
התשובה לכל הסלינה גומזיות והווילוו סמית'יות באשר הן. או במילים אחרות - אפשר לגדול בחוף המערבי ולא להפוך לשיבוט דיסני ממותג. דור שלישי להורים שהגיעו לארה"ב מרוסיה, קריאשן, או בשמה האמיתי נטשיה, הצליחה להתערבב היטב במערב ומגישה פופ-ראפ אין-יור-פייס שלא סוגד למותגים ומעדיף את השופינג שלו בחנויות יד שניה. בשנה הבאה נזכה לראות אם היא ממחזרת את הקסם גם באלבום הבכורה שלה.
בריטניה הצליחה לייצר לא מעט כוכבות בינלאומיות בשנים האחרונות: איימי ויינהאוס ז"ל, אדל, דאפי, ג'סי ג'יי ופלורנס וולש הן רק כמה דוגמאות. בתחום הגברי, לעומת זאת, ההיצע קצת פחות שופע והוא עוד מתמעט כשפונים למחוזות הפופ. למעשה, מאז ג'ורג' מייקל לא היה לבריטים מה להציע בתחום כוכבי הפופ הגבריים, להוציא אולי את רובי וויליאמס. אוליבר מורס, היצוא הכי מעניין של "אקס פקטור" הבריטית, מאיים לשנות את כל זה. בטראק הזה הוא מחזיר את הלופ שליווה לא מעט שירים ששלטו בדאנס של הניינטיז, וסביר להניח שההאזנה מיד תקפיץ לכם איזה זיכרון ויזואלי מהעשור הזה.
כאשר לייקי לי נשאלה מדוע בחרה להעתיק את מגוריה לקליפורניה היא טענה: "אני משבדיה, אז אני לא נהנית מחורף בכלל. אין בזה שום דבר מקסים בעיניי. גם ככה יש לי מצב רוח אפל, אז אני לא זקוקה לדברים מסביבי שיעצימו את זה". אם לשפוט לפי השיר הזה, כנראה שאפשר להוציא את הבחורה משבדיה, אבל לא את שבדיה מהבחורה. כאן היא משלבת כוחות עם המפיק אנדראס קלירפ, גם הוא שבדי. הקול הדיכאוני של לי וההפקה המורבידית של קלירפ מולידים כאן שיר יפהפה שמבטיח לדחות כל נטיה אובדנית רק בשביל האפשרות ללחוץ על repeat.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם