ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

האיש שכבש את העולם: דיוויד בואי חוגג 65

דיוויד בואי הוכיח שאמנים גדולים באמת הם לא אלה המתאימים את עצמם לתקופה בה הם יוצרים, אלא אלה המעצבים אותה. רז ישראלי חוגג בשמחה יום הולדת 65 לגדול מכולם

 
בעוד עשר שנים ייחשף ברעש גדול כי דיוויד בואי הוא העומד מאחורי אחד מאלבומי הפופ המצליחים ביותר של העשור שחלף. "היה לי עוד הרבה מה להגיד אבל הזדקקתי לגוף צעיר שיזיז את השיר כמו שצריך, למיתרי קול בתוליים שיגיעו לטונים הנמוכים בקלות, וכן, כמובן שגם חברת התקליטים אימצה בהתלהבות את הרעיון להלביש את המוזיקה שלי על פנים צעירות ויפות שבמקרה גם תרמו למכירות האלבום".

מבקר מוזיקה נחשב ישבח את הגילוי המרעיש במאמר חנופה נוטף דבש לגיבור ילדותו בן ה-75 שלא מפסיק להפתיע. "כמו הפרסונה של זיגי סטארדסט שיצר לעצמו רב האמן, כך יצר לעצמו בואי אלטר אגו נוסף, חיצוני לו, חד ומלוטש כמו שנות האלפיים עצמן, בוהק ובעל איכויות נוסטלגיות כמו החליפה של סטארדסט במאדאם טוסו". "בימים בהם הצלחה מסחרית שקולה לכמות המסכות איתן הפרפורמר מכסה את פניו לבל ישתרבב מפרצופו שמץ של משהו אותנטי", יכתוב עיתונאי אחר, "בואי, שהספיק להמציא את המסיכה ולנפץ אותה אל מול התקשורת הרבה לפני שבן טיפוחיו החדש בכלל נולד, מצטרף לתאטרון האבסורד במקום להתנגד לו וגם מצליח לעצב אותו מחדש מבפנים".

אמנים טובים הם אלה היכולים להתאים את עצמם לרוח התקופה ועדיין להשמע מקוריים ואותנטיים, אך בואי הוכיח לנו שהגדולים באמת הם אלה המעצבים את רוח התקופה בעצמם, כפי שעשה שוב ושוב. ללא מרכאות לתיחום התרחשות דמיונית או ציטוטים מן העתיד, הפנטזיה לחומרים חדשים מדיוויד בואי תקפה ממש לעכשיו. לאחר תשע שנים יבשות, האלבום הבא של בואי יחשב, במידה כלשהי של החמצה, לקאמבק רצחני. קאמבק למי שהוציא אלבום מרתק וחדשני אחת לשנה וחצי בממוצע על פני חמישה עשורים, קאמבק למי שהמציא את עצמו מחדש יותר פעמים מכל אמן אחר בסדר הגודל שלו, קאמבק למי שכמות הרעיונות בראשו מעולם לא איפשרה לו לנוח. עד עכשיו.

לפני כעשר שנים נאות בואי, שלא מתראיין יותר מדי לתקשורת, להופיע בתוכנית האירוח האינטליגנטית של מייקל פרקינסון למען קידום אלבומו האחרון,

נכון להיום. בואי נראה טוב מאי פעם, רזה כהרגלו אך לא מדי, בג'קט ג'ינס ופיסת צעיף אדמדמה שלא יהלמו אף אחד חוץ ממנו ובלורית בלונדינית גאה שאפילו תכשירים לשיער לא יעניקו לאף אחד ממעריציו הרבים. הוא תיבל את קולו הצלול במבטאים וחיקויים כמו שחקן מלידה, עילף את הקהל בשנינות והומור שלא היו מביישים את גדולי הקומיקאים, דיבר בפתיחות על משפחתו, על ילדותו, על נישואיו עם הדוגמנית אימן, על חייו בניו יורק ועל חייו בלונדון. הוא הודה שדחה הצעות להפוך כמה משיריו למחזמר כפי שנעשה לאבבא, קווין ועוד רבים וטובים שנפלו ועוד יפלו ברשת החמדנית של האולמות הנוצצים בברודוויי. "הזמן חולף בלי להרגיש, גיל 70 ממש מעבר לפינה", הוא אמר כבר אז בחן נערי בלי להניד עפעף, נותן לנו להאמין שעוד עשרה אלבומי מופת לפחות כבר דרוכים בנשקו העתידני.

בגיל 65, בואי עדיין לא נכנע לציפורני המפיקים הזוממים לשזור את שיריו במחזה נוסח "מאמא מיה". לעומת אמנים אחרים בגילו שמנסים לשחזר את הצלחת העבר, בואי לא מעז לחטוא בחזרה על משהו שכבר עשה, בסגנון שכבר נגע בו. גם בשיא הצלחתו זנח בואי פרסונת רוקנ'רול מצליחה לטובת ניסויים כימיים במוזיקה. כשאור הזרקורים ביקש לרומם אותו, הוא בחר להתחבא מאחורי אלבומי מופת שכתב לאיגי פופ ואף השתתף בהופעות שלו כקלידן אנונימי.

היום, בגיל 65, בואי שקט מאי פעם. איכשהו ברור, מתבקש ומובן לכולם שבשלב מסוים נזכה ליצירה חדשה מבית היוצר של הגאון רב הפנים. בין אם יהיה זה מחזמר בשם "Space Oddity" או אלטר אגו בצלמו שיחזיר את בואי לבמה, ימים יגידו. בינתיים נותר רק להודות לו על כל צליל ותו ששחרר, גם על אלה שלקח לנו עשר שנים להבין, לאחל לו המון מזל טוב, ולקוות שעד יום ההולדת הבא שלו יברך אותנו המאסטר הקשיש בכמה שירים חדשים פרי עטו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...