מסודרים: כך הפכו הסדרות הישראליות לדבר הכי חם בהוליווד
אחרי שנרכשה "בטיפול", טפטוף הסדרות הישראליות להוליווד הפך לשטף עם "דני הוליווד", "תמרות עשן", "החיים זה לא הכל" ועוד. כתב אל איי טיימס בישראל מנסה לפצח את סוד הקסם של הפורמטים המקומיים
כשבארצות הברית שודר בחודש שעבר פרק הסיום של סדרת המתח "הומלנד" של רשת "שואוטיים", היה זה רק עוד ציון דרך מבחינתה של המדינה הקטנה שלנו, שהפכה לאחרונה לשחקן מפתיע בהוליווד.
"הומלנד", ששברה את שיאי הרייטינג של "שואוטיים" לפרק סיום של עונה ראשונה, היא עיבוד של הסדרה הישראלית "חטופים". וזוהי רק אחת משורה של תוכניות בטלוויזיה האמריקאית שנולדו כסדרות דוברות עברית. גם "לעוף על המיליון", השעשועון של רשת NBC, הוא יבוא ישראלי. וכמובן "בטיפול" של HBO בכיכובו של גבריאל ביירן, שרצה שלוש עונות.
וזו רק ההתחלה: עוד שורה של סדרות הנמצאות בשלבי פיתוח ברשתות האמריקאיות כמו הסיטקום "החיים זה לא הכל" (CBS), "דני הוליווד" (CW) וסדרת המתח "תמרות עשן" (NBC) - מבוססות על סדרות ישראליות, שהנושאים והשפה שלהן הותאמו לקהל האמריקאי.
רוב הצופים האמריקאים לא יודעים על הצינור החדש המחבר בין ישראל לעולם הבידור בלוס אנג'לס במרחק של 15 אלף ק"מ. למרות שליהודים אמריקאים רבים יש קשר פוליטי לישראל, צינור הבידור הזה, שהפך למכרה הכי לוהט של הוליווד, הוא התפתחות חדשה, שבאה בעקבות התבגרות תעשיית הטלוויזיה בישראל.
"אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אם חושבים על זה, לשתי המדינות יש הרבה מהמשותף, אם מדובר בערכים חברתיים ואם בצורת העברת
ישראל היא לא ממש המקום הראשון בעולם שממנו היית מצפה לייבא תוכניות, ובמובנים מסוימים היא אולי המקום האחרון. קודם כל יש את העניין הפוליטי. לישראל יש סטיגמה של אי שקט. בנוסף, תעשיית הטלוויזיה הישראלית גם שונה מאוד מזו של הוליווד. כאן כולם מכירים את כולם והתקציבים מיקרוסקופיים במונחים הוליוודיים ("אם אני מבקש שלושה מסוקים, אולי אקבל סוס", אומר נח סטולמן, היוצר של "תמרות עשן").
במבט לאחור, מי שהחלה החלה את השיטפון הייתה נעה תשבי. לפני כשבע שנים, תשבי, המתגוררת בלוס אנג'לס, קפצה לביקור מולדת ושמה לב שכולם כאן מדברים על "בטיפול". היא חשבה שזה יתאים לאמריקאים והתקשרה ליוצר הסדרה, חגי לוי. באותם ימים, הרעיון של מכירת סדרה ישראלית להוליווד נראה מאוד מוזר. עד כדי כך, שכאשר תשבי התקשרה, הוא חשב שהיא מחפשת תפקיד בסדרה. "הוא לא האמין שזה משהו שאפשר למכור לאמריקאים", אמרה.
לאחר שהתדפקו על הרבה דלתות, תשבי ושותפיה מכרו את הסדרה ל-HBO, ותוך זמן קצר החלו כל מיני אנשי עסקים וסוכנים למכור קונספטים של סדרות ישראליות לרשתות ולאולפנים אמריקאים.
איש המפתח בקשר הזה היה אבי ארמוזה, מפיק ותיק בטלוויזיה הישראלית, שלפני שש שנים החל לשווק תוכניות ישראליות לשוק העולמי. תחילה שיווק לאירופה ולאסיה ולאחרונה גם לארצות הברית. במשרדו בתל אביב יש עשרות קלטות די-וי-די המציעות הצצה אל תוכניות טלוויזיה באנגלית.
בין השאר נמצאות שם "הבועה" (BBC), תוכנית שבה המשתתפים מנותקים מהחדשות; "המסגרת", ריאליטי שאמור להיות משודר ב-CW; "האמת העירומה", סדרה בסגנון רשומון של HBO, וכמובן היהלום שבכתר, "לעוף על המיליון", שזוכה לרייטינג נאה מאז תחילת שידורה לפני כחודש.
"אני חושב שמה שקרה בישראל זה שהפקנו כל כך הרבה ואז הבנו שהשוק קטן מדי. אז התחלנו לחפש במקומות אחרים", אומר ארמוזה.
אז מדוע הסדרות הישראליות מצליחות בארצות הברית? יש כמה סיבות: ההומור השחור בטלוויזיה הישראלית מתאים לחרדות של האמריקאים אחרי ה-11 בספטמבר; ישראלים מתעניינים בהרבה נושאים שמעסיקים גם את מנהלי הרשתות האמריקאיות ("בישראל יש יותר פסיכולוגים לנפש מאשר בכל מקום אחר בעולם, וזה מוביל לסיפורים מורכבים מבחינה פסיכולוגית", אומר דיוויד נבינס, נשיא מחלקת הבידור ב"שואוטיים"); לתעשיית הטלוויזיה האמריקאית קצת נמאס ממקורות מסורתיים; הסדרות הישראליות זולות יחסית; וכנראה שהתקציבים הזעירים של הטלוויזיה הישראלית גורמים לכך שהסיפורים יהיו מאוד יצירתיים.
"כאשר אין לך הרבה כסף אתה מוצא יותר דרכים מעניינות וחכמות לכתוב תסריט", אומר דניאל לפין, יוצר "החיים זה לא הכל", ששודרה תשע עונות בישראל. לפין, שכמו רף וסטולמן בילה גם הוא כמה מהשנים המעצבות בחייו בארצות הברית, עובד עם אחד התסריטאים של "חברים" מייק סיקוביץ על הגרסה האמריקאית.
ובכל זאת, יש הבדלים תרבותיים שקשה לגשר עליהם. כאשר "פוקס" פיתחה גרסה של "רמזור" הישראלית, הם התעקשו לעשות שינוי מהותי, אומרת קרן שחר, בכירה ב"קשת" שפיתחה ומכרה את הסדרה. "בגרסה הישראלית, הגיבור הראשי הוא לוזר אמיתי, אבל בהוליווד הם אמרו שהם לא יכולים שלוזר יהיה גיבור בפריים טיים", היא אומרת. הסדרה ירדה בארצות הברית אחרי בקושי 12 פרקים, ושחר מוסיפה: "האם הסדרה הייתה הופכת ללהיט אם היינו משאירים את הלוזר? אני חושבת שכן".
אבל כמו עם כל בועה, צמיחה מהירה מדי היא מסוכנת. כבר עכשיו יתכן שהאקלים היצירתי בישראל קצת מושפע מהכסף האמריקאי. "אני שומע כיום מנהלים שמדברים על פיתוח תוכניות בצורה אחרת", אומר רף. "אני אפילו שומע תסריטאים אומרים זאת בגלוי. הם אומרים, 'בסדר, זה טוב, אבל האם זה ימכור בארצות הברית?'".
בהכנת הכתבה השתתפה בת שבע סובלמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם