סינגולר: מסיקה צפויה, אלאל מלאת קסם
מירי מסיקה עדיין לא מחדשת מספיק, אריק סיני נעים כמו מפזר חום, קורין אלאל מתעלת את ענבל פרלמוטר, אתניקס מאכזבים ושרון הולצמן מפרגן לנו בצ'אט. הסינגלים של השבוע
אריק סיני, ''חורף''
אריק סיני - ''חורף''
עטיפת הסינגל
קורין אלאל, ''השקרן''
האם רוחה של פרלמוטר חדרה לגופה של אלאל כדי להזהירנו מפני שקרנים? כנראה שלא, אבל זו בדיוק התחושה שעולה למשמע השיר הזה, שבקלות היה יכול להשתלב ברפטואר של פרלמוטר - והתחושה הזאת נעימה וכואבת ביחד. קצת מפתיע לגלות שאין כאן איזושהי כוונה של אלאל - מי שהייתה אחת ממושאי ההערצה היותר משמעותיים של פרלמוטר בחייה - לעשות הומאז' לאגדת הרוק הנשית שגדלה על ברכיה ושלא מדובר בטייק-אוף על שיר של המכשפות. פחות מפתיעה העובדה שאלאל עדיין יודעת לחבר מנגינות מעולות ולהגיש את שיריה האופטימיים, מלאי החיות, בשובביות רבת קסם. גם היא, כמו אריק סיני, הקריבה את כבודה על מזבח הריאליטי (ב"האח הגדול VIP"), וגם היא, כמותו, מוכיחה עכשיו, בעזרת עוד שיר בכיף, שנשמתה עדיין במקום הנכון.
קורין אלאל וסילאן אבישר, שמתארחת באלבום
צילום: יח''צ
מירי מסיקה, ''יריות באוויר''
מי שבמקרה לא שמע עד היום שום שיר ישראלי למעט שירים של מירי מסיקה אולי עשוי להתפעל מאופיו הרוקיסטי משהו של השיר הזה ולאבחן בכך סוג של התפתחות מוזיקלית. השאר ודאי יתקשו לזהות אותו, לכשיתנגן בגלגלצ, כשיר חדש של הדיווה המשחזרת את עצמה לדעת ותוך כדי זה הולכת ומאבדת גובה. מסיקה היא לא רק זמרת בעלת קול עם נוכחות, אלא גם שחקנית לא רעה. במשך די הרבה זמן היא ניצלה את זה כדי להעביר את הנוירוטיות שבשיריה בדרך משכנעת, אבל עכשיו זה כבר קצת פחות עובד לה. בכל זאת, חייה השתנו מאז שפרצה לתודעה בשנת 2006: היא התבגרה, הפכה לאמא, ועל הדרך ודאי גילתה עוד כמה פנים באישיותה. לפחות מהבחינה הזאת, אפשר היה לצפות שמסיקה תלך בעקבות חללית האם שלה, ריטה, ותעבור לבלדות אקוסטיות בנימה אישית, או, לחילופין, תוציא אלבום בטאמילית, אבל השירים שיצאו עד כה מאלבומה החדש ("יריות באוויר" הוא הסינגל הרביעי מתוכו) מגלים שהיא ממשיכה ללכת על בטוח, לירות על יבש.
מירי מסיקה - ''יריות באוויר''
עטיפת הסינגל
אתניקס, ''אהבת חיי''
המהות הייחודית של אתניקס, שהייתה פעם עמוד האש לפני המחנה, קסמו של המדבר, טמונה בשילוב המנצח שהיא מציגה בין רוק, פופ, מוזיקה ים תיכונית ומוזיקה אלקטרונית (או, בשפתו של נחמה המלך - "מוזיקת מועדונים"). אין פה שום כוונה להביע ערגה לעברה המפואר והמנענע של הלהקה בשנות השמונים והתשעים. הנוסחה הישנה ההיא הרי התבררה כמתאימה ביותר גם לימינו בלהיט "מתי לחזור", שקימבק את אתניקס לאחרונה בגדול. אבל כן, אפשר בהחלט להביע תמיהה לנוכח העובדה ששיר כזה, למשל - בלדת רוק נוגה, עם קישוטים יווניים ואיריים - יוצא לאור תחת השם אתניקס ולא תחת השם זאב נחמה, או אפילו שמה של להקת הצד שלו, טוטובל. גם השיר, כשלעצמו, לא משהו (קצב מרדים, לחן חסר שפיץ, עיבוד משעמם), אבל זה לא מה שחשוב פה, שכן אם הוא לא היה שיר של אתניקס ממילא אף אחד לא היה מעניק לו תשומת לב.
שרון הולצמן ואייל שכטר, "היום אתה יוצא מזה"
בגדול, זה שיר חמוד, חדור גוד-וייבז ופזמון סוחף, אבל הצליל שלו מיושן מעט ובכלל, הוא קצת פחות מוצלח מ"מה שאני רוצה". גילוי נאות: גם לי הולצמן מנג'ס מפעם לפעם, אבל אני מחבב את הברנש ומתחבר במיוחד לגישתו הסמי-אנרכיסטית לשיווק של עצמו. הנה תמליל של צ'אט שלנו בפייסבוק מהשבוע. לא נגעתי. שרון: "נו, שלישי האיום מתקרב, מה יהיה?". רועי: "כרגיל, יהיה סינגולר. השיר שלך ייכנס". שרון: "חייב להודות שאני נהנה לקרוא אותך בתקופה האחרונה. גידלת ביצים בנאדם. אתה לא מפחד להיכנס במי שצריך. יפה לך בנאדם. ככה צריך!!!". רועי: "תודה, יפיוף. אגב, חברה שלי פה אומרת ש'היום אתה יוצא מזה' שיר טוב, אבל קצת ניינטיז". שרון: "איך ניינטיז אם זה מועתק מארקייד פייר? מה שגורם לזה להתנהג כמו שיר ניינטיז זה השילוב שלי ושל אייל. חוץ מזה, זה להיט לגיטימי לכל דבר עם טקסט גאוני של אמן שוויתר על המוזיקה ובחר לעבוד עם להקות צעירות בראש העין. הכל זה עניין של טיימינג. לכל שיר מגיעה הזדמנות שנייה, כמו לבני אדם - וזה הזמן של השיר הזה". נו, נחיה ונראה.
שרון הולצמן ואייל שכטר - ''היום אתה יוצא''
עטיפת האלבום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם