עכשיו את חוזרת בחזרה: מירי מסיקה עומדת במקום
קשה לכתוב ביקורת עניינית על "מלך", האלבום החדש של מירי מסיקה, כי הוא פשוט נשמע כמו כל שאר האלבומים שלה
מירי מסיקה, ''מלך''
אולי זה בגלל שיש לה יותר מדי להפסיד, אולי כי סוס מנצח לא מחליפים ועוד כל מיני קלישאות נכונות למכביר, אבל הסיבה לא משנה - התוצאה משמימה. מסיקה דורכת במקום, מנפקת להיט אחר להיט (ראה "מלך", "ואולי" ו"אני לא שם" מהאלבום החדש), אבל כולם נשמעים אותו דבר עד כדי כך שקשה להבחין באיזשהו תהליך התפתחותי מבחינה מוזיקלית, בין אם זה "מאמי" או "מלך".
משעממת וצפויה. מירי מסיקה
צילום: רונן אקרמן
נשאלת השאלה - האם אמן מצליח בכלל צריך להשתנות? הרי זה לא ששלמה ארצי עשה אי פעם רוק כבד ושלום חנוך לא הוציא מעולם אלבום שנסונים. מצד שני, האמנים הגדולים האלה הצליחו להתפתח בקריירה הארוכה והמפוארת שלהם. שלמה ארצי התמים של "אני שומע שוב" הפך להיות קודר ב"שינויי מזג האויר", והתפתח משם לכסאח של תחילת שנות השמונים עם "לא עוזב את העיר" עד שהתברגן לו היטב עם "חום יולי אוגוסט".
שלום חנוך, שהתחיל בשוליים האיכותיים עם "תמוז",
הביא את בשורת הרוק עם "חתונה לבנה" ומשם חיבר את ההמנון הפסימי של "משיח לא בא" וחזר לכתיבה אישית ומרגשת ב"ככה וככה". בכל התחנות האלה ניתן לראות מסע, ואילו אצל מירי מסיקה נראה שהיא תמיד הייתה שם, באותו מקום. אני נשבע שעד שלא שמעתי שיצא לה אלבום חדש הייתי בטוח ש"מלך" הוא שיר שבמקרה פספסתי מהאלבום הקודם שלה. זה ודאי גם קשור לעובדה שגם את האלבום הזה, כמו את אלבומיה הקודמים, הפיק עבורה בעלה המוזיקאי אורי זך.
תמיד הייתה מבוגרת. "מלך" עטיפת האלבום
מה שיפה ומרגש בלגלות אמן בגיל צעיר זה שאתה זוכה לראות אותו מתבגר, אתה עובר איתו דרך מוזיקלית שסופה לא ידוע לאף אחד מהצדדים, אבל מסיקה תמיד היתה מבוגרת, והאלבום החמישי שלה רק מחזק את זה. בניגוד לזמרות כמו גלי עטרי וריקי גל, היא לא תוכל להביט אחורה על איזו שטות שעשתה כשהייתה עוד צעירה, אין לה "דיזנגוף 99" או "נערת רוק" בעברה, אפילו לא "נסיך החלומות" או "ילד רע". קשה להאמין שבעוד 20 שנה נשמע אותה אומרת "איזו משוגעת הייתי כששרתי את 'נובמבר'".
אלא אם כן מסיקה תתגלה כסוג של בנג'מין באטן, כלומר שתהליך ההתפתחות המוזיקלית שלה מתקדם הפוך, קשה להאמין שעוד נזכה ממנה לאיזו תפנית מפתיעה במיוחד. כל שנותר לנו הוא לקוות שבעתיד מסיקה תשתף אותנו ביצירות שחופרות קצת יותר עמוק בתוך הנפש או לפחות תצא, גם אם לרגע, מאיזור הנוחות שלה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם