סינגולר: אביב גפן שוב גאון
אביב גפן שב לכס המלכות של הרוק המקומי, עילי בוטנר טוב, אבל זקן, לירז צ'רכי עצלה, אלון דה לוקו עושה כאב ראש ובית הבובות? הם בית הבובות. ואתם יודעים בדיוק מה זה אומר. הסינגלים של השבוע
עילי בוטנר וילדי החוץ, ''רצים אלייך''
קשה להאשים בכך את אוהד שרגאי ואדר גולד, בוגרי "כוכב נולד" המבצעים את השיר הזה בדואט. הם שרים יפה, מתמזגים היטב באווירת אמצע הדרך של השיר, קולותיהם משלימים זה את זה באופן מושלם. הוריהם ודאי יתמוגגו מנחת כשיתקלו בשיר ברדיו. חבריהם, לעומת זאת, ככל הנראה ישלחו לעברם חיוך מזויף ויסננו, בלית ברירה, כדי לא להעליב, "כן, זה אחלה". צעירים אמיתיים, בלב ובנפש, לא שומעים דברים כאלה. אוזניהם תרה אחר הרפתקנות, תעוזה, מקוריות ואדג'יות. שירים מהסוג הזה, חסרי עוקץ ושיניים, לא אומרים להם, ועליהם, כלום. בוטנר מעולם לא ניסה לומר להם, ועליהם, כלום. הוא מוזיקאי מוצלח - כן, גם לנוכח השיר הזה אפשר להודות בכך - אבל השאלה היא מתי, אם בכלל, הוא יהפוך להיות גם מוזיקאי משפיע.
בית הבובות, "בכל הדרכים"
כעת, לביקורת עצמה: "בכל הדרכים", שיר הנושא מתוך אלבומם החדש של להקת בית הבובות - או, בשמה המלא, בית הבובות שרד אורבך בחיים לא היה מסכים לגור בו - הוא שיר עייף, עצל, מונוטוני, נטול השראה וחסר תחכום שמונע על ידי ליין בס משומש, לחן פשטני, עיבוד מיושן ופזמון איום. תפיסת העולם הכללית שבה אוחזים חברי ההרכב - לפיה כל מה שנוגע להתמקצעות בנגינה, תחכום צלילי ומלודי, אמירות נוקבות, משמעויות כפולות, התייחסות למצלול, חדשנות ורוח נעורים - מודגשת מאוד גם כאן, בכל הדרכים. הבית, כך נשמע, מנסה לייצר אווירה של מתח עצור, אבל הרעיון המלודי שעליו הוא מבוסס משעמם ושטחי, כך שהתוצאה היא מריחה סתמית, שנבלמת על ידי פזמון עוד יותר משעמם ושטחי. שום דבר לא נשאר מהשיר הזה אחרי ההאזנה. כלום. ריק מוחלט, שממה רגשית. טוב, לא נורא, לפחות זה נגמר.
אביב גפן, ''טיפות''
איך שלא יהיה, עושה רושם שלצד חזרתו של גפן לשכונה - הכוללת, בין השאר, שירים משותפים עם עידן רייכל, שרון ליפשיץ ואביתר בנאי (שנכנסו לאלבומו הבא, "פסיפס"), השתתפותו בתוכנית "The Voice" (שכופה עליו ישיבה בין שרית חדד ושלומי שבת) ויציאתו לסיבוב הופעות ביתיות במסגרת "מכבי הום טור" - הוא גם חזר לעצמו כיוצר מרגש, מעניין ופורה. "בובות", לדוגמה, הסינגל השני שגפן הוציא עם עידן רייכל (אחרי "קוצים" הלא רע), היה השיר הכי טוב שהושמע כאן ברדיו בשנת 2011. העובדה שהוא דורג במקום נמוך למדי ברוב המצעדים השנתיים היא בגדר פשע נגד האוזניים שלכם. "טיפות", הסינגל הנוכחי, אמנם קצת פחות מוצלח, לפחות בכל הקשור ללחן ולעיבוד, אבל גם הוא יכול להוות עדות לשובו של גפן לכס המלכות (הלא מסתובב) של הרוק המקומי. ושמישהו ינסה להזיז אותו.
לירז צ'רכי, ''אל תסרגי לו סוודר''
רחלי שביט - כותבת לא רעה בכלל, שחתומה גם על שירים של ריטה, אריק סיני ורמי קליינשטיין - סרגה פה לצ'רכי סוודר בצבעים חיוורים ולא ממש אופנתיים. לא בטוח שיש בכך כדי להעיד על מידת פתיחותה של צ'רכי לכיוונים מוזיקליים מאתגרים ובלתי צפויים, שכן עצם העובדה שהיא בחרה לעבוד עם גלעד כהנא, לדוגמה, ודאי אומרת עליה משהו - אבל, בשורה התחתונה, קשה להגיד שהשיר הזה מעורר סקרנות לקראת מה שהיא שומרת להמשך. גם בתור חימום לימי החורף הוא לא ממש עובר. בכלל, התכרבלות בבלדות נוגות אינה הדרך היחידה להתחמם. צ'רכי הייתה יכולה להוציא גם שיר קצבי, מנענע וחדור שמחת חיים מהסוג שאנשים בגילה ניחנים בה. הרי ידוע שגם פעילות גופנית מחממת את הגוף והנשמה. מה שחשוב, לצורך העניין, זה שהשיר יעשה משהו. שירים פרזיטים, עצלים, שיושבים כל היום בבית ומתלוננים על מר גורלם יש כאן המון. יותר מדי. אין כמעט סיכוי להבחין בקיומו של עוד אחד כזה.
אלון דה לוקו, ''הלו מאמי''
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם