חסר מלח: מה נשאר מהספייס גירלז?
קצת יותר מ-15 שנה אחרי צאת אלבום הבכורה של הספייס גירלז, הן רומזות על עוד איחוד שבדרך. אבל מה בכלל נשאר מהערכים הפמיניסטיים שהן קידשו? עמי פרידמן נועל פלטפורמות ובודק
אבל בחינה מחודשת של אלבום הבכורה של חמש הבריטיות העליזות חושפת כמה עובדות מעניינות, כשהראשונה, ואולי הכואבת מכולן, היא מידת השתנותה של המוזיקה הפופולרית. קשה לדמיין כמה, אם בכלל, להיטי ענק כגון "Wannabe", "Say You'll Be There" או "Mama" היו משתלבים בעולם הפופ של היום. אלו, על אף שנהנו מסאונד עדכני לזמנם, נשמעים היום בדיוק כפי שלהיטים מלפני שני עשורים נשמעים בדרך כלל - רכים, איטיים, מלודיים ובעיקר מפיצים אבקת פיות של זמנים תמימים ודהויים יותר. בעולם שמקדש את ריהאנה חובבת המין האלים ומדווח על ביקוריה המיוחצנים היטב בחנויות אביזרי סקס, קשה לדמיין הצלחה של שיר כמו "Two Become One" ,שמתאר יחסי מין כרגע המפגש האולטימטיבי בין שני לבבות וברוח התקופה אף מפציר בנו: "היו חכמים יותר, חיבשו אותו".
אבל הדבר העצוב יותר בעצם התפיידותו של אחד ההרכבים המצליחים ביותר של שנות ה-90' היא העובדה שלא רק שרוב שיריו נשמעים היום כמו הדים תלושים מזכרונות רחוקים של אתמול, אלא גם התמה שעמדה במרכזם. כאשר פרצה לחיינו בקיץ 1996, חמישיית הספייס גירלז לא הייתה רק הרכב הפופ התורן והאופנתי כי אם הצהרת כוח, שיווקית אמנם, ועם זאת - הצהרה. עולם הפופ, שהורכב באותן שנים בעיקר מלהקות בנים (עוד מושג שנשמע היום תלוש במיוחד) מזן בויזון ובקסטריט בויז, לא ידע לפני כן חמישיית בנות כזו, ללא חיזוק גברי לצידה, שהתיימרה לייצג את כל מה שהיה חסר בייצוג הנשי המוזיקלי של אותה תקופה.
באותו זמן, מדונה כבר הייתה בשלב הקריירה בו סיימה לחקור את גבולותיה (ואולי אף גבולותינו) המיניים ולא היה כל צורך בעוד זמרות פרובוקטיביות בלבוש מינימלי. גם לא היה ממש
העובדה כי חמש חברות הלהקה מותגו היטב ושווקו כ"משהו לכל אחד" עזרה להן להגיע לקהלי יעד רבים: תיכוניסטיות ספורטיביות בעלות לסבו שיק קופצני, טום בויז מרובות ידידים, חובבות אופנה מחוייטות או סתם גברים שנהנו לצפות בחמש בנות שונות כל כך מקפצות להן על המסך בתלבושות צבעוניות. אך הגורם שחיבר את תדמיתן הממותגת, חוט השני שעבר בין ניגודים כאמה בנטון, בייבי ספייס הילדותית-מלאכית, ובין ויקטוריה בקאהם ותדמית הפוש ספייס המגונדרת, הייתה תמת הגירל פאואר, שם הקוד הסקסי לפמיניזם גרסת שנות התשעים.
הספייס גירלז היו חמודות ורכות ב-"Mama", הפגינו גרוביות סקסית ב-"Love Thing" ולא פחדו להיתפס כפרועות וחצופות בשירים כמו "Who Do You Think You Are". כיפיות וקופצניות כמו מלאני סי, סקסיות ובוטות אה-לה ג'רי האליוול, הספייס גירלז הציעו לכם גרסאות שונות של העצמה נשית אופנתית. הפאואר פאף גירלז - גרסת הבשר החשוף.
מבט חטוף על מה שנותר מהקריירה והפרסונה הציבורית של נערות התבלין מציג תמונה די עגומה של מי שנהנו ממעמד סלבריטאיות על ומכתיבות אופנה רק לפני עשור וחצי. ממלאני בראון, מי שכונתה אז "סקארי ספייס", נותר בעיקר הדיון הציבורי סביב ילד אהבתה המשותף עם אדי מרפי ושאלת האבהות שהעסיקה את הצהובנים בחלק הראשון של העשור. מלאני סי, לאחר מאבקים בהתמכרויות שונות ושחרור מספר אלבומי סולו לא רעים אך נטולי ברק, שקעה בעולם דרג ה-ב' של כוכבנות הפופ וכמוה גם אמה בנטון.
זה עצוב, כי זה יכל להיות אחרת. לאורך ההיסטוריה לא חסרות זמרות שעולמן המוזיקלי השתלב עם אקטיביזם ציבורי, כאלה שתרומתן הוסיפה להתקיים גם לאחר ימיהן הגדולים. רק תנו מבט בג'ואן באאז, ג'ניס איאן, או טרייסי צ'פמן. העולם השתנה והחוקים איתו, רעיונות גדולים של העצמה נשית הפכו למנטרה מקושקשת על קבלת האחר בהופעה של ליידי גאגא, שמתעקשת להעביר את המסרים החתרניים שלה כלשגופה תחתונים בלבד. לצדה, על תקן האיכותית, יושבת לנה דל ריי ובקשר אליה, ובכן, זה לא סוד שזו נאלצה לעבור כמה שינויים עד שהגיעה למעמדה הנוכחי. כמו שהספייס גירלז אומרות בעצמן ב-"Wannabe", הלהיט שהעלה אותן לגדולה: "אם אתה רוצה את העתיד שלי - שכח מהעבר". כבר שכחנו בנות, כבר שכחנו.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם