סוף הסיפור: על פי ספר חדש, ישראל בדרך למטה
שני חוקרים בלגים ממש לא אנטישמים מעריכים כי ייתכן מאוד שישראל גמורה. בספר שתורגם עכשיו לעברית הם מסבירים למה
לאוב, בן 50 , ובורוכוביץ', בן 42 - הראשון בעל תואר מאוניברסיטת בריסל ומקרנגי מלון בארה"ב, והשני ערך את כתב העת הבלגי Regards, שעסק בדו-שיח ישראלי-פלסטיני - החליטו לחקור את המצב הישראלי לעומק. הם יוצאים נגד הרטוריקה השמאלנית המקובלת היום באירופה, משתמשים בהיגיון הקר, ומנסים להבין אם רוב יהודי יכול להתקיים באופן עצמאי במזרח התיכון.
השניים מתנגדים לעמדה הרואה בישראל אחראית בלעדית לאסונם של הפלסטינים, ומזכירים כי מדינות ערב השכנות תקפו את ישראל מיום הקמתה ואילצו אותה להיות במגננה מתמדת. מבחינתם, ביקורת על המדיניות הישראלית אין פירושה ביטול קיומה של המדינה. "האקלים הזה, העוין באופן כללי את ישראל", הם כותבים בהקדמה למהדורה העברית, "אינו מעודד את חלקיה המתונים לנהל משא ומתן אמיתי".
לאוב ובורוכוביץ' טוענים שקיומה של ישראל אינו מבוסס דיו, ומושתת על סדרה של גורמים שאם האיזון שלהם מופר - עתידנו מוטל בספק. ואלה הם הגורמים: הרדיפה האנטישמיות המוסווית כביקורת על ישראל; הנטייה של מדינות ערב להאשים את ישראל בבעיות שלהן, ובכך להסיח את דעת הקהל מחולשת המנהיגים הערבים; חוסר היציבות הגיאו-היסטורית של המזרח התיכון; התפתחות הטכנולוגיה להשמדת המונים, בעיקר באיראן; שבריריותה של התמיכה הבינלאומית בישראל - למעט תמיכת ארה"ב, שגם היא עלולה להתערער, רוב אומות אירופה לא היו מגייסות את כוחן הצבאי לטובת ישראל במקרה הצורך, ולכן ישראל נמצאת בבידוד גיאוגרפי, דיפלומטי ופוליטי; היותה של ישראל מדינה קטנה וצרה מבחינת הטריטוריה שלה; והשסעים בחברה הישראלית - חברה הטרוגנית שנתונה לאינטרסים סותרים.
"החלטנו לכתוב את הספר בסוף שנת 2000 ובתחילת 2001, אחרי כישלון קמפ דיוויד ושיחות טאבה", הם כותבים בראיון בדואר האלקטרוני. "הדרך שבה הפלסטינים בחרו לשבור את שיחות קמפ דיוויד ולהתחיל באינתיפאדה השנייה, למרות העובדה שההסכם היה כה קרוב, גרמה לנו להטיל ספק באמיתות הכוונה שלהם להשיג הסכם שלום. הבנו שבעיית היסוד כאן היא לא חסרונה של מדינה פלסטינית, אלא חוסר יכולתו של העולם הערבי להכיר בלגיטימיות של ישראל. ההבנה הזאת הביאה להתעוררות שלנו, ולפחד מפני ההשלכות על קיומה של ישראל בטווח הארוך".
למה לדעתכם הקונפליקט הישראלי-פלסטיני זוכה לסיקור כה נרחב בעולם?
"זה כמעט כמו לשאול מדוע קיימת אנטישמיות בעולם. ועם זאת זוהי שאלה קריטית כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני עדיין בעוצמה נמוכה יחסית לקונפליקטים אחרים בין שבטים, שגבו לפעמים מאות אלפי קורבנות, אבל התקשורת לא עסקה בהם כלל.
"שורשי התופעה, שנמצאים מתחת לפני השטח, הם אי רציונליים. אבל מצאנו כמה סיבות קונבנציונליות שיעזרו להסביר את הסיקור המוגזם של הסכסוך הזה בתקשורת המערבית. למשל, החשיבות הגיאוגרפית והכלכלית של האזור; העבר הקולוניאלי של האזור, שנכבש ונשלט בידי אומות אירופיות שונות; התפקיד הדתי המרכזי שארץ הקודש נושאת בו עבור שלוש הדתות המונותיאיסטיות; הנוכחות המסיבית של אוכלוסייה מוסלמית במערב אירופה; הסטנדרטים הגבוהים שישראל צריכה לעמוד בהם כדמוקרטיה באזור. ועדיין, כל הסיבות האלה גם יחד לא יכולות להסביר את הייצוג המוגזם של הסכסוך הזה בתקשורת המערבית,
"ממש לאחרונה", מוסיפים לאוב ובורוכוביץ', "טורקיה הרגה כ-30 אזרחים כורדים בהפצצת כפר בגבול טורקיה-עיראק. האירוע כמעט לא נכנס לדפי העיתונים הגדולים וכמעט לא הוזכר בדיווחי החדשות של הטלוויזיה המערבית. זאת לעומת הדיווחים חסרי הרחמים על הריגת תשעה אזרחים טורקים על ידי צה"ל על אוניית המרמרה, שהיתה חלק מהגנה עצמית של החיילים. זה באמת מעורר את השאלה למה העולם מסתכל בכזאת שליליות על ישראל".
שני מחברי הספר סבורים שהאובססיה של התקשורת המערבית סביב ישראל והפלסטינים נובעת מהתסביך הקולוניאליסטי של אירופה, שעדיין נתונה ברגשי אשמה על העבר הכובש והנצלני שלה. "תקיפת ישראל כמין אקט אופנתי ניאו קולוניאלי היא סוג של קתרזיס לאירופה, שמתמודדת עם העבר הקולוניאלי שלה, עבר שכלל גם רצח של העם היהודי".
המסקנה העולה מספרכם קודרת למדי: קיומה של ישראל נמצא בסכנה של ממש.
"כמה אנשים שקראו את הספר לפני פרסומו הציעו לשים סימן שאלה בסוף הכותרת - 'עתיד מוטל בספק?' - אבל אחרי מחשבה החלטנו שלא, כי אנחנו באמת פסימיים לגבי עתידה של ישראל. הסיבות לפסימיות מוסברות בכל אחד מפרקי הספר. צירפנו את כל גורמי הסיכון, כי כולם יחד מאיימים על קיומה של ישראל בטווח הרחוק.
"כך למשל, היכולת הגרעינית של איראן גדלה והולכת, ואף אחד במערב לא עושה מאמץ אמיתי לעצור את התהליך הזה. כוחן של אמריקה ושל אירופה נחלש מול מעצמות אחרות כמו סין והודו, שמתעניינות פחות בגורלה של ישראל. הציבור בישראל איבד אמון במנהיגיו, היחסים עם טורקיה התקלקלו, והאביב הערבי נראה כחורף אסלאמיסטי".
מהי לדעתכם סיבת העומק לכך שישראל לא הפכה למדינה שקיומה מובן מאליו?
"זה שוב קשור בלגיטימיות של ישראל מבחינת האומה הערבית, שרואה בישראל פיצוי שאירופה נתנה ליהודים על השואה. לכן היא נתפסת בעיניהם כסוג חדש של קולוניאליזם שיש להיפטר ממנו. אנחנו גם מאמינים שישראל לא העריכה מספיק את ההלם שגרמה לערבים בעצם הקמתה. עד אז המוסלמים תפסו את עצמם כתרבות השלטת באזור במשך מאות שנים, ופתאום בלב המזרח התיכון מקימים להם מדינה יהודית. ועוד כזאת שמשגשגת בעוד המדינות הערביות לצדה מצויות בקיפאון-זאת הנכבה האמיתית מבחינתם.
"הסיפור שמדינות מערב אירופה מספרות על ישראל השתנה בצורה קיצונית: ממדינה קטנה שבנו פליטי שואה והיא מוקפת אויבים המבקשים להשמידה, למדינה חזקה בעלת גישה ישירה לארה"ב, בעלת מדיניות נוקשה כלפי שכניה הערבים, שלא יכולה או לא רוצה להתערות באזור, כובשת ומדכאת את העם הפלסטיני. הנרטיב הזה, שהתקשורת טיפחה היטב ב-20 השנה האחרונות, חדר לדעת הקהל הרחב, עד כדי כך שסקרים הראו כי ישראל נתפסת כמדינה שהכי מסכנת את השלום העולמי, יותר מאיראן או מצפון קוריאה.
"היחידה שתומכת בישראל היא ארה"ב, וגם זה עלול להשתנות בעקבות מגמות כלכליות (המשבר העולמי) ודמוגרפיות (השניים צופים כי ההיספאנים, האסייתים והאפרו-אמריקאים, אוכלוסיות פחות ידידותיות לישראל מאשר הלבנים, ייהפכו לרוב בארה"ב בתוך 40 שנה). במקרה כזה ישראל תישאר מבודדת כמעט לגמרי בזירה הבינלאומית. רבים מאויביה מבינים שהזמן פועל לטובתם. הם מעריכים כי השליטה של היהודים על ארץ ישראל היא זמנית, בדיוק כפי שכל כך הרבה מעצמות שלטו על ארץ הקודש במשך 3,000 שנה, ונעלמו".
"להשמיע צלצול אזהרה. הצבא החזק והכלכלה המשגשגת של ישראל יוצרים תחושה כוזבת של ביטחון, והופכים את החברה הישראלית לשאננה מדי, ואפילו קצת עיוורת לשבריריות מצבה. כמו כן היינו מודאגים מתהליך הדה-לגיטימציה שישראל עוברת. רצינו להציג מחדש את האמיתות ואת השקרים שמופצים בתקשורת העולמית לגבי המציאות במזרח התיכון, ולעזור לציבור הרחב להבין שהסיפור הוא לא כזה חד-צדדי".
אם כך, מה ההצעה האופרטיבית שלכם לציבור הישראלי?
"סטטוס קוו הוא דווקא לא הפתרון שישראל צריכה, בגלל כל המגמות שהזכרנו קודם שהולכות ומתחזקות. לכן אנחנו מציעים את הצעדים הבאים: שיטת הבחירות בישראל צריכה להשתנות כדי לאפשר עלייה של רוב פרלמנטרי חזק שיוכל לקבל החלטות אמיצות; מערכת היחסים של ישראל עם סין צריכה להשתפר מאוד; צריכות להינקט פעולות כדי ליצור לכידות בחברה הישראלית - למשל לצמצם את הפער בין עניים לעשירים, להעלות את רמת החינוך והמחיה של אזרחים ערבים בישראל, ולמצוא רקע משותף בין יהודים חילונים ודתיים.
"ולבסוף, המדיניות של ישראל כלפי שכניה הערבים צריכה להשתנות. זה אומר שכאשר אתה פותח במלחמה נגד אויבים שרוצים להשמיד אותך, כמו חמאס או חיזבאללה, תילחם כדי להשמיד טוטאלית את יכולת הלחימה שלהם, בלי לחשוש ממה שהעולם יגיד ולא להילחם כאילו שתי ידיך קשורות מאחורי גבך. וזה גם אומר שכאשר יש יוזמות שלום עם גורמים שיש פוטנציאל כי הם רציניים, כמו הרשות הפלסטינית, צריך לשקול אותן בנחישות, באומץ, ביצירתיות, ולשים על השולחן הצעות ממשיות".
כשני חוקרים שאינם ישראלים, מה היתרון ומה החיסרון בלחקור את הנושא מבחוץ?
"יש פתגם סיני עתיק שאומר: הרבה יותר קל לתאר את ההר ממרחק מאשר מן הפסגה, מעמדתו של המטפס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם