הזירה הלשונית: כוס האמוק של אחמד טיבי
אחמד טיבי מתוחכם לשונית, האקדמיה מוצאת פתרונות למושגים קולנועיים ואינטרנטיים ומורה יצירתית החליטה שנמאס לה שילדי ישראל לא מכירים את מקורות השם שלהם. הזירה הלשונית
מה שעשה טיבי בהיבט הלשוני הוא גירסה של מה שקרוי "ספונריזם", שיכול אותיות בצירוף מילים, נוסח "שבורית זכוכה". זכויות היוצרים על הספונריזם העברי הם של שייקה אופיר, וגם הוא יצר כמה ספונריזמים שיש להם קונוטציה של גידוף מיני, כמו "החקולטה לפקלאות", "הפילמורת התיזהרמונית" והצמד "זובי דלצר" ו"יוזנן חראי". במקרה של טיבי השיכול אינו בין עיצורים אלא בין תנועות. שיכול כזה נדיר יותר. בילקוט הכזבים מסופר על בני הפוליטרוק שנכנס למכונית וביקש מנהגה לנסוע "פִיל סְפּוּד" (במקום פוּל סְפִּיד). אצל יעקב פרוינד מצאנו את החידוד הבא, המגדיר רווקה המוצאת חתן: משוּק המציאוֹת לשוֹק המציאוּת.
הוועדה למונחי תקשורת של האקדמיה, שנזכרה במדורים האחרונים, עסקה באופן נרחב במונחי טלוויזיה וקולנוע. בתחום זה היו אנשי המקצוע המובילים הקולנוען פרופ' ענר פרמינגר, ואיש הטלוויזיה בניה בן נון. הוויכוח הגדול בוועדה היה סביב מונח המפתח בקולנוע: "שוֹט", שהגדרתו "צילום רצוף מרגע הלחיצה על כפתור הצילום עד כיבוי המצלמה". הוא התגלגל בראשית ימי הקולנוע מהפועל to shoot שפירושו לצלם, ומקורו במשמעות הירייה, שכן המצלמות הראשונות ארוכות הקנה דמו לכלי ירייה. הוועדה החליטה שאין להציע מונח עברי למונח המקובל כל כך "שוט", מה גם שיש לו צליל עברי. בעקבות זאת הוצעו צירופים כמו "שוט שלם" (long shot), "שוט מערבון" הנקרא גם שוט אמריקני: תחתיתו באמצע הירך, במקום שמסתיימת חגורת האקדחים, ותקרתו בקדקודו של האדם. "שוט טנדוּ" הוא צילום של שתי דמויות, כשלשתיהן משקל דומה
מליאת האקדמיה קיבלה את החלטת הוועדה באופן חלקי, וקבעה שלצד שוט יש להציע מילה עברית. מילים שהוצעו: "צְלִים" ו"מצלם". אחת השאלות שעלו היא האם מדובר במונח "בינלאומי" או אנגלי בלבד. התשובה אינה חד משמעית. ל"שוט" יש מעמד של מונח מוביל בעשייה הקולנועית. עם זאת משמשים לצידו בכמה שפות מונחים נוספים. בגרמנית מופיע המונח Einstellung. למילה זו פירושים רבים בגרמנית, כמו חלוקה, גישה, העמדה ועוד. בצרפתית משמש לצד shot האנגלי גם המונח plan, שמקורו במילה הלטינית planus, פני השטח. כאן משמש המונח להצגת תוצאת הצילום, ולא לתהליך כמו במונח האנגלי.
אורי ברוק מתייחס למילון מונחי העיתונות המקוונת שהוצג במדור הקודם: "במדור נכתב שהמונח טוקבק קיים רק במרשתת העברית. זה לא נכון. המונח האנגלי Talkback היה בשימוש באותה משמעות באתר zdnet כבר לפני שנת 2000. באתר הזה הוכנסה כבר ב-1996 מערכת TalkBack Reader Response System, מערכת לכתיבת תגובות קוראים על האתר. עד היום תגובות הקוראים ב zdnet נקראות talkback". תודה אורי, אכן, "טוקבק" אינו המצאה ישראלית. "טוקבקיסט" דווקא כן. זה שלנו.
אורי מתייחס גם לשימוש במלה מרשתת. לטענתו, האקדמיה משתמשת במלה "מרשתת" לא על פי ההוראה המקורית שאליה כיוונו, אלא כשם חליפי לאינטרנט. "במילון האקדמיה מרשתת היא internet באות קטנה, דהיינו, המושג הגנרי, רשת המורכבת מרשתות. לעומת זאת Internet באות רישית היא פשוט אינטרנט, שמה של המרשתת הגדולה שבה אנחנו משתמשים. טענתי מזמן שאצל המשתמשים במושג מרשתת תהיה זליגה בין שתי המשמעויות".
אמנון שפירא, ראש הוועדה למונחי מידע ומחשבים באקדמיה, כותב בעקבות זאת: "אורי קולע בול לצורת המחשבה שלנו בעת הדיונים על 'מרשתת' (היוזמה לחיפוש המונח הזה באה מצה"ל). אכן, אנחנו יעדנו את מרשתת לתרגום המונח הגנרי, וחשבנו שאינטרנט יהיה תעתיק קביל לשמה ה'פרטי' של מרשתת מסוימת. אגב, קיימת כבר מרשתת בשם אינטרנט 2. כמו בהרבה מקרים אחרים למילה יש חיים משלה, וכאשר ההבחנה כל כך דקה, אין פלא שניתן לזהות שינויים בשדה הסמנטי המקורי של המונח".
תמר טלשיר עוסקת בתכנון לימודים בסמינר הקיבוצים והיא יצרנית פורה של ספרי לימוד ומשחקי לימוד. בין היתר הוטרדה תמר מהנוהג לקרוא לילדי ישראל (ובעצם, גם למבוגרים) בשמות מלעיליים, גם אם יש להגות אותם במלרע. "כשבני למד בחטיבה צעירה בכיתה ב'", כותבת תמר, "הזדמנתי יום אחד לבית הספר. בעומדי בכניסה לכיתה, נקלעתי להפסקה, שבה הילדים, פרצו בצעקות החוצה. מבין חרכי הצעקות הצלחתי לזהות חלק משמות הילדים, שמות שהפכו אותם למלעיל. וכך למשל שם כמו גִּלְעָד, שהוא שם מלרעי, נצעק גִל----עד, הטעם על 'גִל'. וכן יפ-תח, י-על, מי-כל. לשאלתי אם הילדים מודעים לפירוש השמות שלהם, נעניתי בלאו.
המפגש הזה הוליד את במשחק "בינגו כיתה ב'2" שניתן ליצור אותו בכל כיתה באמצעות תמונות הילדים. המשחק בנוי על זיהוי המשמעות והמקור של שמות הילדים. המשחק נועד ללמוד מהיכן הגיעו שמות הילדים, ולתרום לכך שיהגו אותם בדרך הנכונה, המלרעית. במשחק על הילדים לענות על שאלות הקשורות בשמות חבריהם לכיתה, ומכאן עקרון המשחק הוא כמשחק הבינגו.
ובענייני מלעיל ומלרע כותב עמית: "מרצים ומתרגלים לסטטיסטיקה המלמדים את סולם המדידה הנומינלי, קוראים לו בשם 'סולם שֵמי' במלעיל; האם אני סתם נוירוטי, או שבאמת אמורים להגיד את המילה במלעיל? ומה לגבי שמו של הגזע השמי?" עמית צודק, כמובן. "שמי" הקשור בענייני שמות צריך להיאמר במלרע. המרחב השמי, הגזע השמי והשפות השמיות – במלעיל. שפת הדיבור הישראלית נוטה במקרים רבים, רבים מדי, להפוך מלרע למלעיל, ועל כך אמר דן אלמגור: "מי ימלעל מלרעי ישראל". מי? כולנו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם