בילבי באמת יתומה: עשור למותה של אסטריד לינדגרן
אתמול מלא עשור למותה של אסטריד לינדגרן. מורשתה הספרותית, ובעיקר דמותה הבלתי נשכחת של בילבי בת גרב, עדיין חיות
זוהי בילבי בת גרב, או גילגי, או פיפי לונגסטרומפ, אם במקרה נולדתם בשוודיה לפני 67 שנה, אז יצא הספר הראשון בסדרה. בילבי היא האחות החורגת של דמויות אחרות, כובשות לב גם הן: מדיקן הפראית, קרלסון המעופף, אמיל השובב, ומהצד השני של הגלובוס - נוריקו סאן הילדה מיפן, נואי הילדה מתאילנד, סיאה הילדה מאפריקה ועוד. כולן בנותיה הספרותיות של אסטריד לינדגרן, האישה שהלכה לעולמה לפני עשור בדיוק, והספיקה ללמד את העולם שילדים לא מוכרחים להיות צייתנים. לפעמים הם פשוט ילדים שרוצים לחיות.
אסטריד אנה אמיליה אריקסון נולדה בשנת 1907 בשוודיה וגדלה בחווה בסמולנד. כשהיתה בת 19 עברה לסטוקהולם והתמסרה ללימודי קצרנות. היא נישאה לסטורה לינדגרן, מנהל מועדון מכוניות, ולשניים נולדה בת. ב-1944 קרה לה מה שקרה למרגרט מיטשל, מחברת "חלף עם הרוח": היא שברה רגל, כתבה סיפור "בלתי חינוכי הכתוב בשפה משובשת" על החיים בחווה ושלחה אותו לתחרות ספרותית. "פיפי לונגסטרומפ" הוכתר להפתעתה בפרס ראשון, ולאחר שהספר הופיע וזכה להצלחה גדולה, היא מונתה לעורכת ספרי הילדים בהוצאת "ראבן את סיגרן", משרה שהתמידה בה עד פרישתה לגמלאות.
מכירות הספר היו נאות, אבל לא כולם אהבו את פיפי הפושטקית. אנרכיזם וילדים מרדנים לא התקבלו באהבה בשוודיה, אבל לינדגרן המשיכה בשלה: היא נצמדה לטענה אחת פשוטה: "כל מה שילדים צריכים זו אהבה. ההתנהגות הטובה תבוא מעצמה". צדקה או לא, 115 הספרים שכתבה זיכו אותה בפרסים ספרותיים רבים, תורגמו לעשרות שפות, נמכרו בלמעלה מ-130 מיליוני
יעל מולדצ'בסקי, ראש מדור ספרות הילדים והנוער בהוצאת כנרת, אומרת כי ללינדגרן הייתה הזדהות עמוקה עם נפש הילד ועם נקודת המבט שלו על העולם. "היא הבינה את השאיפות הכמוסות של הילדים לחופש, לעצמאות, לבגרות ולאמת. היא ידעה מה מצחיק אותם ומה מסקרן אותם, היא הבינה את החלומות ואת עולם הדמיון שלהם. היא אף פעם לא ביקשה לחנך, ללמד, לגונן או להטיף מוסר, והילדים נותנים בה אמון מהמשפט הראשון. הם יודעים, הנה מישהו שמדבר אליהם כאל שווים, שמאמין בהם ובכוחם. לינדגרן יצרה דמויות שמעוררות בילדים הזדהות מיידית, שהתעלולים שלהם שובים את ליבם של הילדים בכל זמן ומקום, אבל גם דמויות עליזות פחות כמו בוסה הבודד מ'מיו מיו שלי', והאחים לב ארי, שסיפוריהם מפגישים את הילדים עם נושאים לא פשוטים כמו בדידות, מוות ואובדן".
כשקרל ב"האחים לב ארי" אומר: "יונתן ידע שעוד מעט אני הולך למות. אני חושב שכולם ידעו חוץ ממני", הילדים מבינים שהנה, סוף סוף מישהו מוכן לספר להם על אותם דברים שהמבוגרים מנסים בדרך כלל להסתיר. ד"ר אילת שמיר, ראש החוג לספרות במכללת אורנים, מסכימה עם מולדצ'בסקי. "נדמה לי שעיקר כוח החיות והקסם בספריה של אסטריד לינדגרן טמון במימוש הפנטזיה היסודית והעמוקה שמגולמת בהם; פנטזיה שמפעפעת אצל כל הילדים: לנהל חיים עצמאיים ללא כל חובות ומחויבויות, ללא אשמה וללא בושה. האנרכיזם הזה, כפי שהוא עשוי להיתפס בעיני מבוגר, הוא למעשה חווית חופש אדירה, החירות הראשונית בהתגלמותה, שמאפשרת לילדה כמו בילבי להעסיק את עצמה בדברים שבאמת מלהיבים אותה, מבלי לחוש חרדה, אשמה או בושה".
ומה עם העניין המגדרי?
"מה שמותר לילד אסור בתכלית האיסור לילדה. לכן, המענה האקטיבי והמערער שמעצבת לינדגרן דרך דמותה של בילבי, נוגע בדיוק בנקודה הרגישה הזאת של חוסר האונים, והחרדה והופכת אותה על פיה: הנה ילדה יתומה שאינה נגועה ברגש אשמה כלשהו על היעדר ההורים. להיפך. היא אומרת'זה היה ממש נחמד'".
אפשר לזהות מהיכן שאבה את ההשפעות על הספרים שלה?
מולדצ'בסקי: "דמותה של בילבי היתומה מושפעת ללא ספק משתי גיבורות שהיו אהובות על לינדגרן במיוחד, פוליאנה והאסופית. ואפשר לשער שאת שערה הג'ינג'י וגם את נמשיה קיבלה בילבי בירושה מאן שרלי. אין ספק שלינדגרן שאבה השראה גם מהמיתוסים, מהאגדות ומספרות הפנטזיה. השפעת המיתוסים הצפוניים ניכרת ביצירותיה המאוחרות. היא אהבה במיוחד את אגדות אנדרסן, גם הוא כמובן מארצות הצפון: 'מוכרת הגפרורים הקטנה' שלו, שנפגשת עם סבתה בעולם שכולו טוב, מזכירה לי תמיד מפגש דומה בין האחים לב ארי".
רננה גרין שוקרון, ראש המרכז לספרות ילדים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, סבורה כי מי שירצה למצוא את הדלק הספרותי של לינדגרן יצטרך להרחיק למרחבי המיתולוגיה הנורדית, אבל אפשר בהחלט לקרוא אותה גם כתגובת נגד לדמויות הנשים בדרמה של שני המחזאים הסקנדינבים המשפיעים: הנריק איבסן ואוגוסט סטרינדברג. מה המשותף לכל ספריה של לינדגרן? "הבנה לנפש הילד, לנקודת מבטו על העולם, לדרך בה הוא חווה את החיים ולמשאלותיו", אומרת גרין שוקרון. "כאשר אנחנו מתבגרים, אנחנו שוכחים את נקודת המבט הזו של ילדים. סופר ילדים טוב מצליח לשמר את החיבור שלו לאופן בו חווה והבין את העולם כילד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם